יהלומי דמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהלומי דמים (או יהלומי סכסוך, יהלומי מלחמה, וגם יהלומי קונפליקט), הוא שמם של יהלומים שתהליך כרייתם והסחר בהם ממומן ומתבצע על ידי ארגונים לוחמים ו/או באזורי עימות ומלחמה, תוך כדי פגיעה והרג בבני אדם רבים, בדרך כלל באפריקה (שבה נכרית כשני שלישים מתפוקת היהלומים בעולם).[1]

יהלומי דמים וזכויות האדם

ערך מורחב – זכויות האדם

זכויות האדם הן זכויות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם. ב-10 בדצמבר 1948 קיבלה עצרת האו"ם את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" אשר משמשת מאז כמסמך הבסיס של הקהילה הבינלאומית בנושא זכויות האדם והאזרח. מסמך זה מייצג את ההגדרה הבינלאומית של זכויות אדם, עקרונות ההכרזה מהווים בסיס לחוקות של מדינות רבות ואלמנט חשוב במשפט הבינלאומי. כמו כן, סעיפי ההכרזה אומצו על ידי ארגונים רבים לזכויות האדם ברחבי העולם כבסיס לפעילותם, למשל אמנסטי אינטרנשיונל. ההכרזה מתייחסת לכך שחירות ושוויון הן הזכויות הטבעיות של כל אדם. כמו כן, ההצהרה מפרטת זכויות פרטניות כגון הזכות לחיים, לחופש, לביטחון ולפרטיות, וזכויות נוספות הקשורות לזכויות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות[2].

כרייתם של יהלומי דמים ומכירתם, נחשבת להפרה חמורה של זכויות האדם עקב מספר סיבות. ראשית, כריית היהלומים נעשית בכפייה ותחת איומים, על ידי אזרחי מדינות שבהן מתרחש הסכסוך, בתנאי מחיה קשים, תוך הגבלת החופש של האדם ותחושת הביטחון שלו, פגיעה בגופו ולעיתים גם נטילת חייו. שנית, מכירת יהלומי הדמים מממנת את המשכו של הסכסוך המזוין בין קבוצות מורדים וארגוני גרילה תוך פגיעה באוכלוסייה אזרחית, במקום מגוריהם, בחייהם ובגופם, באפשרות לחיות בכבוד ובביטחון. הילדים והגברים שכורים יהלומים באפריקה נתונים לסכנה, לתנאי היגיינה ירודים ותנאי מחיה מאד קשים. לרוב הם מרוויחים פחות מדולר אחד ליום עבור כרייה ידנית של יהלומים עם מסננת, את או אזמל[3]. הפרת זכויות האדם על רקע כריית יהלומי דמים ומכירתם התרחשה ומתרחשת במדינות רבות ביבשת אפריקה, בהן: אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, סיירה לאון, ליבריה, חוף השנהב וזימבבואה.

היסטוריה

יהלומי הקונפליקט קבלו את שמם עקב השימוש שלהם במימון פעילות לחימה של מורדים, מתנגדי משטר וצבאות טרור הפועלים באפריקה.[4] כריית יהלומי דמים בעבודות פרך גרמה לכך שרבים מבני אפריקה הפכו ליתומים ואלמנות, כאשר חלק גדול מכורי היהלומים הם ילדים.

מרבץ היהלומים הראשון התגלה במאה ה-19 בדרום אפריקה. מאז, נכרכו בכריית אבני הגלם של היהלומים מעשי אלימות, פשע ופגיעה בזכויות האדם.

