מיכאיל דיטריכס
 | |
| הגנרל מיכאיל דיטריכס | |
| לידה |
17 באפריל 1874 מלכות המשנה של הקווקז, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 1937 (בגיל 63) שנגחאי, הרפובליקה הסינית  |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית. הצבא הלבן. |
| תקופת הפעילות | 1892–1923 (כ־31 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש מטה אוגדת רגלים במלחמת רוסיה-יפן. מפקד כח ההתערבות של האימפריה הרוסית בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה. ראש המטה של ארמייה וקבוצת ארמיות בצבא הלבן. מפקד הארמייה הסיבירית בצבא הלבן. ראש המטה הכללי בצבאו של הגנרל אלכסנדר קולצ'אק. | |
| עיטורים | |
|
עיטור סטניסלב ה"קדוש". עיטור אנה הקדושה. עיטור ולדימיר הקדוש. עיטור לגיון הכבוד. צלב מלחמת העולם הראשונה של צבא צרפת. | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
חבר ממשלתו של הגנרל אלכסנדר קולצ'אק. יושב ראש הוועדה לחקירת רצח משפחת המלוכה הרוסית. | |
מיכאיל דיטריכס (ברוסית: Михаил Дитерихс; 17 באפריל 1874, מלכות המשנה של הקווקז, האימפריה הרוסית – 9 בספטמבר 1937, שנגחאי, הרפובליקה הסינית), היה גנרל רוסי, שלחם במלחמת רוסיה-יפן ופיקד על הכוחות הרוסיים בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה. דיטריכס לחם במלחמת האזרחים ברוסיה, היה אחד ממפקדי הצבא הלבן וחבר בממשלתו המהפכנית של אלכסנדר קולצ'אק טרום הקמתה של ברית המועצות.
תחילת הקריירה
דיטריכס נולד למשפחת אצולה ממוצא צ'כי שמקורה בחבל בוהמיה. אביו היה קצין אשר שרת בצבא מלכות המשנה של הקווקז ומיכאיל נולד במהלך שרותו של אביו בחבל. ב-1894 סיים את האקדמיה הצבאית של האימפריה בסנקט פטרבורג וצורף לגדוד ארטילריה. ב-1900 סיים הכשרה באקדמיה לפיקוד ומטה ועד ל-1903 שרת בתפקידי מטה שונים. בשנה זו מונה לפקד על אסקדרון ההוסרים ה-1 של הצבא הקיסרי. במהלך מלחמת רוסיה-יפן שרת כקצין המבצעים של הגיס ה-17 ולאחריה הועלה לדרגת לויטננט-קולונל ושירת בתפקידי מטה. ב-1906 מונה לקצין המבצעים של הארמייה ה-7 וב-1909 הועלה לדרגת קולונל. ב-1913 מונה לתפקיד ראש מחלקת הגיוס במטה הכללי הרוסי.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מונה לראש מטה הארמייה ה-3 ולחם תחת פיקודו של הגנרל אלכסיי ברוסילוב בחזית המזרחית. ביולי 1916 מונה דיטריכס לפקד על חיל המשלוח הרוסי לחזית המקדונית ונחת בראש כוחותיו בסלוניקי.[1] לרוסים הייתה אוגדה אחת בפיקודו של דיטריכס, שהורכבה מ-4 חטיבות שאינן אורגניות ומנתה 18,000 חיילים. לאחר מהפכת פברואר נקרא דיטריכס בבהילות למטה הכללי הרוסי ורק בנובמבר 1917 מונה אלכסנדר טראנובסקי למחליפו הזמני.[2] בינואר 1918 מרבית הכוח הרוסי בחזית המקדונית פורק מנשקו, חלק מהחיילים נכלאו וכמה עשרות מתנדבים צורפו לשורות הכוח הסרבי.[3]
שלהי הקריירה ואחריתו
עם הצטרפותו לצבא הלבן מונה לתפקיד מפקד ארמייה באזור פטרוגרד ובהמשך חבר לגנרל אלכסנדר קולצ'אק וכיהן כראש המטה שלו. כשהקים קולצ'אק את ממשלתו המהפכנית, מינה את דיטריכס לראש המטה הכללי ובהמשך כיהן כשר הפנים. דיטריכס היה אנטישמי מוצהר וציין לא אחת שהיהודים הם אויביה הגדולים של רוסיה.[4]
בהיותו מלוכני בדעותיו מונה על ידי קולצ'אק לכהן גם בראש ועדת החקירה לרצח משפחת המלוכה הרוסית. בשלהי 1919, לאחר תבוסת המלוכנים היגר לחרבין ובאוקטובר 1922 נאלץ להגר לשנגחאי. דיטריכס כתב ספר שעסק ברצח משפחת המלוכה הרוסית. הוא הלך לעולמו באוקטובר 1937 והוא בן 63 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פרסיליה, רוברטס מארי, "סד"כ הכוחות בחזית המקדונית" באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ א.א. חאזוב, הצבא הרוסי בחזית המקדונית, באתר xxl3.ru (ברוסית).
- ^ אינצקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, "חזית סלוניקי במלחמת העולם הראשונה", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ סימון רזניק, עלילות הדם ברוסיה, 2000, (ברוסית) אוחזר ב-17 במאי 2013.
25541979מיכאיל דיטריכס