טריבון

טְרִיבּוּן (בלטינית: Tribunus טְרִיבּוּנוּס), היה תואר שהוענק לפקידי מספר רשויות שיפוטיות ממשלתיות וצבאיות ברפובליקה והאימפריה הרומית. מקור השם בנציגי השבטים (tribus, "שבטים", ביחיד וברבים), שלתוכם נחלקו בני רומא העתיקה למטרות הצבעה או מלחמה. אחרי שהוקמה הרפובליקה הוצמד התואר לפקיד בכיר המייצג גוף שלטוני או צבאי.

טרובון

יצירת המשרה

תפקיד טרובון (טריבונוס פלביס "tribunus plebis") נוסד, לפי המסורת הרומית, בשנת 494 לפנה"ס, כ-15 שנים לאחר גירוש אחרון מלכי רומא וכינון הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס). יצירת משרת הטריבון הייתה אחת מהתוצאות של המאבק החברתי בין הפלבים ובין הפאטריקים (האצולה הרומית שבידיה היה השליטה בסנאט והמגיסטראטורות) והיוותה סוג של פשרה בין שני חלקי העם. תפקידה העקרוני והבסיסי של המשרה הייתה להעניק לפלבס סוג של הגנה משפטית מפני עריצות האצולה והקונסולים והגנה על חייהם ורכושם, לשם מילוי תפקיד זה הפכו הטריבונים החל בשנת 149 לפנה"ס לחברים בסנאט.

לפי המסורת הרומית, הייתה מרירות רבה בקרב הפלבים בשנים הראשונות אחרי יסוד הרפובליקה בשל היחס הקשה כנגד אלו שהיו שרויים בחובות, ורבים מהפלבס אף איימו בסירוב להיענות לפקודה להתייצב בצבא בעת מלחמה. בשנת 494 לפנה"ס, בעת סכנה של מלחמה לרומא הצליח לגייס הדיקטטור מאניוס ואלריוס את הפלבס למלחמה, בכך שהבטיח להם לפני המלחמה רפורמות נרחבות בחוקי החובות.

בחזרת הצבא המנצח מהקרב, דחה הסנאט את הצעותיו של ואלריוס, והצבא המאוכזב בהנהגת הטריבונים הצבאיים שלו, עזב את העיר, ואיים בהקמת עיר חדשה ובניתוק היחסים עם רומא. כפשרה יוסדה המשרה שנועדה להבטיח את ביטחונם ורכושם של הפלבס, ולייצגם- טריבון הפלבס.

המחקר המודרני נתון במחלוקת סביב אמיתות תיאור זה, ושנת התרחשותו לפי המסורת הרומית, אולם כמעט כל ההיסטוריונים מסכימים שמשרת הטריבונאט נוצרה לפני אמצע המאה ה-5 לפנה"ס, ושהשגת משרת הטריבונאט על ידי הפלבס הייתה אחד מן השיאים במאבק הבין מעמדי בתקופה המוקדמת של הרפובליקה הרומית.

סמכויות ומגבלות המשרה

תפקידו העיקרי של הטריבון הייתה זכות הגשת הסיוע (בלטינית "Auxilium"), שמייצג את זכות ההגנה החוקתית מפני פגיעה פיזית או ברכוש לכול אחד מהפלבים שנפגע מידיהם של הפאטריקים או מאחד המגיסטרטים הרומים.

מאוחר יותר קיבלו לידיהם הטריבונים של העם גם את זכות ההתערבות ("Ius intercessi ohis") שהורחבה בהדרגה לסמכות הוטו (לטינית ל"אני אוסר"), שהיא הזכות לבטל את הצעות בעלי התפקידים או טריבונים אחרים, זכות הוטו לא הייתה תקפה לאינטררקס ולדיקטטור (עד סביבות שנת 300 לפנה"ס).

לטריבונים היה כוח להעניש כל אדם שניסה להפריע לביצוע עבודתם, והפלבים הושבעו להרוג כל אדם הפוגע בטריבון מכהן, מה שהעניק להם למעשה חסינות מוחלטת (Sacrosanctitas). בנוסף יכלו הטריבונים לשפוט במשפטים פלילים.

הטריבונים היו מחוסרי אימפריום (סמכות פיקוד צבאית), ובעיקרון חסרי כל סממני שלטון (כמו טוגה עם שולי ארגמן, כיסא קרולי, וליווי של ליקטורים), אך בעלי סמכויות רבות ונרחבות שכללו בין השאר גם את היכולת להפסיק את פעילויות הקונסולים, שיתוק מינהל המדינה, כינוס אספות עם, הצעת חוקים, מניעת התכנסויות של הסנאט, וסגירת קופת המדינה לפעילות כלכלת שוטפת. סמכותם הייתה תקפה בשטח העיר רומא בלבד, ומעבר לגבול הפומריום הם היו חסרי כוח.

