יהדות חבאן

משפחה עולים מחבאן מדגימה את ליל-סדר פסח בביתה החדש בתל אביב, 1946

יהדות חבאן היא קהילה יהודית מהעיר חבאן שבתימן.

העיר חבאן

העיר חבאן נמצאת בצד הדרך, ששמשה לצורכי מסחר הבשמים. בין ט'פאר, עומאן וחצרמוות, לתימן ונגראן. כ-300 ק"מ צפונית מזרחית מהעיר עדן וכ-100 ק"מ מחופו של האוקיינוס ההודי. העיר נקראת על שם ואדי חבאן.

ראשית התיישבות היהודים בחבאן

מסורת בפי זקני חבאן, שההתיישבות באזור חבאן החלה עוד מימי בית ראשון. על סמך מסורת זו יהודי חבאן 'הם ראש גולים'. כמו כן צורת חייהם, מלבושם, גידול שיערם, מעידים על מסורת קדומה ואורח חיים מתקופת התנ"ך. זוהי אחת הקהילות היהודיות המופלאות והבלתי מוכרות במובן ההיסטורי ומעט מאד נכתב על הקהילה היהודית בחבאן. אחד הדברים המופלאים הוא איך הצליחו יהודי חבאן להתקיים כיחידה נפרדת ממרכזי היהדות בתימן. בכל זאת, הצליחו להסתדר בכוחות עצמם, לספק את צורכיהם הדתיים- רוחניים והכלכליים, ולהתקיים כעולם בפני עצמו. אך היו קשרים עם מרכזי היהדות בתימן לעיתים רחוקות, שנבעו מחילוקי דעות עקרוניים בענייני הלכה.

חבאן העיר חולשת על דרכי המעבר מכל הכיוונים וחיתה בה קהילה יהודית קטנה ולפי המסורת היא שריד מקהילה גדולה מהתקופה שלפני הספירה עד תקופת חמיר ואחר כך במאה ה-6 לספירה.

קהילה היהודית בחבאן נוסדה במאות ה-19–20, יהודי חבאן היו מזוהים בשם "יהודי חצרמוות" ("חצרמות" נמצאת במרחק של יותר מ-150 קילומטר לכיוון צפון מזרח חבאן). קהילה זו התקיימה כיחידה נפרדת ממרכזי היהדות בתימן, עקב בידוד אזורם. למרות בידודם הם הצליחו להתקיים ולהסתדר בכוחות עצמם ולספק את צורכיהם הרוחניים והכלכליים. הקהילה דאגה מאד לאנשים אשר היה חסר להם אוכל במיוחד בשבתות ובחגים, הקהילה הייתה תורמת אחד לשני.

הרובע היהודי בעיר חבאן

הרובע היהודי נקרא 'חַאפת אליהוד'. תחילת ההתיישבות קשורה במסורת עתיקת יומין שעוברת מפי יהודים וערבים וכבר נכתבה על ידי חוקרים שונים בצורות שונות.

כמו כן לפי אותה מסורת, היה יהודי עיוור, בשם סלימאן אלחכים- שלמה החכם, שיעץ למלך. העיר חבאן הייתה במצור שנה שלימה וכמעט נכנעה בשל מחסור במים. המלך התייעץ עם יועציו וביניהם גם סלימאן אלחכים היהודי. מתוך כל התוכניות שייעצו למלך, תוכניתו של סלימאן התקבלה. עיקר התוכנית הייתה שאסור להראות לאויב את החולשה, אלא ההפך הוא הנכון. התחבולה הצליחה ובזכות עצתו, קיבל מאת המלך לפי בקשתו, את 'חפאת אליהוד'- הרובע היהודי בחבאן. מטרתו של סלימאן היתה, שהיהודים יחיו במקום מרוכז דבר המאפשר חיים תרבותיים, דתיים ויהודיים יותר בקלות. ישנם גורמים נוספים לבחירת המקום על ידי סלימאן אלחכים, והם-

• הגנה על חייהם ועל רכושם.
• ניקיון.
• מים.
• תצפית על הנוף ועל דרכי השיירות.

יהודי חבאן חיו במקום מהמאה ה-16.

הרובע בנוי בצורת חצי עיגול. כאשר בצד דרום- מזרח ומערב ממוקמים בתי התושבים ומצד צפון ממוקם ארמון המלך הבנוי על הסלע ובאמצע הרובע היה בית הכנסת. צורת הבנייה איפשרה חיים שוקקים במשך היום כולו. יהודי חבאן ניהלו ברובע חיי יהדות דתית למופת, גידלו בו תלמידי חכמים, ששימשו כשוחטים, בודקים, מוהלים, דיינים וכו'. מוסדות הציבור שהיו ברובע הם: שני מקוואות טהרה, שני בתי כנסת בלבד. החינוך היהודי בחבאן היה דומה לחינוך בשאר מחוזות תימן. הקהילה היהודית בעיר חבאן מנתה ב-1948 כ-450 נפש, מתוך כ-15 אלף נפש של האוכלוסייה הכללית.

הקהילה זו שמרה על אורח חיים דתי מאוד, מקהילה זו יצאו חכמים אשר שמשו כשוחטים, בודקים, מוהלים דיינים וצורפים. בחבאן היו שני מקוואות טהרה, ושני בתי כנסת.

בית הכנסת היה משמש גם לבית הספר "מיעלאמה" לאחר התפילה, הילדים היו לומדים בו קרוא וכתוב, פרשת שבוע, הפטרה, תהילים וכו' עם המורי.

