יחידת הקומנדו 51
יחידת הקומנדו 51 (המכונה גם "קומנדו המזרח התיכון 51") הייתה יחידת קומנדו בסדר גודל של פלוגה בצבא הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה, שהורכבה ממתנדבים ארץ ישראלים יהודים וערבים. היחידה לחמה בשלביה המוקדמים של המערכה בצפון אפריקה וכן במערכה במזרח אפריקה, אך פורקה בשנת 1941.
הקמת היחידה
היחידה הוקמה באוקטובר 1940 על בסיס יחידת החפרים מס' 401, שהייתה מורכבת ממתנדבים ארץ ישראלים יהודים (מרביתם אנשי אצ"ל) וערבים. יחידת החפרים הוקמה בסוף שנת 1939 ומרבית המתנדבים היהודים בה היו פליטים שהגיעו לארץ מארצות דוברות גרמנית.[1] היחידה הוקמה לאחר התבוסה במערכה על צרפת, וחלק מחבריה לחמו במסגרת החפרים בפינוי דנקירק.[2]
מקים היחידה היה לויטננט קולונל בריטי בשם הנרי קייטר[3]. הוא גייס את המתנדבים והיה למפקדה הראשון של היחידה, קייטר התרשם מאופי הנסיגה של חפרי 401 בסן מלו שהיו אנשי האצ"ל. בניגוד לבריטים שזרקו את נשקם, ברחו, ובזזו אנשי 401 נסוגו כחיילים וכל לוחם אסף כ-10 נשקים שהבריטים זרקו. עם הקמת היחידה שירתו בה 360 איש, מהם 240 יהודים ו-120 ערבים. הפיקוד היה בריטי.[4] האימונים נערכו בבסיס ג'ניפה הסמוך לסואץ. היחידה אומנה בשיטות של לוחמה זעירה באימונים מפרכים שנערכו במשמעת צבאית נוקשה. סמלה של היחידה היה פגיון שניצבו אגרופן. הסמל נבחר על ידי קייטר על מנת לסמל את שיטות הפעולה של היחידה, אך גם כדי לרמוז לחיילים כי המדובר ביחידה שבסמלה לא מופיע הכתר הבריטי, על כל המשתמע מכך.[5] היחידה כונתה "גדוד המוות".[6]
במדבר המערבי
בסוף 1940 הצליח הצבא הבריטי לעצור את הפלישה האיטלקית למצרים ולהדוף את האיטלקים לתוככי לוב במבצע מצפן. הפעילות המבצעית הראשונה של היחידה - פשיטה מהים על נמל סלום שבמדבר המערבי. עם הגיעם ליעד, קיבלום החיילים האוסטרליים, אשר הקדימו אותם במסעם היבשתי. חלק מהצבא האיטלקי התבצר באזור ברדיה על גבול לוב-מצרים. טבילת האש הראשונה של אנשי קומנדו 51 הייתה בפעולות תקיפה כנגד האיטלקים המבוצרים בברדיה, בטרם נכבש המתחם על ידי הדיוויזיה האוסטרלית השישית, בתחילת ינואר 1941.[7]
באותו הזמן הועברו יחידות רבות מחזית צפון אפריקה לחזית מזרח אפריקה, שכן מפקד פיקוד המזרח התיכון הבריטי, הגנרל ארצ'יבלד ויוול שאף להגיע להכרעה במערכה במזרח אפריקה. באמצע דצמבר 1940 הועברה לסודאן דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה-4, שלחמה עד אז בחזית המדבר המערבי. בתחילת ינואר 1941 הועברו חיילי יחידת הקומנדו 51 אף הם לסודן, ונערכו להשתתפות בפלישה המתוכננת לאריתריאה ולאתיופיה.
