יוסף סטרומזה
יוסף סטרומזה (1888, סלוניקי - 1980, חיפה) שופט, חלוץ, גואל קרקעות, מפעילי התנועה הציונית ביוון ובארץ ישראל.
ביוגרפיה
יוסף סטרומזה נולד בסלוניקי, אז בתחומי האימפריה העות'מאנית, ולמד משפטים באוניברסיטת סלוניקי. בשנת 1911 היה למורה פרטי של דוד בן-גוריון, אשר הגיע לסלוניקי ללמוד טורקית כדי שיוכל ללמוד משפטים באוניברסיטה בקושטא (איסטנבול). בעקבות זאת היה לידיד אישי של בן-גוריון, שאליו התייחס באותם ימים כ"מורה הדרך שלי בחיים", ונעשה ציוני.
סטרומזה עבר לקושטא עם בן-גוריון, ובמשך כל לימודיו של בן-גוריון, התגורר עמו ועם יצחק בן-צבי בחדר קטן ב"פנסיון הטַטַרי". בתחילה דיברו ביניהם רק טורקית, כדי שבן-גוריון ובן צבי יתרגלו את השפה, ובהמשך דיברו עברית, כהכנה לעלייתו של סטרומזה לארץ ישראל.[1] לחבורת הסטודנטים היהודים-ציונים למשפטים בקושטא באותם ימים השתייכו גם משה שרת, מניה שוחט, ישראל שוחט, דוד רמז, ויצחק נופך. היחסים בין כל חברי הקבוצה היו קרובים מאוד.
בתחילת 1914 הוסמך לשמש כעורך דין באימפריה העות'מאנית, ועלה לארץ ישראל. כעורך-דין עבד ביחד עם גואל האדמות יהושע חנקין בגליל.
ב-1915 נסע לדמשק כדי לייצג את מניה שוחט במשפט מרידה במלכות העות'מאנית, החזקת נשק (של ארגון "השומר") והחזקת בולי הקרן הקיימת. מניה שוחט נידונה להגלייה בלבד. בהמשך התגייס לצבא הטורקי ושירת בסוריה. ב-15 בנובמבר 1918, בגיל 29, התמנה להיות שופט שלום בצפת ובטבריה, בהמלצתו של גד פרומקין. בכך היה השופט היהודי השלישי בארץ ישראל, אחרי גד פרומקין ומלכיאל מני. במקביל היה גם ראש לשכת מרשם המקרקעין (הטאבו) בגליל ב-1920, בגיל 31, קודם להיות שופט מחוזי בחיפה ושופט של בית-הדין לקרקעות בחיפה.
בשנת 1925 חתם על מפה של מרשם המקרקעין שכותרתו זויפה במסגרת ניסיון של ניסן רוטמן לקנות 5,000 דונם של קרקעות שהיו שייכות לתושבי הכפר זיתא, צפונית לטולכרם. שופט חוקר שהתמנה לבדוק את העניין בעקבות טענות של תושבי זיתא על הזיוף, קבע ש"קשה להאמין שסטרומזה חתם על המפה בלי לקרוא. הוא נהג ברשלנות רבה", אך נמנע מלהמליץ על הדחה. זקן השופטים מייקל מקדונל דחה את המסקנות, וועדת חקירה נוספת בראשות נורמן בנטוויץ' שהוקמה לחקור בעניין המליצה ביוני 1928 על הדחתו מכהונת שופט.[2] בשנת 1930 הוקמה ועדה שיפוטית שדנה בעניין קבעה ברוב של שני שופטים שסטרומזה חתם על המפה ממניעים פסולים, הדיחה אותו מתפקיד השופט ושללה ממנו את רישיון עריכת הדין. בספטמבר 1930 הורה שר המושבות לנציב העליון על סיום כהונתו כשופט החל מיולי 1930.
כעבור כמה שנים הצטרף סטרומזה ליהושע חנקין בהכשרת היישוב ולאחר מכן היה במשך שנים רבות היועץ המשפטי של הקרן הקיימת בחיפה, ועסק בצד המשפטי של רכש קרקעות.
ד"ר נתן ברון, שכתב דוקטורט על פרשת הדחתו של סטרומזה כתב: "אין שום הוכחה שהוא קיבל שוחד, אולם ברור שהוא ביקש לסייע בביצוע עסקת קרקעות זיתא".
לקריאה נוספת
- ד"ר נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל 1900-1930, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, יולי 2008
קישורים חיצוניים
- יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
הערות שוליים
24883621יוסף סטרומזה