יואל ויינברג
 |
יואל ויינברג (בלטבית:Joels Veinbergs, ברוסית: Иоэл Песахович Вейнберг ; 1 בספטמבר 1922, ריגה - 20 במאי 1993, ירושלים) היה היסטוריאון סובייטי ממוצא יהודי.
קורות חיים
יואל ויינברג נולד בשנת 1922 בריגה למשפחה יהודית. אביו היה סוחר.
בשנת 1930 יואל החל לימודים בבית ספר פרטי "עזרה" בה לימודים התקיימו בגרמנית. בהמשך הוא עבר לבית ספר יהודי אחר בה לימודים התקיימו בעברית. לאחר סיום הלימודים ויינברג החל ללמוד היסטוריה באוניברסיטת לטביה.
ב-10 באוגוסט 1941 כל המשפחה הוכנסה לגטו בריגה. תוך זמן קצר אמו נפטרה. בשנת 1944 ויינברג עם אביו ואחיו הועברו למחנה הריכוז שטוטהוף. אביו נפטר ורק אחים חזרו לריגה בשנת 1945.
בשנת 1946 ויינברג סיים לימודים באוניברסיטה. הוא התחיל לעבוד בספריה. בשנת 1947 הוא התחיל ללמוד לתואר שלישי במקביל הוא התחיל ללמד באוניברסיטה. בשנת 1949 ויינברג לצד יהודים אחרים באוניברסיטה נאלץ לעזוב אותה כתוצאה מרדיפות בתקופת המאבק נגד קוסמופוליטיות.
בשנת 1954 ויינברג סיים לימודי תואר שלישי. עבודתו הוקדשה לתקופה הרומית.
בשנת 1962 ויינברג התקבל כמרצה באוניברסיטה למורים בדאוגבפילס. הוא עבד בה שנים רבות והתקדם לדרגת פרופסור וראש קתדרה.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 ויינברג החל לעבוד על פוסט-דוקטורט. הנושא היה החברה בארץ ישראל במהלך המאה ה-6 לפני הספירה ועד למאה ה-4. היועץ הראשי היה יוסיף עמוסין. ויינברג סיים את העבודה בשנת 1973.
בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ויינברג החל להתפרסם גם מחוץ לגבולות ברית המועצות. מאמריו התפרסמו בכתבי עת מדעיים בין-לאומיים.
בשנת 1991, בתקופת לטביה עצמאית, ויינברג מונה לרקטור ראשון של אוניברסיטה יהודית שנפתחה בריגה.
בשנת 1993 ויינברג עלה לישראל. מספר שנים הוא כיהן כפרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ויינברג נפטר בשנת 2011 בירושלים.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה (ברוסית)