אנגולה

ערך מורחב – מלחמת האזרחים באנגולה

אנגולה היא מדינה עשירה במרבצים של אוצרות טבע כגון נחושת, זהב, ברזל ויהלומים. היא הייתה מושבה קולוניאלית של פורטוגל. עם ההכרזה על עצמאותה פרצה בשנת 1975 מלחמת אזרחים. המלחמה נמשכה 27 שנים והותירה את אוכלוסיית אנגולה פצועה וכואבת: מיליון הרוגים, ארבעה מיליון עקורים, מאות אלפי יתומים, עשרות אלפי קטועי גפיים ונכים, ערים שלמות הרוסות, ורעב גדול עקב שדות רבים שלא עובדו ולא הניבו יבול. למעשה, אנגולה יכולה להתהדר בתואר המפוקפק "מקום לידתם של יהלומי הקונפליקט". לאחר התפרקות ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה, נפסק הסיוע של מעצמות המערב לכוחות הלוחמים באנגולה. ולכן הפלגים השונים עברו לניצול משאבי הטבע המקומיים - MPLA ניצלה את הנפט ו-UNITA ניצלה את היהלומים. וכך, נסיבות במלחמת האזרחים היו כר פורה לשיגשוגו של סחר לא-חוקי ביהלומים. רווחי הסחר שימשו את הפלגים הלוחמים לרכישת כלי נשק ומימון לחימת הגרילה, שהעצימה את המלחמה.

לפי דו"חות האו"ם החל משנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות ברית המועצות, הארגון האנגולי החמוש אוניטה (UNITA) היה אחראי לכ-25%-30% מכלל יצוא היהלומים הבלתי חוקי של אנגולה. והכנסותיו הגיעו לעיתים ל-250 אלף דולר ליום, זאת כאשר חלק גדול ממכירת היהלומים התבצע לרכישת נשק ממדינות ברית ורשה שהתפרקה. תנועות לזכויות אזרח טוענים כי בין השנים 1992 עד 1998 UNITA מכרה יהלומים למימון המשך פעילותה בשווי של 3.72 מיליארד דולר ל"דה בירס", ענקית היהלומים, אם כי היא הכחישה זאת[5]. ב-1998 האו"ם החליט להטיל סנקציות על סחר ביהלומים שמקורם באזורי שליטה תחת UNITA, עם הכרזת החוק "דה בירס" הודיעו כי הם תומכים בו.

המערך לתיעוד תנועת יהלומי הגלם בעולם, המכונה תהליך קימברלי, גובש על ידי האו"ם בין השנים 2002–2003 בזיקה ישירה למתחולל במלחמת האזרחים באנגולה וכהמשך להטלת הסנקציות עליה. אולם, הפרת זכויות האדם בענף היהלומים האנגולי לא פסקה לאחר תום מלחמת האזרחים, ויש עדויות כי גם בראשית המאה ה-21, לאחר תום הסכסוך, נמשכת ההתעללות בבני אדם תחת המשטר החוקי של אנגולה.

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

ערך מורחב – מלחמת קונגו השנייה

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הידועה גם בשם קונגו-קינשאסה על שם עיר הבירה, לשעבר קונגו הבלגית וזאיר, היא המדינה האפריקאית הגדולה ביותר ביבשת. המדינה צמחה ממלחמת אזרחים עקובה מדם אשר נטלו בה חלק גם שמונה מתשע המדינות השכנות במלחמה שמכונה גם "מלחמת העולם האפריקאית", בניסיון להשתלט על שפע המחצבים שלה.

לאחר קבלת עצמאותה מבלגיה ב-1960 שררו אי סדר, מהומות וחילופי ממשלות תכופים במדינה. ב-1965 תפס את השלטון בהפיכה צבאית מובוטו ססה סקו. ב-1997 ממשלתו של מבוטו הופלה בהפיכה ואת השלטון תפס לורן דזירה קאבילה. כתוצאה קונגו-קינשאסה נקלעה למלחמת אזרחים הידועה כמלחמת קונגו השנייה (המלחמה הראשונה זה הפלת המשטר של מבוטו ססה סקו) שנמשכה חמש שנים, בין השנים 1997–2003. המלחמה גבתה את חייהם של כ-4 מיליון בני אדם בין שנות המלחמה. אף על פי שב-2003 הכוחות המורדים לקחו חלק בממשלת המעבר, נמשכה לחימה בין כוחות הממשלה לכוחות נאמנים מבחוץ עד 2006.

בשנות המלחמה מימנו הכוחות המורדים וכוחות הממשלה את פעולתם באמצעות כריית יהלומים וניצול אוצרות הטבע של המדינה אשר נמצאים באזורי שליטתם, תוך ניצול האוכלוסייה המקומית והפרת זכויות אדם באופן תדיר. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים טוענים כי גם כיום בכרייה הלא חוקית ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו נורים למוות מדי יום עשרות בני אדם ורבים עוד יותר נפצעים קשה, רבים מהקרבנות הם ילדים.

