יפעת ביטון
| לידה |
10 במאי 1971 (גיל: 53) קריית מלאכי |
|---|---|
| תפקידים בולטים | פרופסורית בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, יו"ר תמורה - המרכז המשפטי למניעת אפליה |
יפעת ביטון (נולדה ב-10 במאי 1971) היא פרופסורית בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, העוסקת בביקורת המשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית-חברתית. בנוסף, היא פעילה חברתית-משפטית, ממייסדות תמורה - המרכז המשפטי למניעת אפליה ויו"ר המרכז.
ביוגרפיה
ביטון נולדה בקריית מלאכי להורים שעלו ממרוקו ומתימן. אביה היה איש חינוך, ובין היתר מנהל בית ספר מקצועי בקריית-מלאכי, עובד מנח"י במשרד החינוך ומנהל בית-הספר היסודי בבית חורון. אמה הייתה מורה. בגיל 15 עברה עם משפחתה לבית אל. למדה במדרשיית עמליה לבנות בירושלים.
שירתה בצה"ל כקצינת תנאי שירות בלשכת הגיוס בירושלים וכמדריכה בקורס קצינות שלישות. לקראת סוף שירותה ייסדה בבסיס הטירונים בה"ד 4 את מוסד "קצינת פניות הורים" בבסיסי הטירונים בצה"ל[דרוש מקור].
קריירה
בשנים 1992–2004 למדה לתואר ראשון, שני ושלישי במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה, שכותרתה "Re‐reading Tort Law from an Egalitarian Perspective", עסקה בדיני הנזיקין המסורתיים, תוך הצגת מערכת הפיצויים הנזיקית כבלתי-שוויונית כלפי נשים, במיוחד נשים השייכות לאוכלוסיות מוחלשות בחברה[דרוש מקור], כגון נשים מזרחיות, ערביות ואתיופיות. בשנים 1996-1997 התמחתה בבית המשפט העליון בירושלים, תחת פיקוחו של השופט מישאל חשין.
בשנת 2009 השלימה בהצטיינות יתרה (Honors) תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית[1]. בשנת 2004–2005 בילתה שנה כעמיתת מחקר לאחר שקיבלה את מלגת פולברייט, במסגרת פוסט-דוקטורט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הארוורד, בהנחייתו של פרופ' דאנקן קנדי[1].
החל משנת 2009 ביטון היא פרופסור חבר בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס של המסלול האקדמי המכללה למינהל. בשנים 2009–2014 הייתה מרצה אורחת בבית הספר הטרנסלאומי למשפטים שבאוניברסיטת בייג'ינג בסין[1]. היא מלמדת קורסים העוסקים בדיני נזיקין ובביקורת המשפט, בין היתר דרך עולם הקולנוע. לימדה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה. היא חוקרת וכותבת בתחומי דיני הנזיקין ומשפט ומגדר. פרסמה מאמרים בעניין הביקורת הפמיניסטית והחברתית של דיני הנזיקין וחקרה את דיני האפליה[דרושה הבהרה] בארצות הברית ובישראל.
בשנים 2001–2004 נמנתה עם המייסדות והייתה חברת הוועד המנהל של עמותת איתך - משפטניות למען צדק חברתי, הפועלת ברוח הפמיניזם החברתי ומגישה סיוע משפטי לנשים מאוכלוסיות חלשות. בשנת 2004 הייתה ממקימות מרכז נגה לליווי משפטי לקרבנות עבירות חמורות. היא שימשה כמנהלת-משותפת של המרכז עד לשנת 2006.
הייתה מיוזמות הקמת מרכז תמורה ב-2006 ומאז הקמתו היא עומדת בראשו. המרכז מתמקד בשני תחומים עיקריים: ייצוג משפטי של נשים – תוך דגש על נפגעות תקיפה, וייצוג משפטי של 'אוכלוסיות מוחלשות הסובלות מאפליה שיטתית על רקע מוצאן'. הנחת המוצא לפעולה של תביעות נזיקיות-חברתיות היא כי הכוח הכלכלי הטמון בפסיקת פיצויים דרך דיני הנזיקין הופך אותם לכלי חשוב במאבק החברתי לשוויון.
