יעקב יקיר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יעקב (יאנקל) יקיר (בכתיב יידי: יאַקיר; ברוסית: Яков Иосифович Якир; 1908, בלץ – 25 בינואר 1980, נתניה) היה סופר, עורך, מסאי ועיתונאי יידי, חתן פרס פיכמן.
ביוגרפיה
נולד בעיר בלץ (אז בבסרביה שבאימפריה הרוסית, כיום במולדובה) לאיטה וליוסף, עובד טחנת קמח. בילדותו הרבתה אימו לספר לו סיפורים בשפה צבעונית ועשירה, ממנה שאב בין השאר יקיר את ההשראה לכתיבתו. יקיר סיים את חוק לימודיו בגימנסיה העברית "מגן דוד" בקישינב, שם למד תקופה מסוימת עם המשורר נתן אלתרמן. בשנות השלושים, בבוקרשט, ייסד ירחון ספרותי בשם "אנזאג" (בשורה), בשיתוף עם חבריו הסופרים, ובאותה תקופה החל גם לפרסם סיפורים ורשימות ביקורת בעיתונות היידית.
בשנת 1940, לאחר סיפוח בסרביה לברית המועצות, המשיך יקיר לכתוב בקישינב ועמד בקשר עם עמיתיו הספרותיים, בהם מוטל סקציאר (מאָטל סאקציער) ושרייבמן. בגיל 28 נישא למאניה, וכעבור שנתיים נולדה בתו בלימאלע (סבטלנה), שהפכה ברבות השנים לסופרת ילדים בזכות עצמה. בזמן המלחמה שהה באוזבקיסטן, שם עבד כמנהל בית ספר ושם נולד בנו שלום. במשך הזמן הזה שמר על קשר התכתבות עם סופרי יידיש במוסקבה. בתום המלחמה שבה משפחת יקיר לקישינב. יקיר עבד במערכות עיתונים, כתב פרוזה והרצה בנושאי ספרות. שליטתו הרב-לשונית, ידיעותיו הרבות והיותו מרצה כריזמטי הקנו לו שם והפכו אותו לנואם מבוקש.
ב-1949, יחד עם עסקנים יהודים רבים, סופרי יידיש, משוררים ואנשי תיאטרון, נעצר יקיר. הוא הואשם בחתירה נגד השלטון ובקשר עם סופרי יידיש כאיציק פפר ופרץ מרקיש. הוא הוגלה לסיביר לעשר שנים, שם שהה במחנה קולימה. ב-1955, עם מותו של סטלין, שב לקישינב (על הרהביליטציה נודע לו מפי הסופר איליה ארנבורג). בין השנים 1971-1955 המשיך יקיר לכתוב ולהופיע בקישיניב ולפרסם את סיפוריו בכתבי העת הספרותיים, בהם "נייע פרעסי" (פריז), "סאָוועטיש היימלאַנד" (מוסקבה) ו"פולקס שטימע" (ורשה). בשנת 1971, בהיותה בת 35, נפטרה בתו של יקיר, בלימאלע. כעבור שנה, ב-1972, עלה יקיר לישראל עם אשתו ובנו והשתקע בנתניה, שם עבד כרכז תרבות בקרב העולים מטעם מחלקת החינוך והתרבות של העירייה. הוא פרסם סיפורים ומאמרים ב"מאזנים" וב"מעריב" וכן ב"די גאלדענע קייט", בירושלימער אלמאנאך ובעיתונות היידית ברחבי העולם. במשך שנות פעילותו כסופר בארץ הוזמן יקיר להרצות ברחבי העולם, וביקר באנגליה, בארגנטינה ובדרום אפריקה.
יקיר נפטר בנתניה בשנת 1980. לפני מותו זכה בפרס פיכמן לספרות יידית.
יעקב יקיר הוא קרוב משפחתו של יונה עמנואלוביץ' יקיר (גנרל יקיר) וסבה של הסופרת עינת יקיר.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[1].
על כתיבתו
על ספרו המתורגם לעברית, "ירח נוהג בכוכבים", כתב העורך, הסופר והמתרגם שלמה אבן-שושן: "סיפוריו של יעקב יקיר הם אוצר בלום של פולקלור יהודי תוסס וגילום אמנותי מובהק של ההוויה היהודית הבסרבית על שלל טיפוסיה, על אווירתה הייחודית". [2] כמי שנולד בכפר שמר יקיר בכתיבתו על שפה עממית ועסיסית ועל להט ספרותי הניכר בעלילות שבדה ובגיבורים הצבעוניים ומלאי תשוקת החיים שיצר. יקיר שילב בכתיבתו בין העממיות הפולקלוריסטית שינק בביתו לבין ידיעותיו הספרותיות הרבות וחריפותו המחשבתית והביקורתית.
ספריו
- " אַ שליטן מיט ייִשובֿניקעס " ("מזחלת עם יהודים בני כפר"), 1974, הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב
- "ירח נוהג בכוכבים", 1975, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב (תרגום לעברית של חלק מן הסיפורים המופיעים בקובץ הנ"ל על ידי ישראל זמורה, אברהם יהל ושלמה שנהוד).
- "די װײַסע ציג מיט די זילבערנע גלעקעלעך", 1976, הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב (תרגום מרוסית ליידיש של יקיר את כתבי בלימאלע בתו).
- "געשיכטעס און פּאָרטרעטן", 1981, הוצאת י.ל. פרץ, תל אביב (יצא לאור לאחר מותו על ידי אלמנתו מאניה, עם הקדמת בנו שלום).
קישורים חיצוניים
יעקב יקיר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- דב לוין, יהודי בֶּסַרַבִּיָה וצפון בּוּקובִינָה תחת השלטון הסובייטי במלחמת העולם השנייה (1945-1940), משואה, קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה, כרך י"ח, ניסן תשמ"ט אפריל 1990, באתר "דעת"
- הסופר יעקב יקיר עלה מברה"מ, דבר, 19 באוקטובר 1972
- אלכס זהבי, בהתרפקות על העבר, דבר, 2 בינואר 1976 (על ספרו "ירח נוהג בכוכבים")
- כציוצה של ציפור, מעריב, 1 בפברואר 1980
- שלום רוזנפלד, מן המגירה ומן המדף | בין ארנבורג ליקיר, מעריב, 2 בינואר 1987
הערות שוליים
- ^ ארכיון יעקב יקיר, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ "ירח נוהג בכוכבים", 1975, בגב העטיפה
