יעקב מנצור
יעקב מנצור, (כ"ז בכסלו תרפ"ה, 24 בדצמבר 1924 - כ"ג בטבת תש"ף, 20 בינואר 2020) היה פרופסור בחוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה. עסק בחקר הלשון העברית ובחקר הערבית היהודית ופרסם ספרים ומאמרים בתחומים אלה.
חייו
מנצור נולד בבגדאד, עיראק לצאלח מנצור, מדפיס ומו"ל. בשנת 1929 עלה עם הוריו ארצה, לירושלים. מנצור למד בבית הספר העממי "דורש ציון" ובבית המדרש למורים "מזרחי". באוניברסיטה העברית בירושלים למד בחוגים: לשון עברית, מקרא, שפה וספרות ערבית, ובשנת 1949 קיבל תואר מוסמך במדעי הרוח. בשנת 1965 קיבל את התואר "דוקטור לפילוסופיה"[1]. בתקופת לימודיו באוניברסיטה לתואר מוסמך שימש כמורה בבתי ספר יסודיים.
מנצור היה חבר בארגון ההגנה, ובתחילת מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בגדוד מוריה. לאחר שחרורו מצה"ל המשיך לעבוד בהוראה. בשנים 1952-1953 עבד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והיה ממונה על אולם הקריאה בטרה-סנטה, משכנה הארעי של האוניברסיטה באותם הימים. לאחר מכן מונה לאסיסטנט ולימד הבעה עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובשלוחותיה בתל אביב ובחיפה.
מנצור היה עוזרו של פרופ' טור-סיני בעריכת הכרכים האחרונים של מילון בן יהודה, שעדיין לא יצאו לאור. בשנים 1958 -1957 לימד במחלקה ללשונות שמיות באוניברסיטת לידס, באנגליה. בשנים 1959 עד 1961 שימש כמזכיר מדעי באקדמיה ללשון העברית.
בשנת 1964 החל לעבוד באוניברסיטת בר-אילן. היה בין מקימי המחלקה לערבית ועמד בראשה, והמשיך לעבוד בה במשרה חלקית עד 1979.
בשנים 1967 עד 1993 עבד באוניברסיטת חיפה, הקים בה את החוג ללשון עברית ועמד בראשו בשנים 1975-1973, 1979. מנצור שימש באוניברסיטה בתפקידים שונים ובהם: יו"ר ועדת המחקר הראשונה שהקים באוניברסיטה, יו"ר ארגון הסגל האקדמי, ודיקן הפקולטה למדעי הרוח. בשנת 1994 פרש לגמלאות.
מנצור מילא תפקידים ופעילויות במוסדות שונים ובכללם בין היתר: חבר יועץ באקדמיה ללשון העברית, חבר הקורטוריון של מוסד ביאליק, יו"ר המועצה האקדמית של המכון לחקר יהדות בבל במרכז מורשת יהדות בבל, יו"ר הוועדה להכנת תוכנית לימודים להוראת הלשון העברית בבתי ספר ערביים. בנוסף לאלה שימש חבר סגל אורח במוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל. השתתף והרצה בכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל.
מנצור היה נשוי לאביבה, מורה בתיכון, והתאלמן ממנה ב-2018.
נפטר ב-20 בינואר 2020. הותיר אחריו בן ובת: ישי, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וטלי דגן, אדריכלית.
מחקריו
תחומי המחקר המדעיים העיקריים שלו היו בלשנות עברית ובלשנות ערבית-יהודית.
נושא הדוקטורט שלו היה 'הפסוק הפעלי ב"תמול שלשום" - פרק בחקר התחביר של ש"י עגנון'. העבודה נעשתה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחייתו של פרופ' חיים רבין. מנצור המשיך לחקור את סגנונו של עגנון ואת השינויים שחלו בלשונו במהדורות השונות של כתביו. כן עסק בחקר הלשון העברית של ימינו ובבעיותיה, לשון תקנית ותת-תקנית, משלבים וכיוצא בזה. את מחקריו בנושאים אלה פרסם בספרים ובמאמרים בכתבי עת מדעיים.
בתחום הערבית-היהודית עסק מנצור בלהג הערבית המדוברת של יהודי בגדאד. הוא תיאר את הלהג בנושאים שונים: תורת ההגה, תורת הצורות, אוצר המילים וכדומה, תוך השוואה לערבית הספרותית וללהגי בגדאד האחרים. העבודה נעשתה על סמך הקלטות שהקליט בישראל מפיהם של ישישים שחיו רוב ימיהם בבגדאד. חלק ניכר מהקלטות אלה שפרסם מנצור בספריו, הוכנסו לאתר שהקימה אוניברסיטת היידלברג שבגרמניה. האתר כולל הקלטות של להגים שונים העומדים בפני כליה במטרה לשמרם[2]. על סמך מחקריו שהתפרסמו בספרים ובמאמרים רבים בכתבי עת מדעיים נחשב מנצור בקרב הקהילה המדעית בארץ ובחו"ל למומחה בחקר הערבית המדוברת של יהודי בגדאד.
כשהוצאת בריל תכננה להוציא לאור אנציקלופדיה ללשון הערבית בחמישה כרכים, פנו אל מנצור לכתוב בה ערך על הלהג של יהודי בגדאד. הערך שכתב "Baghdad Arabic, Jewish"' התפרסם בכרך א' של האנציקלופדיה.
ספרים שכתב
- עיונים בלשונו של ש"י עגנון, תל אביב, דביר, תשכ"ט (סדרת מחקרים מטעם אוניברסיטת בר-אילן, ד').
- עיקר וטפל בתיקוני לשון, חיפה, פינת הספר, תשל"א.
- הערבית היהודית של בגדאד, חיפה, אוניברסיטת חיפה. ספר א: פרקים בפונולוגיה ובמורפולוגיה, תשל"ה. ספר ב: טקסטים, תשל"ז. ספר ג: מילון, חלק ראשון, תשמ"ג.
- The Jewish Baghdadi Dialect – Studies and Texts in the Judaeo-Arabic Dialect of Baghdad, Or-yehuda, The Babylonian Jewry Heritage Center, 1991
- להג הערבית המדוברת של יהודי בגדאד, ירושלים, הוצאת יד בן צבי, תשע"א 2011.
ספרים שערך
- מחקרים בערבית ובאסלאם, בעריכת יעקב מנצור, רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, (מחקרי בר-אילן, המחלקה לערבית). קובץ א, תשל"ד 1963. קובץ ב תשל"ח 1978.
הערות שוליים
- ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
- ^ Tondokumente Datenbank
28852502יעקב מנצור