פרדוקס הכול-יכול
פרדוקס הכל-יכול, או טיעון התכונות הסותרות, היא שאלה שהועלתה על ידי מספר ראשונים[1]. הפרדוקס מקשה על המושג אומניפוטנטיות (כל-יכולוּת). האם יתכן שהאלקים הכל-יכול מסוגל ליצור אבן שאותה הוא לא יוכל להרים?" או "האם יתכן שהאלקים שהוא כל-יכול ויודע הכל, מסוגל לברוא אדם המסוגל לעשות משהו ולהיות היחיד היודע זאת?".
קטגוריות של כל-יכולות
ישנן מספר דרכים להגדיר את היותו של האלקים כל יכול:
- "א' כל-יכול באופן אבסולוטי" משמעותה שא' יכול לעשות כל דבר בכלל. בפרט כל דבר הניתן לתיאור על ידי רצף של מלים, גם אם ניתן להראות שרצף המלים הזה מכיל סתירה פנימית. הפרדוקס במלוא חריפותו מתייחס בעיקר להגדרה מסוג זה. חלק מן הראשונים[דרוש מקור] פותרים את הפרדוקס על ידי הטענה שישות כל יכולה (ה'), איננה כפופה להיגיון האנושי.
- "א' כל-יכול" משמעותה שהטענה "א' יכול ב'" היא נכונה אם ורק אם ב' הוא תיאור עקבי של פעולה. הגדרה כזאת פותרת חלק מהפרדוקס, אך איננה מתחמקת מהמקרה שבו ב' מוגדר כ"אבן שהיוצר שלה איננו מסוגל להרים אותה". תיאור כזה של ב' איננו מכיל כל סתירה פנימית בפני עצמו, שהרי אנשים מסוגלים לייצר חפצים שהם אינם מסוגלים להרים. נובע מכך שאנשים מסוגלים לעשות דברים שכל-יכול (בהגדרתו זו) איננו יכול.
- "א' כל-יכול" משמעותה שהטענה "א' יכול ב'" היא נכונה אם ורק אם "א' עשה ב'" הוא תיאור נטול סתירה פנימית. הגדרה כזאת פותרת את הפרדוקס המקורי לחלוטין, אך עדיין טומנת בחובה בעיות מוסריות (אם ב' הוא "לשקר") או בעיות של זמנים (אם ב' הוא "להביא לכך שירושלים מעולם לא הייתה קיימת"). כמו כן, הגדרה כזאת עשויה לא לספק כופרים, או מאמינים הרואים בהגדרה של ה' ככל-יכול בצורה "מופחתת" כזאת, פגיעה בה'.
- "א' כל-יכול" משמעותה שהטענה "א' יביא לכך שב'" נכונה אם ורק אם "א' יביא לכך שב'" הוא תיאור נטול סתירה פנימית. הגדרה כזאת מתחמקת גם מבעיות של זמנים.
גישת הראשונים לשאלת הפרדוקס
בעניין הכוונה הראויה בהזכרת שם אלקים, נפסק: ”ובהזכירו אלקים, יכוין שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כֻּלם.”[2]
הגישה המקובלת לפרדוקס היא להראות שתכונת ה"כל יכול", מנועה מעצם הגדרתה להיות "לא כל יכול", ולכן נמנעת האפשרות שכל יכול לא יוכל להרים את האבן שהוא יצר. ודוקא משום שהוא כל יכול:
וכך כתב רס"ג[3]: ”ולכן לא תהללנו שהוא עושה את החמשה יותר מעשרה, על אף שאינו מוסיף עליהן, ולא שהוא מכניס את העולם בתוך טבעת, בעוד שאינו מיצר את זה ולא מרחיב את זה, ולא שהוא מחזיר את אתמול במצבו של אתמול, מפני שכל אלה מן הנמנע. ויתכן שישאל אותנו אחד הכופרים עליהן, אז נענה לו שהוא יכול על כל דבר. וזה אשר שאלו עליו אינו מאומה, כי אם הבל, וההבל אינו כלום. וכאלו שאלו אם יש לו יכולת על לא כלום, כי על זה שאלו באמת.”
דברים דומים כתב הרמב"ם, והוסיף: ”ואין חסרון ביוצר בכך שאינו יכול לעשות את הנמנע [...] ולא נייחס לקל יתעלה חוסר אונים מכיוון שאין הוא יכול להפוך את עצמותו לגוף או לברוא את מי שהוא כמותו”.[4] זאת אומרת שעצם זה שהוא "לא יכול" להגביל את עצמו - זו היכולת הגדולה ביותר, ואם היה יכול להגביל את עצמו אז היה מוגבל (נקרא לעיתים "נמנע הנמנעות"). הסבר דומה נמצא גם בדברי רבי יוסף אלבו[5], רבי ידעיה הפניני[6], רבי יצחק עראמה[7] הרלב"ג[8] והאברבנאל[9].
בפילוסופיה בת זמננו
על פי פרופ' שלום רוזנברג, השאלה נוגעת לשאלת כפיפותו של אלקים לעקרונות ההגיון: ”במידה שהתשובה היא לא, בעולם הרציונליסטים, בו אין משולשים בעלי ארבעה קדקודים ולא עיגולים מרובעים, אין זאת פגיעה כלל בכבודו ובכל יכולתו לטעון שהוא "כפוף" לעקרונות ההיגיון, שמבטא את חכמתו”. מאידך, אם התשובה היא כן: ”תמצא את עצמך בקוסמוס שהוא מעבר לחוקי תבונתך. הקב"ה אינו נבהל מאילוצי חוק הסתירה, ואולי יצר אי-שם, עולמות עם משולשים בעלי חמש זוויות, ואבנים מוזרות כאוות רצונך.”[10]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו למשל מורה נבוכים א עה. ובדומה לזה לגבי לגבי שאלת ידיעה ובחירה, במשנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה', הלכה ה'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ה', סעיף א', בעקבות הכתוב בטור: ”ובהזכירו "אלקים", יכוין שהוא תקיף, אמיץ, אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים. כי "אֵ-ל" – לשון כח וחוזק הוא, כמו: "ואת אילי הארץ לקח"” (טור אורח חיים ה)
- ^ הנבחר באמונות ובדעות, בתרגום הרב יוסף קאפח, פורסם באתר דעת
- ^ מורה נבוכים, א, עה, בתרגום מיכאל שוורץ. והוא הדין באי יכולתו לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. (הובא גם ע"י שניר הראל, "השלמות האנושית בשיטת הרמב"ם", הערה 62, בתוך "מברכת משה", עמ' 669.)
- ^ ספר העיקרים מאמר ראשון פרק כ"ב.
- ^ במכתבו לרשב"א, תשובות הרשב"א סימן תי"ח
- ^ עקידת יצחק, שער פ'.
- ^ בפירושו על ספר יהושע, פרק ד', פסוק כ'.
- ^ מפעלות אלקים, מאמר ד'.
- ^ פרופ' שלום רוזנברג, אל מול הפרדוקסליות, אתר הגות יהודית
