ישראל רייכרט
| |
| לידה | 5 באוגוסט 1891 |
|---|---|
| פטירה | 22 במאי 1975 (בגיל 83) |
| ענף מדעי | בוטניקה |
| מקום מגורים | פולין, ישראל |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל בשנת תשט"ו |
| תרומות עיקריות | |
| חקר גידולים חקלאיים | |
ישראל רייכֶרט (Reichert; 5 באוגוסט 1891 – 22 במאי 1975) היה ממניחי היסודות לחקר החקלאות ומחלוצי המחקר הפיטופתולוגי בישראל, מראשוני מכון וולקני, פרופסור בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל למדעי החיים (תשט"ו).
ביוגרפיה
רייכרט נולד ב-1891 בעיירה אוזורקוב (Ozorków) שבפולין הרוסית, בן למשפחה דתייה ואמידה. בילדותו למד בישיבה בראשותו של הרב ריינס. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל. בארץ ישראל עבד כפועל חקלאי ולמד בסמינר למורים העברי בירושלים. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1911, עבד כמורה בבית הספר של "עזרה" בחיפה. כעבור שנתיים נסע ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ברלין והשתלם בביולוגיה. בתחום זה המשיך להורות ולחקור, ובשנת 1921 השלים דוקטורט, במסגרתו חקר את גידולי הפטריות במצרים (Die Pilzflora Aegyptens). בכל תקופה זו שהה באירופה והיה פעיל בארגונים ציוניים.
לאחר שסיים את עבודת הדוקטור, הוזמן רייכרט על ידי אוטו ורבורג ויצחק וילקנסקי לנהל את המחלקה לחקר מחלות צמחים בתחנת הניסיונות החקלאית שהקימו בארץ ישראל. הוא נמנה עם חוקריה הראשונים של התחנה וייסד בה את המחלקה לפתולוגיה של צמחים (נקראה גם פיטופתולוגיה). בראש מחלקה זו עמד במשך 37 שנים, בין 1922–1959, עד לפרישתו. החל מאמצע שנות החמישים, עם מעבר התחנה למכון וולקני בבית דגן, עמד גם בראש המכון להגנת הצומח.
פעילותו המחקרית זכתה גם להכרה אקדמאית. בשנת 1943 התמנה רייכרט למרצה במכון להוראת החקלאות (לימים שלוחת האוניברסיטה העברית ברחובות) ובשנת 1949 קודם לדרג פרופסור מן המניין. תרומתו לחקר מחלות הצמחים הייתה רבת חשיבות בתקופת עבודתו. מחלקתו הייתה בין הגדולות והפעילות ביותר במכון וולקני. עובדיו הביאו לזיהוי המאפיינים המסייעים להתפתחות מחלות צמחים. במחלקתו התפתחו לראשונה תחומי הוירולוגיה והפתוגאוגרפיה. מחקריהם של רייכרט ועובדיו הביאו לחיזוי של התפתחות מחלות בצמחים והביאו לשכלול שיטות ההדברה הרצויות. בין היתר, היה הראשון בעולם אשר חקר את השפעת הטל על התפתחות מחלות עלים.[1]
בשנת תשט"ו היה רייכרט חתן פרס ישראל למדעי החיים, על מחקריו בתחום מחלות הצמחים.
בשנת 1959 פרש מראשות מחלקתו, בה המשיך לעבוד עד שנת 1968.
רייכרט נפטר בבית החולים הרצפלד לאחר מחלה בשנת 1975. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]
הניח את אשתו, הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט, שלה היה נשוי מיוני 1928, ואת אחיו, ד"ר יעקב רייכרט.[3]
אלמנתו נפטרה ב-1994 ונקברה לצדו.[4] אחיו וגיסתו נקברו לצדם.
לקריאה נוספת
- יוסף פלטי, "ישראל רייכרט: הציוני שהיה לחלוץ הפיטופאתולוגיה בישראל", מדע, כ (1975), עמ' 86–88
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ישראל רייכרט, בקטלוג הספרייה הלאומית
- קורות חייו באתר מכון וולקני
- דוד תדהר (עורך), "פרופ' ישראל רייכרט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3598
- א. ח. אלחנני, עם פרופ' ישראל רייכרט, דבר, 2 בנובמבר 1956
- ב. ברשאי, דמויות מעולם המדע: פרופ' ישראל רייכרט, דבר, 8 באפריל 1958
- עקיבא גושן, י. רייכרט בן 75, דבר, טורים 2–3, 11 בינואר 1967
- מת פרופ' ישראל רייכרט, דבר, 23 במאי 1975
- ירוחם לוריא, פרופ' ישראל רייכרט, דבר, 10 ביוני 1975
- יוסף שפירא, פרופ' ישראל רייכרט (שלושים לפטירתו), דבר, 23 ביוני 1975
הערות שוליים
- ^ יעקב קטן, התפתחות הפיטופתולוגיה בישראל: תשעה עשורים של עשייה, באתר ארגון מגדלי ירקות. התפרסם ב"שדה וירק", גיליון מס' 10, מאי-יוני 2009, עמ' 11-8
- ^ ישראל רייכרט באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ פרופ' ישראל רייכרט, דבר, מודעת אבל, 23 במאי 1975.
- ^ נדיה ריכרט (אטינגון) באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
