צדק חלוקתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צדק חלוקתי הוא מונח פוליטי המבטא את הרעיון כי חלוקת העושר בחברה צריכה להיות תואמת לקריטריונים מסוימים כדי שתחשב הוגנת, לרוב קריטריונים של שוויון.

בהגות המודרנית בולטת תאוריית "הצדק כהוגנות" של ג'ון רולס אותה פרסם בספרו תאוריה של צדק (1972). רולס טען כי מדיניות חלוקת משאבים צודקת היא כזו המכוונת תמיד להטבת מצבו של הפרט העני ביותר בחברה (כלומר, הפרט שמצבו הרע ביותר). אי שוויון בחלוקת המשאבים מוצדק לפיכך רק אם הוא משרת מטרה זו. בהתאם לכך תמך רולס במדינת רווחה, במסגרת כלכלה קפיטליסטית.

הוגים ליברלים וליברטריאנים טוענים כי חלוקת משאבים צודקת היא כזו שאינה תולדה של כפייה או יזימת אלימות. כלומר, שהושגה בחליפין מרצון בשוק החופשי. הוגים אלו התעמתו עם גישתו של רולס, למשל רוברט נוזיק. על פי נוזיק, מצב צודק הוא מצב שהתקבל כתוצאה מפעולות צודקות, כלומר, מצב שהתקבל ללא יזימת אלימות כנגד אדם או רכוש, מצד הממשלה או מצד פרטים בחברה.

אמרטיה סן הציע נוסחה אחרת לפיה צדק חלוקתי מחייב שלכל אדם תהיה אפשרות לממש את אנושיותו, ועל כן הכרחי כי תהייה לו גישה למשאבים בסיסיים ולרמה מינימלית של הזדמנויות. גישה זו, המכונה "גישת היכולות", מחייבת את המדינה, לספק לשכבות החלשות את האמצעים שיאפשרו להם חיים בכבוד. במדינות שונות ניתן להגדיר רשימה שונה של צרכים בסיסיים אשר ראוי להבטיחם לכל אדם. בישראל, נהוג להזכיר את חמשת המ"מים (מזון, מעון, מרפא, מלבוש, מורה) אשר זאב ז'בוטינסקי הגדיר כצרכי היסוד שהמדינה מחויבת לספק לכל אזרח.

הגישה התועלתנית גורסת כי חלוקה צודקת היא כזו שנושאת את מרב התועלת למרב האנשים. מייקל וולצר טוען כי קהילות שונות נבדלות בערך שהן מייחסות למשאבים שונים ולכן שונות גם באופן בו הן מגדירות חלוקה צודקת של משאבים אלה. כך, בהתאם להגדרות החברתיות של סוגי משאבים שונים נקבעים עקרונות החלוקה שנחשבים לצודקים באותו הקשר חברתי.

יש הטוענים כי מדיניות צדק חלוקתי יש ליישם ברמה העולמית, נוכח אי השוויון הרב בין רמת החיים בארצות העולם המערבי לארצות העולם השלישי.

דוגמה לכך ניתן להציג בבג"ץ הקרקעות שהוגש על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22370161צדק חלוקתי