יעקב זרובבל
 |
יעקב זרובבל (14 בינואר 1886 - 2 ביוני 1967) היה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון שמאל בארץ, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות , חבר הנשיאות של הוועד הפועל הציוני ונשיאות אספת הנבחרים וחבר הנהלת הסוכנות היהודית.
ביוגרפיה
יעקב זרובבל נולד בפולטבה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). הצטרף לתנועת פועלי ציון והשתתף בוועידת פולטבה של פועלי ציון, שהתקיימה בשנת 1906. היה חבר מרכז המפלגה בווילנה וחבר הוועד המרכזי של פועלי ציון ברוסיה. ערך בגליציה את העיתון "דער יידישער ארבייטער".[1]בעקבות פעילותו הציונית ו"החתרנית" בעיני השלטונות, נאסר מספר פעמים על ידי הממשל הצארי.
בשנת 1910 עלה לארץ ישראל והצטרף להנהגת פועלי ציון בארץ יחד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. נבחר להיות סגנו של יצחק בן-צבי בנשיאות מועצת המפלגה. הצטרף למערכת "האחדות" (ביטאון המפלגה, שבן-גוריון היה מעורכיו הראשיים) ובשנת 1911 (בעקבות ועידת פועלי ציון באותה שנה) מונה לתפקיד העורך הראשי של העיתון ולמזכיר המפלגה. לאחר שנדון למאסר על ידי השלטון העות'מאני על עבירת צנזורה, נמלט בשנת 1915 לארצות הברית (יחד עם בן-גוריון ובן צבי).
זרובבל המשיך לעסוק בענייני המפלגה, ועם פרוץ המהפכה נסע לרוסיה ומשם עבר לפולין. בשנת 1920, לאחר הקמת הקומינטרן, הנהיג (יחד עם נחום ניר-רפאלקס) את הפלג שפרש מפועלי ציון והקים את פועלי ציון שמאל. הוא היה מראשי תנועה זו, פעל בחוץ לארץ (בעיקר בפולין) ואף ביקר מספר פעמים בארץ, אך כאדם החשוד כקומוניסט מסוכן לא הורשה על ידי שלטונות המנדט הבריטי לחזור ולהשתקע בארץ עד שנת 1935, אז חזר. היה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון שמאל בארץ, ושימש מטעמה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר הנשיאות של הוועד הפועל הציוני ונשיאות אספת הנבחרים.
בשנת 1944 הוביל את מפלגתו להופעה משותפת עם מפלגת השומר הצעיר ועם הליגה הסוציאליסטית בבחירות להסתדרות, ובשנת 1946 הוליך לאיחוד בין פועלי ציון שמאל לבין התנועה לאחדות העבודה, שהביא ליצירת המפלגה החדשה התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון. לאחר מכן, בשנת 1948, היה בין המובילים לאיחוד מפלגתו החדשה עם מפלגת פועלים השומר הצעיר ולהקמת מפ"ם. משנת 1948 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת יהודי המזרח התיכון[2]וב-1951 עבר לנהל את ארכיון העבודה בוועד הפועל של ההסתדרות.
נפטר בשנת 1967. על שמו נקראו רחובות בתל אביב בפתח תקווה ובחיפה.
נכדו הוא הסוציולוג הישראלי אביתר זרובבל.
חברי מערכת "האחדות", (מימין לשמאל) יְשובים: יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון ויוסף חיים ברנר; עומדים: אהרן ראובני ויעקב זרובבל (1912)
כתביו
- אין אנהויב: ארטיקלען זכרונות, תל אביב: נייע קולטור, 1938. (ביידיש)
- בלעטער פון אַ לעבן, תל אביב: פרץ-ביבליאטעק, תשט"ז. (מהדורה נוספת: "אין טעג פון מלחמה און רעוואָלוציע: בלעטער פון אַ לעבן", תל אביב: פראלאג י"ל פרץ, תשכ"ז-1966.) (ביידיש)
- געשטאלטן, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, 1967. (ביידיש)
בעברית
- בימי מלחמה ומהפכה, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, 1966.
- ביקור בברית המועצות: רשמים ופגישות, תל אביב: י"ל פרץ, 1964.
- עלי חיים (פרקי זכרונות), תל אביב: ספרית י"ל פרץ, 1960.
היסטוריה ופוליטיקה
- דער פלסטינ-ארבייטער פאנד (עם ש-טש - שלימאוויטש [אברהם רוצקי]), וינה: פלסטינ ארבייטער פאנד, [תר"ס-]. (מהדורות נוספות: שם, [תר"ע-]; "דער פאלעסטינא ארבייעטער פאנד", ורשה: ארבייטער היים, תרע"ז; שם, [תר"צ-].) (ביידיש)
- בער באראכאוו – זיין לעבען און שאפען, ורשה: ארבעטער היים, 1926. (ביידיש)
- פועלי ציוניזם קאָנטראַ פּאַלעסטינע צענטריזם (צו דער דיסקוסיע איבער די פּראָבלעמען פון פועלי ציוניזם), ורשה: דפוס Grafia, 1934. (ביידיש)
- בארג חורבן: קאפיטלען פוילן, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע, 1946. מהדורה נוספת: שטוטגרט: פארטיי ארגאניזאציע פועלי ציון <שמאל> אין שטוטגרט, 1948.) (ביידיש)
- דרייסיק יאריקער ויכוח, מינכן: ניי וועלט, תש"ח-1948. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
- יעקב זרובבל באתר תנועת העבודה הישראלית
- דוד תדהר (עורך), "יעקב זרובבל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2298
- אהרן בקר, אחד הראשונים: יעקב זרובבל – שנה למותו, דבר, 4 ביוני 1968
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יעקב זרובבל, 25 באוקטובר 2010
- מפרי עטו
- מימי-בראשית של העתונות הסוציאליסטית בא"י: דפי זכרונות, על המשמר, 31 ביולי 1953 (בגיליון העשור ל"על המשמר")
הערות שוליים
- ^ יהודה ארז. "אגרות דוד בן-גוריון", הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, עמוד 452
- ^ הארכיון הציוני המרכזי, תיקי חטיבת S20
27188706יעקב זרובבל