ישיבת תפארת ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ישיבת תפארת הכרמל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזית בנין ישיבת "תפארת ישראל" בשכונת הדר הכרמל בחיפה. יולי 2015

ישיבת תפארת ישראל היא ישיבה ליטאית בחיפה. הישיבה החרדית הראשונה שנוסדה ביישוב החדש.

ראש הישיבה ומייסדה היה הרב דב מאיר רובמן, חניך ה"תלמוד תורה" בקלם שכיהן קודם לכן כראש ישיבת "אור תורה" בווילקומיר שבליטא, וצוות הישיבה הורכב מרבנים בוגרי הישיבות בסגנון הליטאי באירופה שעלו ארצה, חלקם שימשו בעצמם כראשי ישיבות באירופה.

היסטוריה

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרפ"ה-1925 בחיפה ולמדו בה תלמידים בודדים[1]. בתקופה זו מלבד ישיבות היישוב הישן לא נוסדו ישיבות מחוץ לארבעת ערי הקודש. ומחוץ לירושלים הייתה רק ישיבה אחת שנוסדה בליטא ועלתה לארץ - ישיבת כנסת ישראל בחברון. הרב רובמן שכיהן כבר כראש ישיבה באירופה, שאף לייסד ישיבה בסגנון הליטאי ביישוב החדש, ועם הגיעו לחיפה החל בביצוע תוכניותיו. בספטמבר 1927 הוכנסו לישיבה שני ספרי תורה בחגיגה גדולה[2].

עם הקמתה, נועדה הישיבה לתלמידים מסיימי בית ספר יסודי ולמדו בה במשך ארבע השנים המקבילות ללימודי תיכון. שפת ההוראה בישיבה בתקופה הראשונה הייתה יידיש[3]. במשך הזמן איפשרה הנהלת הישיבה לתלמידים לעבור במסגרת הישיבה את מבחני הבגרות.

לוחית הקבועה בפתח בנין הישיבה

בשנים שלאחר הקמתה נדדה הישיבה בין צריפים ודירות מגורים, עד שקיבלה מוועד שכונת הדר הכרמל מגרש בגאולה[4], לאחר פעילות של הרב יהושע קניאל, הרמן שטרוק ואחרים מאנשי השכונה, עליו נבנה משכנה הנוכחי של הישיבה. הבניין תוכנן בידי יהודה אברהם סלובס ונבנה בפיקוח האדריכל פרופ' יוחנן רטנר מהטכניון[5], ואבן הפינה הונחה ביוני 1935[6].

בשנת 1966 למדו בישיבה למעלה מ-100 בחורים, ובישיבה הגבוהה "תפארת הכרמל" למעלה מ-50 בחורים.

מראשית שנות ה-80, לאחר פטירתם של רבני הישיבה, חדלה הישיבה מלתפקד במתכונתה המקורית, ומוסדותיה פעילים מאז במתכונת של בית מדרש, ובו שיעורי תורה מזדמנים. בימי החופשות מתקיימת במקום "ישיבת בין הזמנים" ובה מועברים הרצאות תורניות. במאה ה-21 עומד בראש מוסדות הישיבה, הרב שמחה זיסל שפירא בנו של הרב רפאל שפירא ונכדו של המייסד הרב רובמן.

רבים מבוגרי הישיבה כיהנו ומכהנים במשרות רבניות ותורניות.

ישיבת תפארת הכרמל

בראשית שנות ה-60 הקים ראש הישיבה, מוסד המשך בשם "ישיבת תפארת הכרמל" שכלל ישיבה גדולה וכולל אברכים[7]. מוסד המשך נוסף של הישיבה היה "ישיבת ירחי כלה" שהופעלה החל משנת 1963 בחודשי חופשת הקיץ, ונועדה לאנשים עובדים, בדרך כלל בוגרי ישיבות, שרצו ללמוד במתכונת ישיבתית.

צוות הישיבה

בראשות הישיבה עמד מייסדה הרב דב מאיר רובמן ואחרי פטירתו, חתנו הרב רפאל שפירא. המשגיח היה תלמיד נובהרדוק, הרב שבתי נחומוביץ (נפטר ה'תשל"א) שניהל קודם לכן באירופה את הישיבה הנובהרדוקאית בשוק העברי (יברסקי בזאר) בקיוב, ואת ישיבות נובהרדוק בזולטניש, צ'רקאסי ושדליץ. אחריו כיהן כמשגיח הישיבה, הרב חיים זייצ'יק.

כר"מים כיהנו בישיבה: הרב צבי יהודה מלצר[8]; הרב אליהו שלמה ליס (נפטר ניסן תשכ"ג), גיסו של הרב רובמן שכיהן לצדו כראש ישיבה; הרב מאיר אריה סגל (נפטר תשמ"ג), מחבר "אמרי שפר" שכיהן קודם לכן באירופה כראש ישיבת נובהרדוק באוסטרוב מזובייצקה; הרב יצחק דוד אתרוג, הרב תנחום דונין. כבוחנים בישיבה שמשו הרב אתרוג והרב ברוך מרקוס.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פנחס גרייבסקי, מגנזי ירושלים חוברת כא. מקדשת לעיר חיפה ... ולישיבת תפארת ישראל. ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ב.
  • נחשוני התורה בחיפה: ישיבת 'תפארת ישראל' ובית מדרש גבוה לתורה 'תפארת הכרמל', בית יעקב: ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה. גיליון 29, ירושלים תשכ"ב, עמ' 41.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת תפארת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לפי: הישיבה "תפארת ישראל" בחיפה, הצופה, 2 באוקטובר 1940, 4 תלמידים. ולפי: א. רוסטובסקי, ישיבת "תפארת ישראל" בחיפה" (למלאת ז' שנים לקיומה), בתוך: ההד, שנה ז גליון ט, ירושלים, סיון תרצ"ב עמ' ט, באתר אוצר החכמה, חמישה-ששה.
  2. ^ חיפה חגיגה, דואר היום, 5 בספטמבר 1927
  3. ^ בין החרדים בחיפה, דואר היום, 31 במאי 1926
  4. ^ בנין לישיבה, דבר, 28 בנובמבר 1934
  5. ^ רטנר עשה את העבודה בהתנדבות, וכאשר נפל בנו דוד כטייס ב-1954, קבע הרב רובמן לוח שיש להנצחת זכרו במבואת הכניסה לישיבה.
  6. ^ אבן פינה לישיבת תפארת ישראל, דואר היום, 2 ביוני 1935
  7. ^ נפתלי קראוס, השנתון הדתי האנציקלופדי, חש"ד [1962], הישיבות בישראל עמ' 57.
  8. ^ הרב יואל עמיטל, ‏סבי הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל, המעין תמוז תשס"ט. וראו שם עוד על נסיבות התפטרותו מן הישיבה.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0