האידלים (פקידים עירונים שדאגו בין השאר לשיטור, בריאות ואספקת מים בעיר רומא) היו תחת פיקוחם וסמכותם של הטריבונים.

עם הפיכת החלטות אספת הפלבס לבעלות תוקף משפטי הפכו הטריבונים גם ליוזמים עיקרים של חקיקה ברומא, עקב זכותם להגיש הצעות לפני אספת הפלבס.

הטריבונים ענו לאותם מגבלות חוקתיות כמו שאר המגיסטראטים הרומים של מגבלת הכהונה לשנה, והם נבחרו ב-10 בדצמבר כל שנה על ידי אספת העם של הפלבים (Concilium Plebis), כאשר אסור היה להיבחר יותר משנה אחת ברציפות לתפקיד.

עיקרון חוקתי רומי נוסף שהטריבונים ענו לו היה השיתופיות או הקולגיות, כלומר הטריבונים נבחרו במספרים זוגיים (בהתחלה 2, ומאוחר יותר המספר גדל ל-10) וכל טריבון היה יכול לאסור, ולנגוד את השפעתו של חברו לטריבונט, ותוקף סמכותם ואחריותם היה שווה. מספיק שטריבון אחד היה מתנגד להצעת חברו, וההצעה הייתה נופלת.

שינויים בטריבונט לאורך השנים

במהלך השנים הוגדל מספר הטריבונים ל-4 (בהתאמה ל-4 השבטים העירוניים של רומא), ובשנת 450 לפנה"ס הועלה מספר הטריבונים לעשרה. בשנים הראשונות של קיום המשרה סירבו המגיסטרטים הפאטריקים להכיר בטריבונים באופן רשמי, וניסו להימנע מחיכוך איתם, מחשש להתקוממות של הפלבס. בעת שלטון הדקמוירים בוטל מוסד הטריבונט, אולם חודש לאחר סיומו.

מ287 לפנה"ס קיבלו הטריבונים סמכויות נוספות כגון הזכות לשבת באספות הסנאט, האפשרות לכנס את הסנאט, לחוות את דעתם, ולהציע לפניו הצעות. כמו כן קיבלו זכויות לאסור מגיסטרים לשעבר, ואף להפעיל במקרים מסוימים את כוחם מחוץ לרומא.

סולה, בעת הרפורמה החוקתית שלו (שנת 82 לפנה"ס) ביצע קיצוצים נרחבים בסמכויות הטריבון, בין השאר מניעת התקדמותו בסולם המשרות העמדת החוקים שנתקבלו באספות העם תחת פיקוח הסנאט, וצמצום זכות הוטו שלו.

לאחר מותו חזרו בהדרגה הסמכויות הקודמות של משרת הטריבון לתוקף, עד לחזרתה השלמה של המשרה למעמדה הקודם (שנת 70 לפנה"ס)

קיסר רומא הראשון, אוגוסטוס קיסר, קיבל מהסנאט את כל כוחות הטריבון, בנוסף לאימפריום מורחב, ושאר הכוחות שהרעיף עליו הסנאט. ההענקה הרשמית של הכוח הטריבוני העניק למעשה לאוגוסטוס, יחד עם שאר הכוחות, את השלטון ברומא באופן חוקי, ויצרה את המשרה החדשה של שליט האימפריה הרומית, הפרינקפס.

10 טריבונים המשיכו להיבחר כל שנה, בתקופת שלטונו של אוגוסטוס, אולם כיוון שכל הסמכויות של תפקידים היו קיימות גם אצל אוגוסטוס, שנהנה ממשרת טריבון לכול ימי חייו, רוקנה המשרה מתוכנה.

בימיו של טיבריוס הועברה בחירת הטריבונים מאספת הפלבס אל הסנאט.

הטריבונים המשיכו להיבחר לאורך כל תקופת הקיסרות, אולם היו חסרי כוח. ידוע על קיום טריבונים עד למאה החמישית לספירה הנוצרית.

תפקיד הטריבון והשפעתו בפוליטיקה הרומית

בזמן היווצרותה של משרת טריבון הפלבס, יעודה היחידי היה להעניק הגנה וייצוג לפלבס הרומי. עד לשנת 287 לפנה"ס עמדו לרוב הטריבונים בראש המאבק של הפלבים לשוויון זכויות, כאשר בשנה זו נהפכו החלטות אספת הפלבס (פלביסקיטום (Plebiscitum - אספת הפלבס) לבעלות תוקף של חוקים (Lex), אחד מההישגים הגדולים של הפלבס והטריבונים במאבקם.