ביטון הייתה חברה בוועד המנהל של הקרן החדשה לישראל בשנים 2006–2014 ויו"ר ועדת המענקים לצדק חלוקתי של הקרן. היא חברה בוועדת ההיגוי של תוכנית המשפטנים של הקרן[2]. הייתה חברה בעמותת "קרן איסף - הקרן הבינלאומית לחינוך".
סיוע לוועדות הכנסת: הוועדה לקידום מעמד האישה (2009), וועדת המשנה בפורום לבחינת החוק למניעת הטרדה בעניינים שבצניעות (2010).
הייתה חברת הוועדה לחלוקת עזבונות של משרד המשפטים (2013–2015) והיא חברת דירקטוריון בחברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה (2013 ואילך).
פרסמה מאמרים רבים בכתבי-עת בארץ ובעולם בנושא קידום שוויון באמצעות תביעות נזיקיות לפיצוי קרבנות אפליה. בשנת 2007 הייתה אחת מעורכות המשנה של הספר "עיונים במשפט פמיניזם ומגדר", בהוצאת נבו, בעריכת דפנה ברק-ארז.
בחודש נובמבר 2016 ובחודש ינואר 2018 נכללה ביטון ברשימת המועמדים לכהונת שופט בבית המשפט העליון[3].
בפברואר 2019 הצטרפה למפלגת גשר והוצבה במקום השלישי ברשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת[4]. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
ב-26 ליוני 2019 הודיעה על הצטרפותה למפלגה חדשה שמקים אהוד ברק לצורך התמודדות בבחירות לכנסת העשרים ושתיים.[5]
פרסים והוקרה
ביטון קיבלה פרסים ואותות הוקרה בישראל ובחו"ל על עבודתה האקדמית והמעשית לקידום שוויון באמצעות המשפט:
- 2011 זכתה בפרס צגלה לחוקרת צעירה במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב לשנת 2011.
- 2013 - פרס המשפט, צדק חברתי וזכויות אדם מטעם הקרן החדשה לישראל וקרן דפנה ע"ש דפנה יזרעאלי לשנת 2013 (יחד עם אורית קמיר)[6]. הפרס ניתן על "יצירתיות, תעוזה ומקוריות בפיתוח כלים משפטיים חדשניים לקידום זכויות נשים, בגין חלקה בהקמת מרכז נוגה, לליווי של ולקידום זכויותיהם/ן של נפגעות ונפגעי עבירה" ועל הקמת מרכז תמורה למניעת אפליה.
- 2014 - פרס ברניס טננבאום לנשים פורצות דרך מטעם ארגון נשות הדסה העולמי.
- 2014- פרס הארוחה השנתית למען לוחמי זכויות-אדם של הקהילה היהודית בלונדון.
- 2015 - פרס "Honoris Causa" מטעם לשכת עורכי הדין בישראל על פועלה המשפטי. פרס "Honoris Causa" הוא אות של כבוד המוענק למי שתרומתם לעולם המשפט היא משמעותית ראויה להוקרה.
- 2015 - "אות ספרא" ע"ש אדמונד ספרא, הניתן למי שתרמו תרומה משמעותית לקידום החברה בישראל.
- 2015 - נמנתה עם 50 הנשים המשפיעות בישראל של העיתון פורבס בתחום המשפט.
- 2016 - "המרכז הקליני תמורה" הפועל במסגרת "מרכז משנה" בבי"ס למשפטים במכללה למנהל קיבל את אות השרה לשוויון חברתי על תרומתו למאבק באלימות נגד נשים בישראל. הפרס הוענק לפרופ' ביטון (יו"ר המרכז) ולעו"ד אפרת פודם (מנכ"לית המרכז) מידי השרה גילה גמליאל ונשיא המדינה, ראובן ריבלין.
- 2016 - בפרס כלת ארגון כל ישראל חברים (כי"ח) לחינוך ולחברה.
