פונולוגיה

פונולוגיה (מלעז; בעברית: תורת ההגה) היא ענף בבלשנות ותת-תחום בדקדוק העוסק בחקר היחסים בין ההגאים, תפקודם, וצירופם זה לזה בשפה נתונה.

פונולוגיה עוסקת בין היתר בחקר התפתחות ההגיה בשפות שונות, היאלמות תנועות ועיצורים מסוימים או שינויים במעבר מאזור לאזור. לדוגמה חוק המעתק הכנעני קובע שבשפות שמיות צפון מערביות כמו העברית והצידונית מילים המסתיימות בהברה סגורה המונעת בתנועת פתח כמו סַלַאם או חַלַאם צְפַאר הפכו לתנועה עגולה עם חולם מלא כמו בעברית: שלום, חלום וציפור.

פונטיקה (לעומת פונולוגיה) עוסקת בחקר המופעים השונים האפשריים של הקולות והצלילים המופקים בעת הדיבור האנושי בלי קשר לשפה מסוימת. הפונולוגיה משתמשת במושגי ההגיה של הפונטיקה הבסיסית והכללית יותר ובונה על גביה יחידות של משמעות צלילית. ההגאים של כל שפה משמשים כבסיס לבחינת יחידות גדולות יותר של השפה כמו צורות המילים, (המורפמות, ובלשוננו צורנים) הנחקרים במורפולוגיה, התחביר (חקר המשפטים) והסמנטיקה (חקר המשמעים).

היחידה הבסיסית בה עוסקת הפונולוגיה היא הפונמה – ההגה הבודד. אוסף ההגאים של שפה הם הצלילים המובחנים ביניהם היוצרים מילים ומשמעות. בעברית של ימינו /k/ ו/g/ (ק' ו-ג') הן יחידות נבדלות של צלילים, ומכאן שהן שני הגאים שונים ומובחנים זה מזה. התבוננות בזוג מזערי, כמו צמד המילים גיר וקיר, מראה ששני ההגאים הם בעלי משמעות שונה זה מזה אף על פי שהם נבדלים ביניהם רק בצליל יחיד (כלומר רק פונמה אחת מבדילה ביניהם). לעומת זאת, הביטוי של האות ר – בצליל לשוני-רוטט (כפי שמבטאים "רומא" באיטליה) לעומת הגייתה בצליל גרוני-ענבלי (כמו שמבטאים "ברלין" בגרמנית) אינו מבחין בין מילים. וכך /kir/ במבטא איטלקי ו/kiʁ/ במבטא גרמני ייחשבו שניהם למילה במשמעות אחת "קיר", ויתרה מזו, ההגה /r/ וההגה /ʁ/ שניהם ייחשבו כביטוי להגה אחד המיוצג בכתב העברי באות ר.

הפונולוגיה עוסקת במילים כפי שהן נשמעות ולא בייצוגן הכתוב, וכך שתי המילים קורה וקורא הנשמעים בעברית החדשה באותו האופן /kore/, ינותחו בחקר פונולוגי באותו האופן.

נהוג לסמן את אוסף ההגיים כלומר אוסף הפונמות שאנו דנים בהם בין לוכסנים, לדוגמה /kir/. בשונה מסימון ההיגוי הממשי הפונטי של ההגה, אותו מסמנים (לפי תורת ההגיים – הפונטיקה) בתוך סוגריים מרובעים [kir].

פונמות, איות ורישום פונטי

בשפות מסוימות יש קשר ישיר בין הפונמות לכתיב, והפונמה מתורגמת לסימן גרפי או צירוף סימנים, אות או צירוף אותיות. הכתב הספרדי ברובו פונטי. באנגלית אות יכולה לסמן מספר פונמות, ואותה פונמה יכולה להיות מסומנת על ידי אותיות שונות או צירוף אותיות. העברית בעברה (בתקופה המקראית) הייתה שפה פונטית, וכל אות בה סימנה צליל אחר, אך גם בתקופה זו ש' שמאלית וס' התאחדו לפונמה אחת.

כיום מקובל בבלשנות הרישום הפונטי על פי כללי האלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA) כדי להבחין בין הפונמות. את הפונמות מסמנים בלוכסנים, למשל: /d/.

איתור הפונמות, זוג מזערי ואלופונים

חלק מהמחקר הפונולוגי הוא בחינתם של נתונים (הנתונים הם: תעתיק פונטי של דיבור ילידי) בניסיון להסיק מהן הפונמות ומה המצאי שלהן בשפה. הדוברים מפיקים הרבה יותר צלילים ממספר הפונמות — כל פונמה עשויה להיהגות בדרכים רבות.

חיפוש אחר צורות של זוג מזערי הוא חלק ממחקר ולימוד כלל הפונמות בשפה; ברם, בשיטה זו לעיתים קרובות קשה לאתר פונמות, לכן נוקטים גם בשיטות אחרות. (זוג מזערי בְשפה הוא זוג מילים הנבדלות זו מזו בפונמה אחת בלבד, ונתפסות כבעלות שתי משמעויות שונות על ידי דוברי השפה). לדוגמא, אין באנגלית זוג מזערי שמבחין בין /h/ (שתצויין בעברית באמצעות האות ה') ו-/ŋ/ (העיצור שבסוף מילים המסיימות ב-ing), וצריך שיטות שונות כדי להוכיח שהמדובר בפונמות שונות זו מזו.

מעתק הגאים

מעתק הגאים הוא מונח שהגה הבלשן, יעקב גרים (ראו: חוק גרים). הגאים מסוימים יכולים להשתנות עם הזמן. מונח זה מתייחס בעיקר לבלשנות המשווה. בעברית למשל לעיצור /z/ יש שני מקורות בפרוטו-שמית (אם השפות השמיות – שפה משוחזרת) העיצור /z/ שקיים כיום בעברית והעיצור /d/ שנהגה כמו th (רכה) במילה the. בערבית עיצור זה נשמר במילה ד'הב, בארמית הוא נעתק ל-/d/ (עם קו תחתון) – דהב. בעברית – זהב.

יש מקרים שבהם מעתק ההגאים אינו בצורה הסדירה:

• אנלוגיה לצורות אחרות.
• הידמות והיבדלות. הידמות – כאשר הגה מקבל את תכונתו של הגה שסמוך לו. לדוגמה: מפל, היה אמור להיות מנפל, אך ה-נ' מידמה ל-פ'. היבדלות – כאשר הגאים שווים או הגה אחד נבדל לשני הגאים נפרדים. לדוגמה: "שביט, שרביט".
• מילים שאולות. במילים שאולות מאותה משפחת שפות לא חלים אותם מעתקים. כך בעברית, במילה "תלתן", שהייתה אמורה להיקרא בעברית שלשן (מהמילה "שלוש"), שמקורן זהה, מהעיצור הפרוטו-שמי /t/ (עם קו תחתון) כמו th, במילה thin.

פגיעה ביכולת הפונולוגית

פגיעה או הנמכה במודעות פונולוגית מאפיינת מצבים שונים כגון דיסלקסיה ולקות שפה. קושי בקידוד פונולוגי של המילים עלול לפגוע בתפקוד של זיכרון העבודה המילולי, משום שהן לא מקודדות כראוי בלולאה הפונולוגית.

ראו גם

• פורמנט
• קול
• הגה
• דקדוק
• לשון
• פונוטקטיקה
• מודעות פונולוגית
• לקות קריאה
• צורת יסוד

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של ה-IPA
• פונולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36123479פונולוגיה