טרוונקור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טרוונקור
טרוונקור (באדום) בראג' הבריטי (בירוק)
ממשל
שפה נפוצה מלאיאלאם, טמילית

ממלכת טרוונקור הייתה ממלכה הודית שהתקיימה מ-1729 עד ל-1949. בשיאה, הממלכה כיסתה את רוב המחוזות הדרומיים של קרלה של ימינו ואת החלק הדרומי ביותר של טאמיל נאדו.[1]

בממלכה גבלו חמשת הטאלוקים בעלי רוב טמילי של נשיאות מדרס מצפון, מחוזות מדוראי וטירונלוולי של אזור פנדיה נאדו בנשיאות מדראס ממזרח, האוקיינוס ההודי מדרום והים הערבי ממערב.[2]

המלך מרת'נדה ורמה ירש את המדינה הפיאודלית הקטנה של ונאד בשנת 1723, והפך אותה לאחת הממלכות החזקות ביותר בדרום הודו. מרת'נדה ורמה הוביל את כוחות טרוונקור במהלך מלחמת טרוונקור-הולנד ב-1739–46. הבסת ההולנדים על ידי טרוונקור נחשבת לדוגמה המוקדמת ביותר למעצמה מאורגנת מאסיה שמתגברת על הטכנולוגיה והטקטיקות הצבאיות האירופיות.[3] מרת'נדה ורמה המשיך לכבוש את רוב הנסיכויות הקטנות של השליטים הילידים. טרוונקור הפכה למדינה הדומיננטית ביותר בקרלה על ידי הבסתו של הזמורין החזק מקוז'יקוד בקרב על פוראקאד בשנת 1755.[4]

בתחילת המאה ה-19 הפכה הממלכה למדינה נסיכותית הכלולה בהודו הבריטית. ממשלת טרוונקור נקטה צעדים מתקדמים רבים במישור החברתי-כלכלי ובמהלך שלטונו של המהרג'ה סרי צ'יטהירה ת'ירונאל בלארמה ורמה, הפכה טראואנקור למדינה נסיכותית מודרנית משגשגת, עם הישגים נחשבים בחינוך, במינהל פוליטי ורפורמות חברתיות[5][6] בשנים 1903–1904, סך הכנסות המדינה היה 10,201,900 ₹.[7]

גאוגרפיה

ממלכת טרוונקור הייתה ממוקמת בקצה הדרומי הקיצוני של תת היבשת ההודית. מבחינה גאוגרפית, טרוונקור חולקה לשלושה אזורים שונים מבחינה אקלימית: הרמות המזרחיות (שטח הררי טרשי וקריר), אזור הביניים המרכזי (גבעות) והשפלה המערבית (מישורי החוף).

היסטוריה

דרום קרלה של ימינו נשלטה זמן רב על ידי שושלות טמיליות כמו ממלכת איי, שושלת פנדיה,[8] ושושלת צ'ולה,[9] עד המאה ה-16 - המאה ה-17. שפתה הרשמית של ונאד, שבסיסה בקולאם, הייתה גם טמילית. שמות המקומות, הדיאלקטים של מלאיאלאם המדוברים והמנהגים של דרום קרלה חושפים קשר הדוק עם מורשת טמילית.[10] מלאיאלאם הפך נפוץ יותר כאשר ממלכת ונאד הפכה לטראוואנקור.

ממלכת ונאד

ממלכת ונאד נשלטה על ידי ראג'ות הידועים בשם ונאדים. עד סוף המאה ה-11 לספירה הייתה זו נסיכות קטנה בממלכת איי. בני איי הייתה השושלת השלטת הקדומה ביותר בדרום קרלה, אשר בשיאה שלטה על אזור מנגרקויל בדרום ועד טריבאנדרום בצפון. השושלת הייתה חזקה עד תחילת המאה העשירית.[11]

הרזידנסי הבריטי בקילון, שם התגורר הרזידנט הבריטי בטרוונקור

כשהאיי נחלשה והתפוררה, הפכה ונאד לנסיכות הדרומית ביותר של ממלכת צ'רה השנייה.[12] פלישה של ממלכת צ'ולה אל ונאד גרמה להחרבת קולאם ב-1096. עם זאת, גם בירת ממלכת צ'רה נפלה במתקפת צ'ולה, ומלך צ'רה, ראמה ורמה קולסקארה, העביר את בירתו לקולאם.[13] לפיכך, ראמה ורמה קולאסקרה, הקיסר האחרון של שושלת צ'רה, היה כנראה המייסד של בית המלוכה ונאד, והתואר של מלכי צ'רה, "קולסקארה", נשמר מעתה על ידי שליטי ונאד. לפיכך, סופה של שושלת צ'רה השנייה במאה ה-12 מציין את עצמאותה של ונאד.[14]

במחצית השנייה של המאה ה-12 התמזגו שני ענפים של שושלת איי, תריפפור וצ'ירווה, במשפחת ונאד.

