יעקב מלכוב
יעקב ישראל מלכּוב (1875 בערך – 28 במרץ 1931) היה חסיד חב"ד, פובליציסט, בעל בית מלון ביפו, חבר ועד קהילת יהודי יפו ותל אביב.
ביוגרפיה
יעקב מלכוב נולד בשנת 1875 בערך בהומל שבמחוז מוהילב ברוסיה הלבנה. למד בישיבת פוצ'פ אצל הרב השל נטע גנסין. בשנת ה'תרמ"ה עלה לארץ ישראל, והתגורר תחילה בירושלים, וממנה עבר ליפו ועסק בהוראה.
במרץ 1906 פתח אכסניה ומסעדה בשכונת נווה שלום ביפו.[1] מסעדה זו מתוארת ברומן "תמול שלשום" מאת ש"י עגנון. בינואר 1911 העתיק את מקומם של האכסניה והמסעדה לבית קנדינוף ביפו.[2] שימש גם כנציג העיתון "חבצלת" ביפו, ופרסם בו ידיעות[3] ומאמרי דעה.[4]
מלכוב היה ידידו ומעריצו של יוסף חיים ברנר, אך במאורע ברנר יצא נגד גישתו של ברנר.[5] לאחר הירצחו של ברנר פרסם מלכוב חוברת "לאחר מטתו של ברנר, שבראשה כתב (על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד א'): "תלמיד-חכם שסרח ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שמא עשה תשובה. ודאי עשה".
בינואר 1915 הוגלה עם משפחתו, במסגרת גירוש יפו, לאלכסנדריה שבמצרים. את זכרונותיו מתקופה זו פרסם בחוברת "ממצרים ועד הנה".[6] עבד שם בבית-הספר החרדי שייסד אלעזר משה סלוצקין. בסיום מלחמת העולם הראשונה חזר לתל אביב, והפעיל את מלונו בשדרות רוטשילד. את דעותיו, שבהן ביקורת על ענייני היישוב, המשיך לפרסם בחוברות שהוציא לאור. פרסם גם חוברות היתוליות, כגון "קרובץ לפורים".
בשנת 1920 נבחר לוועד קהילת יהודי יפו ותל אביב.[7]
בשנת 1926 נסע לביקור אצל בתו בפילדלפיה, וב-1930 חזר לארץ ישראל ועבר למושב הזקנים הכללי המאוחד בירושלים.
נפטר בי' בניסן תרצ"א, 28 במרץ 1931, והובא לקבורה בחלקת חסידי חב"ד בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.[8]
ש"י עגנון הזכיר את מלכוב באחדים מסיפוריו: "תשרי", שאותו עיבד לסיפור "גבעת החול", ו"תמול שלשום",[9] וכן בזכרונותיו על ברנר.[10] ב"תמול שלשום" מתאר עגנון את מלכוב:
- יעקב מלכוב חסיד חב"די היה ומשהו סופר. יום שנתפרסם מאמר משלו בחבצלת יום טוב היה לו, שהרי קוראים הרבה קוראים דבריו והריהו בכלל מזכי הרבים. מחמת שקולו היה צרוד בחר לו לדור ביפו, ולא בחברון ולא בירושלים, שהים יפה לגרון. ויפו לא נמנתה עם ערי הקודש ואין יושביה מקבלים חלוקה, והרי חייב יהודי לפרנס את אשתו ובניו, לפיכך עשה לו אכסניא. ושלושה תדרים היו לו, חדר אוכל וחדר אורחים וחדר לו ולאנשי ביתו. ובזמן שהקייטנים מרובים פורס מחצלת בחצר ומעתיק את דירתו לשם ומשכיר את חדרו לרוחצנים הבאים מירושלים.
קישורים חיצוניים
- נורית גוברין, יעקב מלכוב - קנאי, זועם, אוהב, קתדרה 47, מרץ 1988, עמ'79–117
- צבי קפלן, ר' יעקב מלכוב, הצופה, 18 בספטמבר 1963, המשך, המשך
- צבי קפלן, קירבת נפש של אמת, הצופה, 27 במרץ 1964
- אלחנן ריינר, "יוסף חיים אחי, אתה צוחק ואני בוכה", עת-מול 206, עמ' 32–33, באתר Academia.edu
- אלחנן ריינר, מפגש ביפו עם ברנר, מלכוב ויצחק קומר, בערוץ יוטיוב של בית עגנון, 19 במאי 2021
- מידע על מלכוב, יעקב ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ יעקב מלכוב, מודעה, השקפה, 9 במרץ 1906
- ^ יעקב מלכוב, הוטל מלכוב., החרות, 4 בינואר 1911
- ^ דוגמה לידיעה שפרסם: יעקב מלכוב, יפו, חבצלת, 12 ביולי 1907
- ^ דוגמה למאמר דעה: יעקב מלכוב, על גאולתנו, חבצלת, 2 באפריל 1909
- ^ יעקב מלכוב, מדוע?, החרות, 6 בינואר 1911
- ^ יעקב ישראל מלכוב, ממצרים ועד הנה, ניסן תרפ"ב, באתר אוצר החכמה
- ^ הבחירות לועד העיר, דואר היום, 31 באוקטובר 1920
- ^ כרטיס נפטר:יעקב ישראל מלכוב, באתר הר הזיתים
- ^ ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשכ"ז, עמ' 378–387
- ^ ש"י עגנון, מעצמי אל עצמי, הוצאת שוקן, 2000, עמ' 118–119
33545370יעקב מלכוב