במקביל לכריית יהלומי הדמים בזמן מלחמת קונגו השנייה, נעשתה גם כרייה של המינרל קולטן, מינרל החיוני לייצור רכיבים מרכזיים במוצרי אלקטרוניקה, אשר 80% מהמלאי הידוע שלו בעולם נמצא בקונגו. הדרישה הגוברת למוצרי אלקטרוניקה הובילה לביקוש גובר לקולטן. וארגוני פשע חמושים אילצו תושבים רבים, ביניהם ילדים, לעבוד במכרות בתנאי עבדות ובסכנת מוות.

ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, יהלומים ומינרלים שונים עדיין נכרים על ידי קבוצות מורדים לקניית נשק. בדרום קונגו אלימות מזוינת והפרת זכויות אדם על רקע שליטה במכרות יהלומים נמשכת גם בראשית המאה ה-21.[6]

סיירה לאון

צ'ארלס טיילור, נשיא ורודן ליבריה, הואשם בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שביצע בסיירה ליאון השכנה.

טיילור סיפק תמיכה פיננסית, אימון צבאי, נשק, כוח אדם ועידוד לצבא המורדים מסיירה לאון. המורדים, בהנחיית טיילור, מימנו את לחימתם באמצעות חטיפת רבבות אזרחים וחיובם בכפייה לעבוד במכרות היהלומים. האזרחים שניסו להתנגד לכך נורו ונרצחו. "יהלומי הדמים" שנכרו בכמות עצומה, הועברו לרשותו של צ'ארלס טיילור.

בית הדין הבינלאומי בהאג מצא את טיילור אשם בפשעים כנגד האנושות הכוללים מעשי רצח, אונס, קניבליזם, עבדות, גרימת מומים וקטיעת איברים, הכאות, חטיפה ושיעבוד, בין השאר בגין בצע הכסף שביהלומי הדמים.

בשנת 1930 נמצא היהלום הראשון בסיירה לאון. כחמש שנים לאחר מכן התחילה תעשיית היהלומים במדינה לפעול באופן רשמי. בשנת 1935, עם התבססות תעשיית היהלומים, חתמו הכוחות הקולוניאליים ששלטו בסיירה לאון על הסכם חכירה עם חברת דה בירס הדרום אפריקנית. הסכם זה העניק לחברה זכויות כרייה בלעדיות במדינה למשך 99 שנים. עם חלוף הזמן, החלו לפעול בסיירה לאון מספר רב של מכרות לא חוקיים, ובשנת 1956 הגיע מספרם לשבעים וחמישה אלף. מכרות אלו הוקמו ותופעלו על ידי מבריחים ומשקיעים זרים, וגרמו למשבר גדול בהשלטת החוק והסדר במדינה.

בשנת 1968, שבע שנים לאחר קבלת עצמאותה של סיירה לאון מבריטניה, עלה לשלטון סיאקה סטיבנס. סטיבנס הבין מיד את הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי הגלום בנושא כריית היהלומים ומיהר להציג את השליטה החיצונית בכרייה במדינתו כבעיה לאומית. במקביל החל סטיבנס לארגן ולהיות שותף בתהליכי כרייה בלתי חוקית. בשנת 1971, יצר סטיבנס את החברה הלאומית לכריית יהלומים (ראשי תיבות באנגלית: NDMC). סטיבנס ויד ימינו לאורך השנים, ג'מיל מוחמד, סוחר יהלומים לבנוני, השתלטו על רובו של שוק היהלומים בסיירה לאון עד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, מועד פרישתו של סטיבנס. בשנת 1987, בעקבות ניסיון הפיכה בסיירה לאון, ברח ג'מיל ואת מקומו תפסו משקיעים ישראלים בעלי קשרים למשפחות פשע אמריקאיות ורוסיות, וקשרים לסוחרים מרכז הסחר ליהלומים באנטוורפן.