היווצרות טרוונקור

מפה של חוף מלבר בשנת 1733. באותה תקופה, טרוונקור הייתה רק טריטוריה קטנה בין קולאם לקניאקומרי. האזור העצום של חוף מלאבר בין קנור לקולאם היה אז בשליטת הזמורין של קאליקוט. במחצית השנייה של המאה ה-18 טרוונקור ירשה את ממלכות האזור.
ארמון פדמנאבהאפוראם

בתחילת המאה ה-18 לספירה, משפחת המלוכה של טרוונקור אימצה כמה חברים ממשפחת המלוכה של קולאתונדו שבסיסה בצפון קרלה.[15] ההיסטוריה של טרוונקור החלה עם מרת'נדה ורמה, שירש את ממלכת ונאד, אותו הפך במהלך שלטונו (1729–1758) לטרוונקור. לאחר שהביס איחוד של אדונים פיאודליים וכונן שלום פנימי, הוא הרחיב את ממלכת ונד באמצעות סדרה של מסעות צבאיים מקניאקומרי בדרום ועד לגבולות קוצ'י בצפון במהלך 29 שנות שלטונו.[16] בכלל זה נכללה מלחמת טרוונקור-הולנד (1739–1753) בין טרוונקור לחברת הודו המזרחית ההולנדית, אשר הייתה בעלת ברית לכמה מממלכות אלו.

בשנת 1741, טרוונקור ניצחה בקרב על קולאצ'ל נגד חברת הודו המזרחית ההולנדית, והביאה להתמוטטות מוחלטת של ההשפעה ההולנדית באזור. בקרב זה נלכד הקפטן ההולנדי יוסטכיוס דה לאנוי, שמאוחר יותר ערק לטרוונקור.[17]

דה לאנוי מונה לקפטן של שומר הראש של הוד מעלתו[17] ולאחר מכן אדמירל בכיר ("ואליה קפיטן")[4] וביצע מודרניזציה של צבא טרוונקור על ידי הכנסת נשק חם וארטילריה.[17] מ-1741 עד 1758, דה לאנוי פיקד על כוחות טרוונקור והיה מעורב בסיפוח נסיכויות קטנות אליה.[18]

טרוונקור הפכה למדינה החזקה באזור קרלה לאחר ניצחונה על זמורין החזק מקוז'יקוד בקרב על פוראקאד ב-1755.[4] ראמיאן דלאווה, ראש הממשלה (1737–1756) של מרת'נדה ורמה, מילא גם הוא תפקיד חשוב בגיבוש ובהתרחבות זו.

ב-3 בינואר 1750, מרת'נדה ורמה "הקדיש" את טרוונקור לאליל Padmanabha (אנ'), אחד מהצורות של האליל ההינדי וישנו עם לוטוס היוצא מטבורו עליו יושב ברהמה. מכאן ואילך שלטו שליטי טרוונקור כ"משרתי פדמנבהה" (הפדמנבהה-דסר).[19]

בקרב אמבלאפוזה, מרת'נדה ורמה ניצח את איחוד המלכים שהודחו על ידו ואת מלך ממלכת קוצ'ין.

פלישת מייסור

ערך מורחב – מלחמת אנגלו-מייסור השלישית
טיפו סולטן בקווים של טרוונקור. איור מתוך ההיסטוריה המאוירת של הודו של קאסל מאת ג'יימס גרנט (בערך 1896).

יורשו של מרת'נדה ורמה, קארת'יקה תירונאל ראמה ורמה (1758–1798), אשר היה ידוע כדראהמה ראג'ה (אנ'), העביר את הבירה בשנת 1795 מפדמנאבהאפוראם לטריוונדרום. תקופתו של דהרמה ראג'ה נחשבת לתור הזהב בהיסטוריה של טרוונקור. הוא גם שיפר ועודד התפתחות חברתית.

