יעקב סברדלוב
יעקב מיכאילוביץ' סבֶרְדְלוֹב (ברוסית: Яков Михайлович Свердлов; 3 ביוני 1885 - 16 במרץ 1919) היה הנשיא (יו"ר "הועד הפועל המרכזי של כל רוסיה") השני של רוסיה הסובייטית (21 בנובמבר 1917 – 16 במרץ 1919) והשני ממוצא יהודי בתפקיד זה (אחרי לב קמנייב), תחת מנהיגותו של לנין.
קורות חיים
סברדלוב נולד ב-3 ביוני (22 במאי לפי הלוח היוליאני הישן שנהג אותה עת ברוסיה הצארית) 1885, לאליזבט סולומונובנה ולמשה סברדלוב בניז'ני נובגורוד שעל גדות הוולגה, במרכז רוסיה הצארית. משפחת אמו הייתה במקור מפלך ויטבסק וסבו, ישראל גאוכמן, היה סוחר בסרטוב. אביו, משה, השתקע עם המשפחה בניז'ני נובגורוד בשנת 1882 ושינה את שם המשפחה לסברדלוב. אביו היה בעל הוצאה לאור, בית דפוס וסדנת תחריט. יעקב למד בגימנסיה, אולם נזרק מבית הספר בש פעילות פוליטית מהפכנית. עקב כך, שלח אותו אביו להתלמדות בבית מרקחת. ב-1896 היה הסופר מקסים גורקי, יליד ניז'ני נובגורוד אף הוא, לידיד המשפחה וכמה שנים אחר כך הוא אף אימץ את אחיו הבכור של סברדלוב, יהושע זלמן סברדלוב, כבן. אותו אח של סברדלוב התנצר, קיבל את שם משפחתו של גורקי - פשקוב והיה לימים לגנרל בצבא הצרפתי - זינובי פשקוב.
ב-1902 פגש גורקי את לנין והפך לבן בריתו וידידו. סברדלוב הלך בעקבות ידיד המשפחה ובאותה שנה, בהיותו בן 17 הוא הצטרף למפלגתו דאז של לנין - "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית". ב-1903, בעקבות לנין, הוא הצטרף לפלג הבולשביקי של המפלגה. באותה שנה הוא אף נעצר לראשונה על ידי האוכראנה - משטרת הצאר.
סברדלוב השתתף במהפכת 1905, כמפקד המחתרת הבולשביקית בהרי אורל. בעקבות זאת הוא נעצר ביוני 1906 ומאז היה במשך כ-11 שנה, כמעט ללא הפסקה, במאסר או בגלות, עד 1917. בסתיו 1913 נבחר סברדלוב לראשונה לוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית, בהיעדרו והוא בן 27 בלבד[1]. שנתיים מתוך שנות הגלות שבילה בתוך רוסיה (1914–1916), היו בסיביר, לצידו של סטלין. עם פרוץ מהפכת פברואר 1917 והדחת הצאר חזר סברדלוב לפעילות פוליטית מלאה בפטרוגרד (כיום סנקט פטרבורג) ונבחר שוב לוועד המרכזי, והפעם, בנוסף לכך, גם לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה, שהיה שני בחשיבותו רק ללנין. לנין אף תכנן ככל הנראה להוריש לסברדלוב את הנהגת המפלגה והמדינה, בבוא היום[2].
סברדלוב לקח לאחר מכן חלק פעיל ביותר, במהפכת אוקטובר. ב-1922 טען גנרל רוסי מלוכני, מיכאיל דיטריכס, שסברדלוב ארגן את רצח הצאר המודח, ניקולאי השני, ומשפחתו ביקטרינבורג, ב-16 ביולי 1918. ב-1990 חזר המחזאי הרוסי אדוארד רדז'ינסקי על הטענה הזו בספר רב-מכר על אחרוני הרומנובים, שהתפרסם בשורה של לשונות.
ראש הרפובליקה הרוסית
ב-21 בנובמבר 1917, התפטר לב קמנייב מתפקידו כיו"ר הוועד הפועל המרכזי של כל רוסיה, פחות משבועיים אחרי פרוץ מהפכת אוקטובר ובחירתו לתפקיד. הרקע היה נכונותו המופרזת מדי לטעמו של לנין, לשאת ולתת עם יריבי המפלגה ובראש וראשונה איגוד פועלי מסילות הברזל, שאיים אותה עת בשביתה כנגד הקומוניסטים. סברדלוב, המיליטנטי יותר, קיבל תפקיד זה במקומו, על פי מצוות לנין ובכך היה לנשיא השני של רוסיה הסובייטית והיהודי השני בתפקיד זה. הוא המשיך לכהן כנשיא רוסיה הסובייטית בפועל במשך כשנה וחצי אחר כך, עד יום מותו במרץ 1919, בן פחות מ-34.
סברדלוב נפטר ממגפת השפעת שפשתה עם סיום מלחמת העולם הראשונה, בכל אירופה. באשר לגורם המוות, נשמעו במשך השנים טענות בלתי מוכחות, כי הייתה זו התנקשות בחייו ולאו דווקא מחלה שגרמה למותו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין בצידה המערבי של הכיכר האדומה במוסקבה ולצידו נקברו לאחר מכן רבים אחרים ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. את מקומו בתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ירשו טכנוקרטים שונים, עד 1922, עת נכנס סטלין לתפקיד והפך אותו שוב למוקד של כוח במפלגה. ב-1924 שינה השלטון הקומוניסטי את שמה של העיר יקטרינבורג, לסברדלובסק על שם יעקב סברדלוב. העיר חזרה לשם המקורי רק אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי, ב-1991.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יעקב סברדלוב |
- על יעקב סברדלוב, באנציקלופדיה בריטניקה
- על מקור השם סברדלוב
- משה דור, היהודי שעמד בראש ברית המועצות, מעריב, 7 במרץ 1969 (במלאת 50 שנה למותו)
הערות שוליים
- ^ מאמר שכתב לאון טרוצקי על יעקב סברדלוב, ב-13 במרץ 1925
- ^ באתר "ספרטקוס"
