כוכבים ופסים
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיתון ריקה.
כוכבים ופסים (באנגלית: Stars and Stripes) הוא עיתון הכותב על הכוחות המזוינים של ארצות הברית אבל אינו פרסום רשמי של הממשל. העיתון, המופיע ברציפות מאז 1942, מפרסם חמש פעמים בשבוע גיליון יומי מודפס, המופץ בקרב חיילי ארצות הברית המוצבים מחוץ לגבולותיה. כיום נערך העיתון בארבע מהדורות שונות – באירופה, במזרח התיכון, ביפן ובקוריאה, והוא זמין גם בגרסה אלקטרונית באתר האינטרנט של העיתון.
תולדות העיתון
העיתון נוסד בשמו הנוכחי ב-9 בנובמבר 1861, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. מייסדיו היו חיילים מצבא הצפון, שחנו בעיירה בלומפילד (Bloomfield) שבמדינת מיזורי וניצלו את מערכת העיתון המקומי השוממת כדי לייסד עיתון אודות פעולותיהם. הם פרסמו ארבעה גליונות בלבד. כיום שוכנות בבלומפילד אגודת מוזיאון הכוכבים והפסים והספרייה שלה.
במלחמת העולם הראשונה (ב-1918) שב והופיע העיתון. בשיאו הוא הופיע במהדורה שבועית בת שמונה עמודים והופץ ל-526 אלף קוראים.
בין שתי מלחמות העולם שוב לא הופיע העיתון. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הודפס בעשרות מהדורות (עד 25 בבת אחת, 32 בסך הכל) בזירות הלחימה השונות, שחלקן הופקו קרוב מאד לקווי החזית על מנת להביא חדשות מעודכנות אל החיילים. במהלך המלחמה הפיק העיתון גם סדרה של 53 ספרי כיס בשם G.I. Stories ("סיפורי חיילים" (G.I.)).[1]
מאז מלחמת העולם השנייה מופיע העיתון באופן רצוף ואנשיו סיקרו את הפעולות הצבאיות של ארצות הברית בקוריאה, בווייטנאם, במפרץ הפרסי ובבלקן.
רבים מהמשרתים בעיתון והתורמים לו, שחלקם היו חיילים צעירים, הפכו בהמשך לאישים ידועים בתחום העיתונאות, האיור, הכתיבה הספרותית והפקות הקולנוע. בהם היו המאייר ביל מולדין, הקריקטוריסט והמוזיקאי של סילברסטיין והרולד רוס, מייסד המגזין "ניו יורקר".
אתר האינטרנט של העיתון נוסד ב-1999. גרסת הדפוס של העיתון מוצעת במהדורה דיגיטלית מאז 2004.
המהדורה המזרח-תיכונית של העיתון החלה להתפרסם ב-2003, בראשית מלחמת עיראק.
העיתון כיום
כיום העיתון הוא מקור החדשות הצבאיות המודפס היחיד המופץ בבסיסים הצבאיים של ארצות הברית באירופה, המזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה. בעיתון היומי יש 48-40 עמודים והוא מודפס בפורמט טבלואיד. בנוסף למהדורות היומיות הוא מפרסם מוספים שבועיים וחודשיים. העיתון מדווח על חדשות הכוחות המזוינים ומכיל גם תכנים מסורתיים של עיתונות וחדשות מקומיות.
העיתון המודפס נקרא תמורת תשלום (למעט במזרח התיכון) על ידי כ-350 אלף קוראים ובהם מנויים בתשע מדינות שונות. בכל יום גולשים לאתריו השונים בממוצע כ-420 אלף איש.[2]
עובדי העיתון הם אנשי צבא ואזרחים. מטהו שוכן בוושינגטון הבירה, אך הוא נכתב במספר אתרים, בהתחשב בפריסתם המשתנה של אנשי הכוחות המזוינים האמריקניים במדינות העולם. הוא מופץ אלקטרונית להדפסה במדינות שונות בעולם.[3]
העיתון פועל במסגרת ה-Defense Media Activity של מחלקת ההגנה של ארצות הברית, והוא כלי התקשורת היחיד במסגרת זו שיש לו מערכת עצמאית (האחרים – כמו ערוץ הפנטגון ושירות הרדיו והטלוויזיה של הכוחות המזוינים - משמשים כדוברים של משרד ההגנה והצבא). פעולתו מוגנת במסגרת התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, הגנה הנתונה למעקב של נציב מיוחד, המדווח באופן סדיר לקונגרס.
העיתון פועל במסגרת קרן בלתי-מוקצבת (non-appropriated fund) של משרד ההגנה, הזוכה לסיבסוד חלקי בלבד ממנו. חלק ניכר מעלויות הפעולה שלו מכוסה על ידי מכירת מנויים ושטחי פרסום.
העיתון עוסק בדיגיטציה של הארכיונים ההיסטוריים שלו. מיקרופילמים של גליונות העיתון משנת 1943 ועד 1999 מועלים בהדרגה לאתר אינטרנט ייעודי של העיתון (Stars and Stripes Digital Archives).
קישורים חיצוניים
- אתר העיתון.
- הגרסה המקוונת של העיתון המודפס.
- הארכיב הדיגיטלי של העיתון.
- ארכיב כוכבים ופסים במלחמת העולם הראשונה באתר ספריית הקונגרס.
הערות שוליים