ב-1991 פרצה מלחמת האזרחים בסיירה לאון, וכמעט באופן מיידי עלתה ממשלה צבאית, אחד מהכוחות הלוחמים היו החזית המהפכנית המאוחדת (RUF) בהנהגת פודאי סנקו. למרות חילופי השלטון, התקפות החזית המהפכנית המאוחדת לא פסקו. רבים מלוחמיה של החזית המהפכנית המאוחדת היו ילדים ובני נוער, רוב הילדים הללו היו עניים מאד אשר הגיעו מאזורי פריפריה. אזורים אלו שימשו מקור לכוח אדם לכרייתם הלא חוקית של היהלומים, ובעבר שימשו אותם אזורים לגיוס לצבאותיהם של ראשי הממשלות. התקפותיהם של המורדים הופנו פעמים רבות כנגד אזרחים, דבר אשר עמד בניגוד לעקרונותיהם המוצהרים, שדיברו על עשיית צדק לאזרחי המדינה.

במהלך המלחמה שיחקה ליבריה, שכנתה של סיירה לאון, תפקיד מפתח כאשר שימשה כנותנת החסות לארגון החמוש של המורדים רו"ף (RUF). ליבריה ניסתה לשמר את אחיזתה בשוק היהלומים של סיירה לאון, ניסיון זה גרר מלחמה ברוטלית. בסוף שנות התשעים של המאה ה-20, הפכה ליבריה לבירתם האזורית של יהלומים הקשורים במעשים פליליים, כגון קניית נשק, סמים, והלבנת כספים. בתמורה לנשק מכרו המורדים את היהלומים, דבר שהציף את המדינה ברובים, גרם להחרפת המלחמה, והפך את סיירה לאון לגן העדן של הפשע המאורגן על שלל סוגיו.

במהלך המלחמה שנמשכה כעשור איבדו את חייהם כשבעים וחמישה אלף בני אדם, רובם אזרחים. כוחות המורדים הותירו אלפי נשים, גברים, וילדים ללא רגליהם או ידיהם, ובעלי צלקת גופנית ונפשית למשך כל חייהם. לאורך המלחמה כמחצית מאוכלוסייתה של המדינה נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם ואף הפכו לפליטים במדינות אחרות. השירותים הציבוריים במדינה, כולל בתי ספר ובתי חולים, צמצמו את פעולתם בחצי בעשור זה.

אוצרות הטבע של סיירה לאון, אשר היו מתוכננים לשמש לצורכי פיתוח, שימשו לצורכי הרחבת המלחמה, דבר שהציב את המדינה כאחרונה ב"דירוג הפיתוח האנושי" של האו"ם (UNDP). לאורך הסכסוך החמוש נעשה הון עצום מהיהלומים המקומיים, אך הדבר היחיד שהמקומיים קיבלו מכך היה טרור, רצח, נכות ועוני.

עם סיומה של המלחמה החל תהליך פיזורו של הצבא ופירוקו מנשקו. בשנת 2002 הושלם התהליך על ידי תמיכה שקיבלה סיירה לאון מממשלות ארצות הברית ובריטניה, "כוחות או"ם לשמירת שלום" (UNAMSIL) ותרומות מהבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ומגוון ארגונים לא ממשלתיים נוספים. במידה רבה, המשך הצלחתו של תהליך השיקום בסיירה לאון תלוי בהתפתחויות בענף היהלומים.

ליבריה

בין השנים 1989-2001 שררה בליבריה מלחמת אזרחים. בשנת 2000, האשים האו"ם את נשיאה של ליבריה, צ'ארלס טיילור, בתמיכה ושיתוף פעולה עם המורדים בסיירה לאון, עקב ביצוע סחר חליפין של נשק בתמורה ליהלומים. מאותה סיבה הטיל האו"ם סנקציות על יהלומיה של ליבריה, כשנה לאחר מכן. בשנת 2003 התפטר טיילור מהנשיאות ובשנת 2006 הובל למשפט בהאג בבית המשפט לפשעי מלחמה. בראשית העשור השני של המאה ה-21, שורר שלום בליבריה ונעשים ניסיונות ליצור תעשיית יהלומים חוקית. האו"ם חדל ליישם את הסנקציות על ענף היהלומים במדינה, שהפכה להיות שותפה פעילה בתהליך קימברלי.