מתחילת המאה השלישית לפנה"ס היו הטריבונים בדרך כלל חלק מהמנגנון הרפובליקאי הרומי, ותמכו בשלטון האצולה והסנאט, שהשתמשו במשרת הטריבונט ככלי לשמירת סדרי המשטר ודיכוי מצביאים ומנהיגים שחרגו מהקו הממשלתי והמסורתי של שלטון המדינה.

מימיהם של טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס ואחיו גאיוס גרקכוס (סוף המאה השנייה לפנה"ס) שימשה משרת הטריבונט ככלי פוליטי רב עוצמה בידיה של הסיעה הפופולרים במאבק בשלטון הסנאט. חלק גדול מהטריבונים ברפובליקה המאוחרת היו לנציגים פופולרים, אשר לרוב הציעו הצעות פופולריות כגון חלוקת אדמות ותבואה, וניסו לשלול מהסנאט סמכויות מסורתיות שלו ולמסרם ליד אספות העם. הטריבונים לעיתים אף הסיתו לאלימות גלויה נגד הסנאט, ותרמו ליצירת כנופיות רחוב מקרב הפלבס, ולפעמים גם עמדו בראשם.

הרפורמה החוקתית של סולה (שנת 82 לפנה"ס) שביצעה קיצוצים נרחבים בסמכויות הטריבון, הייתה חלק מניסיונו להחזיר את מרכז השלטון והכוח בחזרה לסנאט, ולמנוע מטריבונים פופולריים להשתלט על הרפובליקה הרומית.

משנת 70 לפנה"ס, יחד עם חזרת כוחה של המשרה, חזרו גם הסממנים המהפכנים שליוו אותה לאורך המאה הקודמת.

לאורך ימיה האחרונים של הרפובליקה הפך הטריבונט לכלי בידיהם של מנהיגים צבאיים למאבק בסנאט, ומצביאים ופוליטיקאים חזקים כדוגמת פומפיוס הגדול, קראסוס ויוליוס קיסר השתמשו בטריבונים ובפריבילגיות שלהם כדי להשיג את מטרותיהם.

טריבונים הוסיפו להיבחר בתקופת הקיסרות, אולם למעט לחשיבות הרשמית של המשרה, והיותה חלק הכרחי בהתקדמות במסלול המשרות, הייתה המשרה חסרת חשיבות לגמרי.

הקיסר ויורשיו המיועדים קיבלו את הסמכות הטריבונים שהעניקה להם את כל כוחם, סמכויותם וההגנות של הטריבונאט בלי שהם כיהנו בו באופן רשמי.

טריבונים קונסלרים

במהלך המאה ה-5 לפני הספירה, הלכה וגדלה דרישת הפלבס למנות נציגים משכבתם למשרה הגבוהה ביותר ברפובליקה הרומית, הקונסול. מעמד הפטריקים סירב בכול תוקף להיכנע פעם נוספת, ולוותר על בלעדיותם על תפקיד הקונסול, ולבסוף הגיעו שני המעמדות לפשרה לפיה ימונו מדי פעם לפעם טריבונים צבאיים בעלי סמכות קונסולרית, או בקיצור טריבונים קונסולרים.

הטריבונים הקונסולרים היו בעל אימפריום, אולם חסרי היוקרה של מחזיק משרת אימפריום, והיו בעיקרון בעלי יכולות לפקד על כוח צבאי באופן עצמאי. מספר הטריבונים הקונסולרים נקבע על ידי הסנאט ונע בין-3 ל-8 אנשים כל שנה.

הטריבונים הקונסולרים הראשונים נבחרו בשנת 444 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית).

הסנאט הרומי היה אחראי להחלטה אם בשנה מסוימת ייערכו בחירות לקונסולים או לטריבונים קונסולרים. לרוב החליט הסנאט על בחירות לקונסולים, וידוע רק על כ-26 טריבונים קונסולרים שנבחרו עד שנת 400 לפנה"ס.

הטריבונים הקונסולרים נבחרו בדרך כלל כאשר רומא הייתה נתונה במלחמה, והסנאט ראה צורך בהעמדת מספר מנהיגים צבאיים עצמאיים בשדה.

בשנת 367 לפנה"ס נבחר הטריבון הקונסולרי האחרון, בעקבות חוק שביטל את משרה זו וחייב שאחד משני הקונסולים שנבחרים כל שנה יהיה פלבאי. שנה לאחר זה (366 לפנה"ס) נבחר הקונסול הפלבאי הראשון.

טריבונים אחרים

טריבון צבאי

ערך מורחב – טריבון צבאי

מקור משרת הטריבון הצבאי היא עוד בתקופת המלוכה הרומית.

