יוזף קרמר

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

יוזף קרמר באוגוסט 1945

{{אישיות ביטחונית

יוזף קרמר מובל עם אזיקים על הרגליים מברגן-בלזן, 17 באפריל 1945

יוזף קרמר (בגרמנית: Josef Kramer;‏ 10 בנובמבר 1906 – 13 בדצמבר 1945) היה מפקד במחנה הריכוז ברגן-בלזן. היה ידוע בכינוי "החיה מבלזן", כינוי שניתן על ידי אסירי המחנה. הוא היה פושע מלחמה נאצי ידוע לשמצה, שהיה אחראי באופן ישיר למותם של אלפי אנשים. הוא הורשע בפשעי מלחמה ונתלה בכלא המלין על ידי התליין הבריטי הנודע אלברט פיירפוינט, לאחר מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

ראשית פעילותו

קרמר נולד במינכן והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1931, ולס"ס בשנת 1932. האימון שלו בס"ס הוביל אותו לעבודה כשומר בכלא. בשנת 1934, הוא הוצב כשומר במחנה הריכוז דכאו. הקידום שלו היה מהיר, הוא השיג משרות בכירות בזקסנהאוזן ובמחנה הריכוז מאוטהאוזן.

הוא היה עוזרו של רודולף הס, מפקד אושוויץ בשנת 1940, ומאוחר יותר מפקד מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף באפריל 1941. בשנת 1940, הוא ליווה את רודולף הס לבדוק את אושוויץ כאתר אפשרי למפעל חדש עבור פצלי שמן סינתטיים וגומי, שהיה חיוני בתעשייה בגרמניה בגלל המחסור בנפט.

נאצוויילר-שטרוטהוף

קרמר שימש כמפקד נאצוויילר-שטרוטהוף, מחנה הריכוז היחיד שהוקם על ידי הנאצים על אדמת צרפת של היום.   כמפקד נאצוויילר-שטרוטהוף, קרמר ביצע באופן אישי את הרציחה באמצעות גז של 80 גברים ונשים יהודים, שהיוו חלק מקבוצה של 87 אסירים באושוויץ שנבחרו להיות דגימות אנטומיות באוסף השלדים במכון האנטומיה שבאוניברסיטת הרייך בשטרסבורג, בניהולו של אוגוסט הירט. שרידי גופות אלו שכנו במקום עד לשנת 2015, אז הובאו לקבורה.  

אושוויץ

קרמר קודם לדרגת האופטשטורמפיהרר (סרן) ב-1942. במאי 1944, הופקד על תאי הגזים והמשרפות במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא החזיק בעמדה זו עד דצמבר 1944, והועבר לפקד על מחנה ברגן-בלזן.

באושוויץ, קרמר נודע לשמצה בקרב הכפופים לו כנוגש קשה. אחד הנאשמים במשפט פרנקפורט, ד"ר פרנץ לוקאס, העיד כי הוא ניסה למנוע את המשימות שניתנו לו על ידי קרמר. הוא גם ניסה להתנגד למשימה של עריכת סלקציה בקבוצה גדולה של אסירים שהועברו מהונגריה, אך קרמר איים עליו שייאסר אם יסרב לכך.

ברגן-בלזן

בדצמבר 1944 הועבר קרמר מבירקנאו למחנה ברגן-בלזן, ליד הכפר ברגן.   ברגן-בלזן שימש במקור כמחנה זמני עבור אנשים (בעיקר נתינים זרים) שנועדו לצאת מגרמניה. במהלך המלחמה המחנה הורחב ושימש גם כ"מחנה הבראה" ("Erholungslager"), לצורך קליטת חולים ותשושים מכל רחבי צפון מערב אירופה.

למרות שלא היו במחנה תאי גזים, שלטונו הנוקשה של קרמר היה עד כדי כך קשה עד שהוא הפך לידוע בשם "החיה מבלזן". ב-1 במרץ 1945 הוא הגיש דו"ח לבקשת עזרה ומשאבים למחנה. לפי הדו"ח, מתוך 42,000 אסירים במחנה, 250-300 מתו בכל יום ממחלת הטיפוס (Epidemic typhus).  

ב-19 במרץ 1945, מספר האסירים עלה עד ל-60,000. הגרמנים המשיכו לפנות את שאר המחנות, זמן קצר לפני שחרורם בידי בעלות הברית. ב-13 באפריל 1945, כ-28,000 אסירים נוספים הובאו למחנה. עם קריסת הנהלת המחנה, שומרים רבים נמלטו והשאירו את האסירים לנפשם. עם כניסת הבריטים למחנה, גופות רקובות רבות נתגלו, ונחשפו שאר זוועות המחנה. קרמר נשאר גם כאשר הבריטים נכנסו למחנה.

קרמר נשאר אדיש להגעתם של חיילי בעלות הברית ולקח את הבריטים לסיור במחנה. ערימות של גופות שכבו בכל רחבי המחנה, קברי אחים מולאו, והצריפים היו מלאים אסירים שהיו חולים בטיפוס.

משפט והוצאה להורג

יוזף קרמר נאסר לאחר המלחמה ונכלא בכלא המלין. הוא ו-44 אנשי המחנה נשפטו במשפט בלזן על ידי בית משפט צבאי בריטי בלינבורג. המשפט נמשך מספר שבועות בין ספטמבר לנובמבר 1945. הוא נידון למוות ב-17 בנובמבר 1945, ונתלה בכלא המלין יחד עם חברתו מברגן-בלזן, אירמה גרזה, על ידי אלברט פיירפוינט ב-13 בדצמבר 1945.

לקריאה נוספת

• תום שגב, חיילי הרשע, ירושלים: הוצאת ספרים דומינו. עמ' 46-12.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוזף קרמר בוויקישיתוף

• יוזף קרמר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37559077יוזף קרמר