חוף השנהב

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה להתפתח במדינה תעשיית כריית היהלומים. בעקבות הפיכה בשלטון התחילה מלחמת אזרחים במדינה בשנת 1999. המדינה הפכה לנתיב פרוץ להברחת היהלומים מליבריה ומסיירה לאון. על מנת למנוע את הברחת היהלומים הפסיקה הממשלה כל פעילות של כריית יהלומים במדינה והאו"ם היה אמון על בדיקת כל משלוחי היהלומים שעזבו את המדינה בחודש דצמבר בשנת 2005. למרות שלל ניסיונות המניעה, הסחר ביהלומי דמים עדיין קיים בחוף השנהב, וידוע כי קבוצות מורדים ממשיכות בסחר ביהלומים אלו, דרך מדינות שכנות, למטרת התחמשות מחדש.

על פי דיווחי האו"ם, נכון לשנת 2007, יהלומי דמים בשווי 23 מיליון דולר מחוף השנהב הוברחו לשוק הבינלאומי של היהלומים דרך גאנה ומאלי.[3]

זימבבואה

אף על פי שיהלומיה של זימבבואה אינם נחשבים יהלומי דמים בהתאם להגדרת תהליך קימברלי, הפקת היהלומים וההברחות במדינה, היו נתונים לפיקוח באופן אישי על ידי נשיא "מועצת היהלומים" (World Diamond Council). ארגון "עדים גלובליים" (באנגלית: Global Witness), טוען כי החל משנת 2007 קציני משטרה שמוצבים באזורי כרייה מכריחים עובדים לעבוד תחתם, דורשים מהם שוחד, מכים ואף הורגים את העובדים אשר מנסים להתנגד ולעבוד במכרה שלא בשליטתם. למעשה, ישנה אלימות בחסות השלטון לצורכי כריית יהלומים. ב-2008 הצבא הרג מעל 200 בני אדם על מנת לשלוט בכריית היהלומים באזור.

בשנת 2009 נשלחה משלחת של האו"ם לחקור את האלימות בזימבבואה והיא מצאה הפרות בוטות של זכויות אדם. אולם למרות הפרות אלו, זימבבואה ממשיכה להיות חברה בתהליך קימברלי.[7]

ב-2010 ניתנה המלצה כי יהלומי הגלם שמופקים בזימבבואה יוכרזו כחופשיים מקונפליקט.[8]

הרפובליקה של קונגו

בשנת 2004 הטיל האו"ם סנקציות על המדינה והמדינה הורחקה מתהליך קימברלי. הדבר נעשה עקב יצוא כמויות אדירות של יהלומים אשר מקורם אינו ידוע, זאת ללא קיום תעשיית יהלומים רשמית במדינה. כמו כן, המדינה הואשמה בזיוף מקורם של היהלומים. הרפובליקה של קונגו התקבלה מחדש לתהליך קימברלי בשנת 2007.

תהליך קימברלי

ערך מורחב – תהליך קימברלי

תהליך קימברלי הוא פורום בינלאומי שהחל לפעול ב-2003 במטרה להסדיר מערכת אמינה הבוחנת את הסחר ביהלומי גלם, ומונעת מסחר ביהלומי דמים. תהליך קימברלי עשה את צעדיו הראשונים במאי 2000 בעיר הכורים קימברלי בדרום אפריקה. שם נפגשו נציגי המדינות הדרום אפריקאיות האחראיות על הפקת היהלומים על מנת למצוא דרך פעולה לעצור את הסחר ביהלומי דמים וכך להבטיח כי רוכשי היהלומים לא יממנו פעילות אלימה. בדצמבר אותה שנה אימץ ארגון האומות המאוחדות את הפתרון שהוצע בוועידת קימברלי – יצירת תעודה בינלאומית אשר כל יהלום גולמי המגיע מאזורי הכרייה יהיה מחויב בנשיאתה.