טרוונקור השתתפה לעיתים קרובות עם חברת הודו המזרחית הבריטית בסכסוכים צבאיים.[5] במהלך שלטונו של דהרמה ראג'ה, טיפו סולטאן, השליט בפועל של מייסור ובנו של היידר עלי, תקף את טרוונקור בשנת 1789 כחלק מפלישת מייסור לקרלה. דהרמה ראג'ה סירב קודם לכן למסור את הפליטים הפוליטיים ההינדואים מכיבוש מייסור במלבר שברחו לטרוונקור. צבא מייסור נכנס לממלכת קוצ'ין מקוימבטורה בנובמבר 1789 והגיע לטריצ'ור בדצמבר. ב-28 בדצמבר 1789 טיפו סולטן תקף את הנדונקוטה (הקווים הצפוניים) מצפון, וגרם לקרב נדומקוטה (1789) בו הובס צבא מייסור.

מרד ולוו טמפי דלאווה

מפת שפות של הודו שהוכנה בשנת 1822. שימו לב שמרבית טרוונקול נכללה באזור הדובר טמילית.

עם מותו של דהרמה ראג'ה בשנת 1798, בלרמה ורמה (1798–1810), השליט החלש ביותר בשושלת, עלה לכס השלטון בגיל שש עשרה. הסכם הפך את טרוונקור לברית בת עם חברת הודו המזרחית ב-1795.[5]

בתקופה זו, ראשי הממשלה, שכונו "דוואנים", החלו להשתלט על ניהול הממלכה בפועל. כאשר חלק מצבא טרוונקור מרד ב-1805 נגד ולו טמפי דלאוה, הוא התחבא אצל הקולונל התושב הבריטי קולין מקאוליי ולאחר מכן השתמש בכוחות חברת הודו המזרחית הבריטית כדי לדכא את המרד. וולו טמפי מילא תפקיד מפתח במשא ומתן על הסכם חדש בין טרוונקול לחברת הודו המזרחית הבריטית. אך בעקבות דרישת חברת הודו המזרחית הבריטית לפיצויים על מעורבותם במלחמת טרוונקור-מייסור (1791) לצד טרוונקור, הובילו למתיחות בין הדיוואן לקולונל מקולי. וולו טמפי והדיוואן של ממלכת קוצ'ין, פאליאת אחאן גובינדן מנון, שלא היה מרוצה ממקאוליי על שהעניק מקלט לאויבו קוני קרישנה מנון, הכריזו מלחמה על חברת הודו המזרחית הבריטית.

אימוץ דורבר, טריוונדרום

צבא חברת הודו המזרחית הבריטית הביס את צבאו של פליאת אחאן בקוצ'ין ב-27 בפברואר 1809. פליאת אחאן נכנע לחברת הודו המזרחית והוגלה למדרס ואחר כך לבנארס. הפלוגה הביסה כוחות בפיקודו של ולו טמפי בקרבות ליד נגרקויל וקולאם, והסבה אבדות כבדות למורדים, שרבים מהם ערקו. המהרג'ה מטרוונקור, שעד אז לא לקח חלק בגלוי במרד, התחבר כעת עם הבריטים ומינה את אחד מאויביו של טמפי לראש ממשלתו. צבא בעלות הברית של חברת הודו המזרחית וחיילי טרוונקור חנו בפפנאמקוד, ממש מחוץ לטריוונדרום. ולו טמפי ארגן מאבק גרילה נגד החברה, אך התאבד כדי למנוע את לכידתו על ידי צבא טרוונקור. לאחר המרד של 1805 נגד ולו טמפי פורקו רוב גדודי צבא טרוונקור, ולאחר מרד ולו טמפי, פורקו גם כמעט כל כוחות הטרואנקור הנותרים, כאשר חברת הודו המזרחית התחייבה לעמוד לשירות הראג'ה במקרים של תוקפנות חיצונית ופנימית.

המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

בלוק של בולי הכנסה של טרוונקול משנת 1887 המתארים את המלכה ויקטוריה.
אותיות מלאיאלאם על מטבע רופי טרוונקור

מערכת הקאסטות נאכפה בטרוונקור בצורה קפדנית יותר מאשר בחלקים אחרים של הודו עד אמצע המאה ה-19.[20]

המלך האחרון של טרוונקור, Chithira Thirunal Balarama Varma (אנ'), שלט בין 1931 ל-1949. הוא פרסם את ההכרזה המפורסמת על כניסת המקדש ב-12 בנובמבר 1936, שפתחה את הקשתרים (המקדשים ההינדואים בקרלה) בטרוונקור לכל ההינדים, פריבילגיה שמורה עד אז לבני המעמד העליון. מעשה זה זיכה אותו בשבחים מרחבי הודו, בעיקר מהאטמה גנדי. מערכת התחבורה הציבורית הראשונה ומערכת התקשורת הושקו במהלך שלטונו. הוא גם התחיל את התיעוש של המדינה, והעצים את תפקידו של המגזר הציבורי. הוא הכניס את התעשייה הכבדה למדינה והקים מפעלי ענק במגזר הציבורי. הוקמו כעשרים תעשיות, בעיקר לניצול חומרי הגלם המקומיים כגון גומי, קרמיקה ומינרלים. הוא גם פרס את חסותו על מוזיקאים, אמנים, רקדנים ומלומדים וודים.[21][22][23]

עם זאת, ראש ממשלתו, סר ראמסוואמי אייר, לא היה פופולרי בקרב הקומוניסטים של טרוונקול. המתיחות בין הקומוניסטים לאייר הובילה לפרעות קלות. בהתפרעות אחת כזו בפונפרה-ויאלאר ב-1946, הפורעים הקומוניסטים הקימו ממשלה משלהם באזור, שהובסה על ידי צבא טרוונקור והצי. ראש הממשלה פרסם הצהרה ביוני 1947 לפיה לאחר יציאת הבריטים טרוונקור תהיה מדינה עצמאית ולא תצטרף לאיחוד ההודי; לאחר מכן, נעשה ניסיון להתנקש בחייו, שבעקבותיו הוא התפטר ועזב למדרס.[24][25] לאחר מספר סבבים של דיונים ומשא ומתן המלך הסכים שהממלכה תצטרף להודו ב-12 באוגוסט 1947.[26] ב-1 ביולי 1949 אוחדה ממלכת טרוונקור עם ממלכת קוצ'ין למדינה קצרת הימים טרוונקור-קוצ'ין.[27]

טרוונקור בנשיאות מדרס ב-1909

ב-11 ביולי 1991, המהרג'ה סרי צ'יטהירה ת'ירונאל לקה בשבץ מוחי ואושפז בבית חולים, שם נפטר ב-20 ביולי. הוא שלט בטרוונקור במשך 67 שנים ובמותו היה אחד השליטים האחרונים של מדינה נסיכותית ממדרגה ראשונה בראג' הבריטי. הוא הוחלף כראש בית המלוכה, והמהרג'ה של טרוונקול על ידי אחיו הצעיר, Uthradom Thirunal Marthanda Varma.[28]

הקמת קרלה

מדינת קרלה התקיימה ב-1 בנובמבר 1956, עם מושל שמונה על ידי נשיא הודו לראש המדינה במקום המלך.[29] המלך איבד את כל סמכויותיעל פי התיקון העשרים ושישה לחוקת הודו מ-31 ביולי 1971.[30]

גלריה

  • מפה של טרוונקור מ-1871.

    מפה של טרוונקור מ-1871.