חיים אישיים
בשנת 2000 נישאה לעו"ד אייל שטרנברג, שהכירה במהלך לימודיהם באוניברסיטה העברית. לזוג שני ילדים. מתגוררת בהרצליה.
קישורים חיצוניים
יפעת ביטון, ברשת החברתית פייסבוק
- פרופ' יפעת ביטון באתר המסלול האקדמי - המכללה למנהל
- אתר מרכז תמורה
- אורי פז, מבחן ביטון – אפליית המזרחים במשפט הישראלי, "פאזל", 23 במאי 2011
- אבישי מתיה, "הזירה המשפטית היא המקום שבו נוצרו הפערים החברתיים", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2011
- אבישי מתיה, "הייתי רוצה להיוולד גבר לבן, בעל כוח והשפעה, כדי לשנות את יחסי הכוחות החברתיים", באתר גלובס, 8 בנובמבר 2013
- ג'ני אלעזרי, מבחן ביטון: "כנראה שגם אני וונדר וומן", באתר mynet הרצליה, 29 בספטמבר 2015
- מיה סלע, פרופ' יפעת ביטון: "נוצרה בחברה הישראלית אליטה מזרחית", באתר גלובס, 11 במאי 2017
- דיאנה בחור ניר, פרופ' יפעת ביטון: "יש הרבה גברים בינוניים בעמדות כוח. שוויון יושג כשגם נשים בינוניות יהיו כוכבות", באתר כלכליסט, 2 ביולי 2018
סמי פרץ, איך עוברים את אחוז החסימה? הנשק הנורדי של אורלי לוי-אבקסיס ויפעת ביטון, באתר TheMarker, 3 באפריל 2019
מכּתביה:
- תרומת הניתוח הפמיניסטי לדיני הנזיקין: חשיפתם, העמקתם, שינויים, המשפט טז 53–97 (2011)
- מזרחיים במשפט: ה'אין' כ'יש', משפטים מא(3) 315–377 (2011)
- מאמרי יפעת ביטון, באתר "הארץ"
- מאמריה של יפעת ביטון בעיתון "גלובס"
- כשהם ברחוב, הבית שלכם בסכנה, באתר ynet, 30 במרץ 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 יפעת ביטון - קורות חיים, באתר המסלול האקדמי המכללה למינהל
- ^ "יש תמורה לשינוי" באתר הקרן החדשה לישראל, 10 בספטמבר 2013
הודעה על מתן פרס טננבאום לביטון באתר eJewish Philanthropy, 15 ביוני 2014
קול קורא להגשת מועמדות לתוכנית המשפטנים לשנת 2016, באתר הקרן החדשה לישראל - ^ משה גורלי, "בין 28 המועמדים לביהמ"ש העליון: חאלד כבוב, יפעת ביטון, דוד האן ורות רונן", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2016; חן מענית, "צפו ברשימה: אלה המועמדים הסופיים לבית המשפט העליון", באתר גלובס, 8 בינואר 2018
- ^ טל שניידר, פרופ' יפעת ביטון עולה על הגשר: מצטרפת לאורלי לוי אבקסיס, באתר גלובס, 16 בפברואר 2019
- ^ יובל קרני, ברק חוזר לפוליטיקה: "את נתניהו צריך להפיל ולא להציל", באתר ynet, 26 ביוני 2019
- ^ ההכרזה על מתן הפרס באתר הקרן החדשה לישראל, 3 בפברואר 2013
25788721יפעת ביטון
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- פעילות פמיניזם מזרחי
- עורכות דין ישראליות
- סגל המסלול האקדמי המכללה למינהל: משפטים
- בוגרי תוכנית פולברייט ישראלים
- דירקטוריות ישראליות
- סגל הקרן החדשה לישראל
- פעילות חברתיות ישראליות
- הרצליה: אישים
- ישראליות שנולדו ב-1971
- בעלות תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרות האוניברסיטה העברית בירושלים
- פעילות פוליטיות ישראליות
- ישראליות זוכות פרסים