בנובמבר 2000 בעקבות משא ומתן בין ממשלות, ארגוני זכויות אדם ונציגי תעשיית היהלומים העולמית נוצר "המערך לתיעוד תנועת יהלומי הגלם בעולם" (באנגלית: KPCS – Kimberley Process Certification Scheme). מערך זה נכנס לתוקפו בשנת 2003, כאשר המדינות המשתתפות החלו ליישם את חוקיו. תהליך קימברלי כופה על החברות בו דרישות רחבות היקף על מנת לאפשר להן להצהיר על משלוחי היהלומים כנקיים מיהלומי דמים ולמנוע מיהלומי דמים מכניסה לסחר החוקי. על החברות בארגון מוטלת החובה למינימום דרישות שבהן הן חייבות לעמוד כגון: חקיקה ויצירת מוסדות ליישום ופיקוח תהליך קימברלי, שליטה בייצוא וייבוא יהלומים, הצגת שקיפות מלאה בכל הנוגע לנתונים סטטיסטיים הקיימים בידיהם הנוגעים לנושא, חברים באמנה יכולים לסחור רק עם חברים אחרים לאמנה, לכל יהלום חייבת להיות מצורפת תעודה המעידה על היותו מתהליך קימברלי. ארגון הליך קימברלי מבצע את אכיפת החוקים על חברותיו בעזרת מעקב אחר דו"חות סטטיסטיים ודו"חות ביקורת. מדינת ישראל הייתה אחת היוזמות של אמנת קימברלי. ואף הנפיקה את התעודה הראשונה בעולם בשנת 2003. בשנת 2010 כיהנה מדינת ישראל כיו"ר הארגון. היא מפקחת על תנועת יהלומי דמים אלה.[9]

תהליך קימברלי (KPCS)

פעמיים בשנה מתכנסים כלל נציגי הממשלות החברות בארגון, נציגי תעשייה ונציגי ארגוני זכויות אדם לוועידת תכנון, זאת במקביל להתנהלות שוטפת במהלך השנה. הועידה מאפשרת מקום למפגש לנציגים על מנת לדון ולסכם את המשך פעולתו של ההסכם. בנוסף, באירוע זה נפגשות קבוצות עבודה שונות מתעשיית היהלומים על מנת לפתור בעיות ספציפיות בעבודתם. באירוע מתקיימות ארבע אסיפות של קבוצות עובדים ושתי ועידות.

על פיקוח ארגון תהליך קימברלי ממונה יושב ראש, שנבחר פעם בשנה על ידי ועידת התכנון - מי שנבחר מכהן כסגן יושב ראש ושנה לאחר מכן מתמנה ליו"ר. המדינה המכהנת כיום כיו"ר היא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נכון לעכשיו עוד לא נבחר סגן יו"ר שיכול לעמוד בראשות הארגון בהמשך 2012). המשתתפים בוועידת התכנון הם 49 נציגים של 75 מדינות בעולם (האיחוד האירופי נספר כמדינה אחת), בנוסף ישנם נציגים מתחום תעשיית היהלומים ונציגי זכויות אדם אשר פועלים כמשקיפים בוועידה. חברי פרויקט קימברלי נושאים באחריות מוערכת של 99.8% מכלל התוצר העולמי של היהלומים הגולמיים (לא מעובדים).

הביקורת על תהליך קימברלי

חברי ארגון קימברלי מעידים כי בתקופת זמן קצרה הצליח ארגונם לגרום לשינוי גדול מאד בקרב רבים בעולם. מומחים ליהלומים סבורים כי כיום בעקבות יצירת תהליך קימברלי, רק אחוז אחד מכלל היהלומים המשווקים בעולם הם יהלומי דמים, זאת לעומת 15% ב-1990. נציגי הארגון טוענים כי התהליך הצליח לעזור לייצוב מדינות חלשות ופיתוח כלכלתן, על ידי הפיכת ענף היהלומים לרווחי ומפוקח. יחד עם זאת, יוזמת קימברלי נתקלה כבר עם הקמתה במספר קשיים. הקושי המהותי ביותר נוצר עקב הדרישה לקיים מסחר ביהלומים אך ורק בין המדינות החברות בארגון. על אף שדרישה זו הייתה הגיונית מבחינה רגולטורית, מבחינה פרקטית טענו מומחים שעסקו בנושא כי דרישה זו מפירה בצורה בוטה את כללי "אמנת המסחר הבינלאומית" (GATT) ויוצרת אפליה בין מדינות. בעיה זו נפתרה כאשר אישר האו"ם אפליה זו, עקב היותו של מסחר היהלומים עניין הומניטארי. קושי נוסף שתהליך קימברלי נתקל בו הוא חוסר הנחיות או חוקים ברורים לגבי חקיקה בנושא היהלומים בתוך המדינות החברות, כל מדינה אחראית על יצירת תקן לתהליכים העוברים היהלומים הגולמיים בשטחה. מדינות רבות החברות בתהליך קימברלי ממשיכות להפר את החוק ולסחור ביהלומי דמים, במקביל להעלמת העין של תעשיית היהלומים.