יהודי חבאן לא למדו גמרא או משנה אלא למדו רק מתוך ה"חוק לישראל" או מתוך עין יעקב. רוב הבנות לא ידעו קרוא וכתוב היו בודדות שלמדו זאת.

ההבדלים בין יהודי חבאן ליהודי תימן

שיער ארוך אחד מסימני ההיכר של יהודי חבאן

.

• מקובל בפי יוצאי חבאן כי יהודי חבאן היו אהובים מאד על תושבי חבאן וגם שימשו גם כשומרי המלך (ישנן עדויות של תמונות של חבאנים יהודים ששומרים על מלך ירדן), בשונה משאר יהודי תימן אשר היו מעט יותר בזויים (כגון: יהודי לא יכל לרכב על חמור יהודי היה צריך לעבור לצד השני של הדרך כאשר מוסלמי היה עובר ועוד.)
• במראה החיצוני ובמלבושם.
• במאכליהם ובאופן הכנתם.
• במקצועם- כולם צורפי כסף.
• אין בהם כהנים ולווים.
• נבדלים בעיקר- במנהגיהם השונים: בחגים, בשמחות כל שמחה פרטית היא שמחת הכלל, כל פרט בטקס מלווה בתכונה מיוחדת לו. על פי מסורת יהדות חבאן, טקס החינה של הכלה מתחיל יומיים לפני החתונה. במהלכו קולעים לכלה צמות ועושים לה עם החינה עיטורים על כפות הידיים וברגליה. בנוסף, שבוע לפני הטקס מתקיים גם טקס חינה לחתן שבמהלכו עושים לחתן חינה בכפות הידיים והרגליים. כמו כן, הלבוש במהלך החינה של החתן והכלה שונה מחינה תימנית.
• ישנם שינויים רבים בנוסח התפילות והפיוטים.

יהודי חבאן נבדלים משאר יהודי תימן בכמה דברים אך הדבר הכי בולט הוא חזותם החיצונית, הם היו בעלי זקן ללא שפם ועם שער ארוך, עטפו את חלק גופם התחתון בבד צבעוני פסים או משבצות (לא פרחוני) וכרכו אותו סביב המתניים בעזרת חגורה, על חצי גופם העליון לבשו חולצה משובצת, פסים או צבע אחד, על ראשם חבשו מצנפת לבנה. בחוץ לארץ הבגדים היו צבועים בצבע ניל שחור צבע זה היה נחשב לבגד חשוב ומכובד, על כתפיהם טלית גדולה מבד צבעוני עדין. יהודי חבאן תוארו כגבוהים ושריריים יותר משכניהם המוסלמים.

הנשים היו לובשות שמלה אשר החלק האחורי ארוך יותר מהקדמי ורחבה, שער ראשם היה קלוע לצמות רבות ומטפחת לראשם אשר נקראת בשם "שובייקה", היא הייתה כיסוי ראשם של הנשים.

הנשים והגברים היו עונדים טבעות עם אבני חן אך לנשים היו גם שרשראות מכסף טהור על צוואריהם הכמות משתנה מאחת לשנייה לפי הישג ידי המשפחה של האישה והבעל.

העלייה לארץ

דיוקן עולה חדש מחבאן, 1946, בצילום של זולטן קלוגר

הקשר הראשון עם יהודי ארץ ישראל אירע בשנת 1912 עם הגעתו של שליח המשרד הארצישראלי, שמואל יבנאלי אשר סייר ברחבי תימן במטרה לעודד את יהודי תימן לעלות, ובין השאר הגיע גם לחבאן.

בשנת 1944 דיווח פקיד בריטי שקהילת יהודי חבאן מונה 730 נפש המבקשים לעלות לארץ ישראל. אחד מאנשי הקהילה, זכריה בן עווד חבאני אלעדאני, החליט לעלות לארץ ישראל ואליו הצטרפו מספר אנשים נוספים. הקבוצה החלה את מסעה רגלית לעיר הנמל עדן ומשם למצרים יחד עם עולים מקהילות אחרות בתימן. ב-21 במרץ 1945 הגיעה קבוצה של שבעה מיהודי חבאן (חצרמוות) ברכבת למחנה העולים בעתלית יחד עם 233 עולים אחרים מתימן. בין 1945 ל-1949 עלו מספר קבוצות נוספות והתיישבו בשכונת ידידיה (שנקרא גם "שכונת החבאנים") בתל אביב, שמדרום לכפר הערבי סלמה. בדצמבר 1949 דיווחה עיריית תל אביב כי בשכונה גרים 250 איש ב-40-50 בתים והיא לא חוברה לרשת המים העירונית.

שאר אנשי הקהילה עלו בשנת 1950, ושהו במחנות עולים בעין שמר. למרות חילוקי הדעות, הצליחו להתפייס משום שעקרון האחריות הקולקטיבית והאחווה החבאנית הנחו אותם לאורך כל הדרך. משום כך, בשנת 1952 בחרו החבאנים להתיישב במרוכז במושב ברקת בו הם נמצאים עד היום ושומרים על המסורת שלהם באדיקות רבה.

לקריאה נוספת

• מעטוף סעדיה בן יצחק, יהדות חבאן (חצרמות) בדורות האחרונים, הוצאה פרטית, פברואר 1987

קישורים חיצוניים

• הערוץ למורשת יהדות חבאן ביוטיוב, (הערוץ למורשת יהדות חבאן)
• חבאנים: תרבות, מנהגים ואנשים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25847583יהדות חבאן