  • תעלה בטרוונקור

    תעלה בטרוונקור

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרוונקור בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ British Archives http://discovery.nationalarchives.gov.uk/details/rd/d3e53001-d49e-4d4d-bcb2-9f8daaffe2e0
  2. ^ Iyer, A. Subrahmanya (1912). Census of India, 1911, Volume XXIII, TRAVANCORE, Part-I, Report (PDF). Trivandrum: Government of Travancore. pp. 19–22.
  3. ^ Sanjeev Sanyal (10 באוגוסט 2016). The Ocean of Churn: How the Indian Ocean Shaped Human History. Penguin Books Limited. pp. 183–. ISBN 978-93-86057-61-7. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Shungoony Menon, P. (1878). A History of Travancore from the Earliest Times (באנגלית). Madras: Higgin Botham & Co. pp. 162–164. נבדק ב-5 במאי 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 The Editors of Encyclopaedia Britannica, Travancore | Kerala, Colonial Rule & Temple Worship, Encyclopedia Britannica, ‏19 ביולי 1998.
  6. ^ Chandra Mallampalli, Christians and Public Life in Colonial South India, 1863–1937: Contending with Marginality, RoutledgeCurzon, 2004, p. 30
  7. ^ "Imperial Gazetteer2 of India, Volume 24, page 17 - Imperial Gazetteer of India - Digital South Asia Library". Dsal.uchicago.edu. 2021-01-28. נבדק ב-2022-02-15.
  8. ^ "Pandya dynasty | Indian dynasty". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-09-21.
  9. ^ Keay, John (2011). India: A History. Open Road + Grove/Atlantic. p. 215. ISBN 978-0-8021-9550-0.
  10. ^ "Kerala's Tamil Connection". The New Indian Express. 26 ביוני 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ A Sreedhara Menon (1 בינואר 2007). A Survey of Kerala History. DC Books. pp. 97–99. ISBN 978-81-264-1578-6. נבדק ב-18 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ A Sreedhara Menon (1 בינואר 2007). A Survey of Kerala History. DC Books. p. 139. ISBN 978-81-264-1578-6. נבדק ב-18 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ A Sreedhara Menon (1 בינואר 2007). A Survey of Kerala History. DC Books. p. 140. ISBN 978-81-264-1578-6. נבדק ב-18 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ A Sreedhara Menon (1 בינואר 2007). A Survey of Kerala History. DC Books. p. 141. ISBN 978-81-264-1578-6. נבדק ב-18 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Travancore State Manual
  16. ^ C. J. Fuller (30 בדצמבר 1976). The Nayars Today. CUP Archive. p. 17. ISBN 978-0-521-29091-3. נבדק ב-17 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Shungoony Menon, P. (1878). A History of Travancore from the Earliest Times (באנגלית). Madras: Higgin Botham & Co. pp. 136–140. נבדק ב-5 במאי 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ "9 Madras : A Tale of 'Terrors'". Sainik Samachar. The journal of India's Armed Forces. אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2016. נבדק ב-2007-04-20. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Shungoony Menon, P. (1878). A History of Travancore from the Earliest Times (באנגלית). Madras: Higgin Botham & Co. p. 171. נבדק ב-5 במאי 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  20. ^ Cf. Ward & Conner, Geographical and Statistical Memoir, page 133; V. Nagam Aiya, The Travancore State Manual, Volume-2, Madras:AES, 1989 (1906), page 72.
  21. ^ Supreme Court, Of India. "GOOD GOVERNANCE: JUDICIARY AND THE RULE OF LAW" (PDF). Sree Chithira Thirunal Memorial Lecture, 29 December 2007. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 באוקטובר 2012. נבדק ב-1 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Gauri Lakshmi Bai, Aswathy Thirunal (1998). Sree Padmanabhaswamy Kshetram. Thiruvananthapuram: The State Institute of Languages, Kerala. pp. 242–243. ISBN 978-81-7638-028-7.
  23. ^ Menon, A. Sreedhara (1967). A Survey of Kerala History. Kottayam: D C Books. p. 273. ISBN 81-264-1578-9.
  24. ^ Sreedhara Menon in Triumph & Tragedy in Travancore Annals of Sir C. P.'s Sixteen Years, DC Books publication
  25. ^ Aiyappan Pillai Interview to Asianet news Accessed at https://www.youtube.com/watch?v=iIMS_6Z_WRE
  26. ^ "Instrument of Accession of His Highness the Maharajah of Travancore". Travancore State - Instrument of Accession and Standstill Agreement signed between Rama Verma, Ruler of Travancore State and the Dominion of India. New Delhi: Ministry of States, Government of India. 1947. p. 3. נבדק ב-31 באוגוסט 2022 – via National Archives of India. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ Kurian, Nimi (2016-06-30). "Joining hands". The Hindu (בIndian English). ISSN 0971-751X. נבדק ב-2021-07-22.
  28. ^ Gauri Lakshmi Bai, Aswathy Thirunal (ביולי 1998). Sree Padmanabha Swamy Kshetram. Thiruvananthapuram, Kerala: The State Institute of Languages. pp. 278–282, 242–243, 250–251. ISBN 978-81-7638-028-7. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ "The States Reorganisation Act, 1956" (PDF). legislative.gov.in. Government of India.
  30. ^ THE CONSTITUTION (TWENTY-SIXTH AMENDMENT) ACT, 1971 (אורכב 06.12.2011 בארכיון Wayback Machine)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37411516טרוונקור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טרוונקור&oldid=2407837"