ברמת הביצוע מתגלות בעיות נוספות.

סוחרי היהלומים בעולם טוענים כי לאחר שבשנים האחרונות נחתמו הסכמי שלום בין ממשלות אפריקאיות לארגוני גרילה שעשו שימוש ביהלומי דמים למימון פעולתם, הפך תהליך קימברלי למיותר ורק מקשה על המסחר בתחום. בעיה נוספת שמתגלה היא שבתעודה שמתלווה לכל יהלום גלם מצוינת המדינה ממנה מגיע היהלום, אך לא קיים פירוט לגבי המכרה הספציפי ממנו הוא נכרה. בעיה זו מאפשרת בקלות רבה לקבוצות מורדים וכורים לא חוקיים לשלב יהלומים לא חוקיים בחוקיים ולהמשיך להחזיק מכרות יהלומים באפריקה, במצב כזה בלתי אפשרי לאתר את מקור היהלום ולברר את חוקיותו.

כמו כן, השוק השחור שבו מוברחים יהלומים פורח מאז החל תהליך קימברלי, אך עדיין לא נמצאה דרך להילחם בו: יוזמי התהליך לא לקחו בחשבון כי במדינות אשר בהן מופקים יהלומי הדמים, לעיתים קרובות, קבוצות הפשע והמורדים עשירים וחזקים יותר מן הממשלה המכהנת אשר נאלצת להיכנע לדרישותיהם בנושא.

ארגון Global Witness, אשר היה בין הראשונים שהעלה את הקשר בין יהלומים להימשכות הקונפליקט במדינות אפריקה, והיה מהמקימים של תהליך קימברלי, אולם פרש בדצמבר 2011 מתהליך קימברלי. הסיבות שניתנו לכך הן, שתהליך קימברלי נכשל בטיפול במסחר ביהלומי דמים אשר נכרו בחוף השנהב, הפרת החוקים בוונצואלה, וכריית יהלומים תחת אלימות השלטון בזימבבואה[10].

מדינות חברות בוועידת התכנון של תהליך קימברלי

לקריאה נוספת

  • גולן תמר ורון תמר, גורילות ודיפלומטיה - מפגשי אדם וטבע באנגולה, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשס"ו 2006
  • אבן-זוהר חיים, כריית יהלומים בעולם - מדיניות ואסטרטגיה במרכזי הגלם, רמת גן: הוצאת תייסי בע"מ, 2007

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 2008 Global Summary, באתר תהליך קימברלי. ‏ (הקישור אינו פעיל, 19/01/12)
  2. ^ ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948) באתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, [1]
  3. ^ 3.0 3.1 Conflict Diamonds: What's Happening Now
  4. ^ ‏Conflict Diamonds, United Nations Department of Public Information, March 21, 1807, accessed online December 26, 2006.‏
  5. ^ Guy Arnold (2000). The New South Africa. Palgrave Macmillan. p. 131. ISBN 0312235178.
  6. ^ conflict diamonds - what happening now
  7. ^ Return of the Blood Diamond [2]
  8. ^ "Monitor to Clear Zimbabwe Diamonds", Wall Street Journal, May 28, 2010.
  9. ^ יהלומי דמים, באתר israelidiamond.
  10. ^ הודעה לעיתונות של global witness על עזיבת תהליך קימברלי,[3]
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23612820יהלומי דמים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהלומי_דמים&oldid=2711578"