יעקב הופרט
 | |||
| לידה | 16 ביוני 1916 (גיל: 107) | ||
|---|---|---|---|
| מקום קבורה | צפת | ||
| מפלגה | העבודה | ||
| |||
יעקב הופרט (16 ביוני 1916 - 1 באוקטובר 1999) היה ניצול השואה וראש עיריית צפת הרביעי.
ביוגרפיה
נולד לשמחה ורחל הופרט בדז'יאלושיצה, פולין. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. למד וידע עברית על בוריה, ואף פרסם מאמרים בעיתון הציוני המקומי. בסיום לימודי התיכון, התגייס לצבא הפולני ושירת כצלף.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה הנאצית לפולין, ברחו הוריו עם שישה מילדיהם לאוקראינה שהייתה בשליטת ברית המועצות. יעקב ששירת אז בצבא, נשאר בפולין. הצבא הפולני התפרק מאימת הצבא הגרמני וחייליו ברחו לרוסיה ואוקראינה. הופרט ברח עם קבוצת חיילים פולנים לאוקראינה ושם פגש במקרה את משפחתו והתאחד איתה. המשפחה בחרה להישאר עם אזרחותה הפולנית בתקווה לחזור לפולין, ועל כן הענישו אותם הרוסים והם נשלחו לסיביר באישון לילה, ברכבות משא של בהמות.
לאחר חתימת ההסכם בין הממשלה הפולנית הזמנית שהוקמה בגלות לבין סטלין ששלט ברוסיה, שוחררו כל האזרחים הפולנים מסיביר. המשפחה החליטה להמשיך לאוזבקיסטן החמה יותר, במחשבה להתקרב לארץ ישראל. מצבם היה בכי רע והם רעבו ללחם. כאשר הגיע החורף הקשה, נפטרו שני הוריו בהפרש של 10 ימים מקור ורעב. בשנת 1946 החליטו יעקב וארבעת אחיו לחזור לפולין לעיר לודז', שם הצטרף לתנועת הבריחה ואיתם עזב לגרמניה, בה הדריך נוער יהודי במחנה ליד מינכן. בצו התנועה נתבקש לעבור למחנה ברגן-בלזן שהיה בצד האמריקאי של גרמניה ולהיות ממקימי ה"קיבוץ" שנתמך על ידי ארגון הג'וינט וארגונים יהודיים נוספים, ונועד לתגבר את קיבוץ כפר החורש בארץ ישראל.
בברגן-בלזן הכיר יעקב את אשתו לעתיד, מרגלית אקסלרד, אף היא ניצולת שואה. הם נישאו בגרמניה, קיבלו סרטיפיקטים יחד עם כל הגרעין ועזבו את גרמניה. ב 5.5.1948 והגיעו לארץ ישראל ביום הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור. יעקב השתמש בהכשרתו מהצבא הפולני כצלף והשתתף בקרבות באזור קיבוץ כפר החורש.
בשנת 1949 עזב את כפר החורש ועבר להתגורר בצפת לאחר שקיבל הצעה מהסוכנות היהודית לנהל את מדור הקליטה בעיר ואת מעברת העולים. ב 1953 נבחר למזכיר לשכת העבודה, היה פקיד שומה של צפת ואחר כך של טבריה עד שנבחר לראשות העיר[1] מטעם מפלגת העבודה.
יעקב הופרט היה ראש העירייה הרביעי של צפת. הוא החל לכהן בשנת 1967, בזמן מלחמת ששת הימים. בתקופתו נבנתה התחנה המרכזית של העיר. הוא השיג תרומות לבניית המרכז הרפואי זיו המשרת עד היום את תושבי הצפון. דאג לשיפוץ כיכר המעיין הרדום וסביבתו ובמקום מתקיימים פסטיבלים ואירועים מרכזיים של העיר. קידם את פרויקט מעיין עין א-תינה ששימש כמקור מי השתייה של העיר שאוכלוסייתה גדלה. ודאג שלא יסירו מצפת את הקלות המס על מנת שהעיר תמשיך לצמוח ולהתפתח[2].
היה לו יחס חם ואוהד לאמנים בעיר העתיקה ורבים מהציירים הפכו לידידיו כמו אן מדלי, משה קסטל, חיה שוורץ, עליזה נהור, משה ציפר ועוד. היה קשוב לבקשותיהם והשתדל לעזור. בעצמו היה צייר חובב.
לאחר פרישתו מהכהונה הציבורית, היה יועץ מס והתמסר למשפחתו.
בשנת 1999 נפטר הופרט בבית החולים "זיו" שבצפת ונקבר בבית הקברות בעיר.
הנצחה
על שמו נקרא רחוב בשכונת קריית שרה בצפת.
הערות שוליים
- ^ עיתון למרחב, י. הופרט מהמערך נבחר לראשות עיריית צפת, נובמבר 25, 1965
- ^ עיתון למרחב, שימור הישן ופיתוח ברוח הזמן, אפריל 30, 1968
| ראשי עיריית צפת | ||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