במזרח אפריקה
יחידת הקומנדו 51 הגיעה לסודן בתחילת 1941, והשתתפה בפלישת הכוחות הבריטים לאריתריאה ולאתיופיה. הקרב הראשון בו נטלה חלק היה הקרב על העיר קרן, שנערך בסוף פברואר ותחילת מרץ 1941. קרן היא עיר המצויה במישור המוקף הרים גבוהים מכל צידיו, בה התבצרו 23,000 איטלקים, אל מול הכוח הפולש שמנה כ-14,000 איש.[8] היחידה נטלה חלק בתפיסת ההרים המקיפים את קרן, תוך לחימה קשה, בה הראו לוחמיה לא פעם גבורה והקרבה עצמית.[9][10] בקרבות נהרגו שישה מלוחמי היחידה, ו-24 נפצעו. עם סיום הקרב ציין לשבח את היחידה המפקד הבריטי, הגנרל ויליאם פלאט.[11]
לאחר מכן, במאי 1941, לחמו אנשי היחידה בקרב על הר אמבה אלגי שבמדינת תיגראי באתיופיה. מתנדבי הקומנדו נשלחו לתפוס מוצב מבוצר של האיטלקים, שנקרא "גבעת הקומנדו". לאחר שתפסו את המקום החזיקו בו אל מול הפגזה ארטילרית כבדה ונוכח אבידות.[12] לאחר מכן השתתפה היחידה במצור על העיר גונדר בנובמבר 1941 שהיה אחת הפעולות האחרונות במערכה במזרח אפריקה.
פירוק היחידה
במהלך הקרבות נפצע קייטר והוחלף בקצין בשם מילר, שבניגוד לקייטר שהשתדל לנסות וליצור אחווה בין לוחמי היחידה היהודים והערבים, הראה העדפה ללוחמים הערבים.[13] בה בעת החלה מפקדת הצבא הבריטי ביישום מדיניות לפיה יהפכו יחידות הקומנדו ליחידות בריטיות, מה שחייב את פירוק היחידה ושילוב הלוחמים ביחידות הקומנדו שהסגל שלהן בריטי. בהיעדרו של קייטר, שהיה הכוח המניע מאחורי היחידה, לא היה מי שישמור על אחדות היחידה, וזו אכן פורקה בסוף 1941, וחייליה שולבו ביחידות שונות. יחידת קומנדו 51 הוותה גרעין לקבוצת החקירות המיוחדת.[14]
לוחמי היחידה המשיכו בלחימה במסגרת יחידות אחרות בצבא הבריטי. על לוחמי היחידה שבלטו לאחר מכן בפעולות צבאיות בשירות היישוב ובשירות מדינת ישראל נמנים קרל כהנא, ממייסדי חטיבת הצנחנים,[15] ודב כהן המכונה "שמשון", איש האצ"ל שנהרג בעת שפיקד על הפריצה לכלא עכו בשנת 1947.[16]
קישורים חיצוניים
דליה קרפל, כשפלסטינים ויהודים לחמו יחד בצבא הבריטי, באתר הארץ, 19 במרץ 2015- אתר ווטרנים מתנדבי קומנדו 51 המזה"ת שורה חמישית בתמונות תמונה שלישית מימין או שמאל (סימטרי)וכן תמונה ראשונה משמאל יוסף סגל יושב שני מימין
- דף לוחם יוסף סגל מוזיאון הלוחם היהודי לטרון
וידאו
הערות שוליים
- ^ ד"ר יעקב ליפשיץ, ספר הבריגדה היהודית, הוצאת יבנה, תש"ז, עמ' 21
- ^ מרדכי ברקאי, מלחמתו הפרטית של קארל כהנא: מדונקירק לקומנדו, דבר, 18 במאי 1962
- ^ נדב שרגאי, יחד נגד הנאצים, באתר ישראל היום, 2 אוגוסט 2019
- ^ קומנדו המזרח התיכון 51 אתר מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- ^ מרדכי ברקאי, מלחמתו הפרטית של קארל כהנא: מדונקירק לקומנדו, דבר, 18 במאי 1962
- ^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992 עמ' 704
- ^ קומנדו המזרח התיכון 51 אתר מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- ^ אברהם עקביה, עם וינגייט בחבש, הוצאת שחרות, 1944, עמ' 123
- ^ קורות החיים של שמריהו ויינשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ כיצד נכבשה קרן, דבר, 29 ביוני 1942
- ^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992 עמ' 705
- ^ קורות החיים של אריה בן יוסף, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ מרדכי ברקאי, מלחמתו הפרטית של קארל כהנא: מדונקירק לקומנדו, דבר, 18 במאי 1962
- ^ קומנדו המזרח התיכון 51 אתר מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- ^ הנצחת זכרו של קרל כהנא אתר "חטיבת הצנחנים בעשור הראשון"
- ^ קורות החיים של דב כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
26030784יחידת הקומנדו 51