ישראל גור-אריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ישראל גור-אריה (אינגרלייב) (8 באוקטובר 1925 - 19 במאי 2014) היה איש שירות הביטחון, דיפלומט בשירות החוץ הישראלי וצייר.

ביוגרפיה

גור אריה נולד בשנת 1925 בעיר אקרמן שבמחוז בסרביה ברומניה, בנם של הרב הראשי שלמה אינגרלייב והרבנית ציפורה לבית הלוי. עם עליית הנאצים לשלטון הועסק בעבודות כפייה שבמסגרתן נאלץ לפרק מוקשים שהטילו האמריקאים. בשנת 1944 הצליח לברוח מרומניה בסירה רעועה והגיע לארץ ישראל.

עם קום מדינת ישראל גויס לצה"ל. בשנת 1952 עבר לשב"כ ושימש כמנהל המחלקה הצבאית בשב"כ. משנת 1960 שירת בניו יורק כאחראי על נציגויות השב"כ באמריקה (בין השאר טיפל בפרשת יוסל'ה שוחמכר[1]).

שירות החוץ

בשנת 1969 נשלח לתפקידו הראשון בשירות החוץ כציר-יועץ בשגרירות ישראל בבואנוס איירס בירת ארגנטינה,[2] ושימש שם כשגריר בפועל עד לחזרתו לישראל ב-1974. בשנים 1974–1979 שימש כסמנכ"ל למִנהל במשרד החוץ[3] בתחילת 1980 מונה לשגריר ישראל בארגנטינה, אולם מסיבות רפואיות לא יכלה משפחתו לצאת לארגנטינה[4] והוא נותר בישראל כאחראי על ענייני אמריקה הלטינית.[5] בשנת 1981 מונה לשגריר ישראל במקסיקו.[6] במהלך שליחותו זו קיבל מידי נשיא מקסיקו את העיטור הגבוה ביותר הניתן לאזרחים זרים.[דרושה הבהרה]

בין השנים 1983–1987 כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ לענייני אמריקה הלטינית.[7] עד 1983 השתתף גור אריה במימוש מדיניות של אי-התערבותה של ישראל בבירור גורלם של נעדרי המלחמה המלוכלכת.[8] בשנת 1987 מונה כשגריר ישראל בקנדה, שם כיהן עד לפרישתו לגמלאות ב-1991.

ציור

בשנת 1974 החל גור-אריה לצייר. הוא הציג מספר תערוכות יחיד בארץ בערים תל אביב,[9] ירושלים ורמת גן וכן במקסיקו ובקנדה. כמו כן השתתף בתערוכות קבוצתיות בפלורידה, בפנסילבניה ובירושלים. בשנת 2010 נבחרה עבודתו "Colors in flight" ככרטיס הברכה הרשמי לשנה החדשה אשר נשלח מטעם שגרירויות ישראל ברחבי העולם.

גור-אריה נפטר במאי 2014, בגיל 89. הותיר את אשתו שולמית ובתו שירה ומשפחתה.[10] נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28138287ישראל גור-אריה