בתקופת הרפובליקה, בכל שנה ה"קומיטיה פופולי טריבוני" (אספת העם כולו) בחרה ב-24 גברים בשנות העשרים לחייהם, בעלי שאיפה סנאטורית, לשרת כטריבון החיילים ("טריבוני מיליטינום"). במסגרת תפקידם נשלחו בקבוצות של ששה לארבעת הלגיונות הקונסולאריים כדי לשמש כמפקדיהם. הטריבונים שימשו בעיקר בתפקידי מטה, שימשו כעוזרי המצביא, והיו אחראים על המשמעת בליגיון, לפעמים הם שימשו גם כמפקדים ישירים של חלקים מליגיון, מיחידות בסדר גודל קוהורטה ומעלה.

לאחר שנבחר הטריבון הצבאי, הוא שירת בצבא בדרך כלל כ-10 עד 5 עונות. לאחר סיום שירותו הצבאי היה יכול האדם ששירת בתפקיד להתחיל במסלולו הפוליטי ברומא, כיוון שמשרת הטריבון הצבאי הייתה (לא ברור אם באופן רשמי או לא) המשרה הראשונה במסלול המשרות.

בתקופת הקיסרות הרומית מונו הטריבונים הצבאיים על ידי הקיסר, נוהל שהחל בימי אוגוסטוס. כל ליגיון קיבל שישה טריבונים, כאשר אחד מהם היה מהמעמד הסנטורי (Tribunus legionis latclavius), נבחר על ידי הקיסר מקרב הפרטורים או הקווסטורים. חמשת טריבונים הנוספים נבחרו גם כן על ידי הקיסר, אולם מקרב מעמד הפרשים (Tribunus legionis angusticlavius).

הטריבונים פיקדו על הקוהרטות של כל ליגיון כאשר סדר הכוחות של קוהרטה נעה בין 1000 ל-500 חיילים. הטריבון מהמעמד הסנאטורי היה הבכיר מבין ששת הטריבונים הצבאיים בליגיון, וחוץ מפיקודו על קוהרטה, שימש בדרך כלל גם כסגנו של מפקד הליגיון, הלגאטוס (שגם נבחר על ידי הקיסר).

תפקיד הטריבון הצבאי היה אחד משלוש המשרות הצבאיות שהיו חייבים בני מעמד הפרשים לשרת בהם, על מנת שיוכלו לאחר שירותם הצבאי לשרת בממשל הקיסר.

טריבון האוצר

טריבוני האוצר או הטריבון האיראריי ("tribuni aerarii"), היא שמה של משרה עתיקה שתפקידה לא ברור. לפי גרסה אחת הם היו אחראים לתשלום משכורות לאזרחים במסגרת השבטים הרומים. יש היסטוריונים המסיקים מכך שהם היוו חלק מהבירוקרטיה הלגיונרית, ושכנראה תפקידם ההיסטורי היה שלם צבאי, כלומר האדם המשלם לחיילי הלגיונות כספים המגיעים להם. סברה זו נתקלת במספר בעייות מכיוון שבתקופת הרפובליקה הרומית המוקדמת לא היה נהוג לשלם לחיילים, והם ראו רווחים כספיים רק כתוצאה מביזה, מה שמעלה ספק בצורך בתפקיד כזה. בנוסף לכך, עם הקמת הרפובליקה עבר נושא תשלומי השכר לחיילים לקוואיסטורים.

הטריבונים האיראריים החלו להיבחר החל משנת 289 לפנה"ס על ידי אספת השבטים, האנשים שנבחרו לתפקיד הזה היו בעלי שווי רכוש שנע בין 300,000 אלף ל-400,000 אלף סטרצים. כמו כן נראה שמקרב הטריבונים האיראריים נבחרו מושבעים למשפטים.

טריבון קאפיטלי

הטריבונים הקאפיטלים או "הטריבונים של הלילה" היוו סמכות משפטית נוספת ברומא, שנוצרה כתוצאה מהרצון להפחית את העומס ההולך וגובר על המגיסטרים. תפקידם העיקרי היה, שפיטה פלילית של נאשמים מקרב הפלבס, מעצר נאשמים, והוצאה להורג של פושעים מורשעים שנגזר עליהם מוות. המשרה נוצרה בשנת 289 לפנה"ס, כאשר כל שנה נבחרו 3 טריבונים קאפיטלים, לכהונה של שנה, על ידי אספת השבטים.

טריבון מנטאלי

משרה שתפקידה היה לדאוג לטביעת המטבעות של רומא. מחזיקיה נבחרו על ידי אספת השבטים לכהונה של שנה. טיטוס ליוויוס קובע את זמן ייצרת המשרה בשנת 289 לפנה"ס, אולם מחקרים מודרניים מעריכים את זמן יצירתה בסביבות 210.