פרידוט
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Fe,Mg)2SiO4) |
| מערך קריסטלוגרפי | אורתורומבי, נזוסיליקט |
| צורת הגביש | גרגרי. לעיתים מסיבי. נדיר למצוא גבישים תאומים |
| צבע | צהוב ירקרק עד ירוק צהבהב חיוור |
| ברק | זגוגי |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה |
| פצילות | גרועה |
| שבירה | דמוית קונכייה, מינרל פריך |
| קשיות | 7-6.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 4.3-3.2 |
| שרטוט | לבן |
פרידוט הוא שמה של אבן חן, סוג של פורסטריט, מינרל נזוסיליקטי (סיליקט במבנה דמוי איים) השייך לקבוצת האוליבין. נוסחת המבנה של הפרידוט היא Fe,Mg)2SiO4) כאשר אחוז המגנזיום גבוה מאחוז הברזל. מקור שם אבן החן הגיע כנראה מערבית - "פארידת" שפרושו "אבן חן" או מהמילה הצרפתית "פריטו" (peritot), כלומר "בלתי ברור".
פרידוט היא אחת מאבני החן היחידות בעלות צבע אחד בלבד. עומק הצבע הירוק תלוי בכמות ברזל הכלולה במבנה הגביש, ומשתנה מצהוב-ירוק לצבע זית לירוק חום במקצת. הפרידוט בעל הצבע הנאה ביותר מכיל פחות מ-15% ברזל וכולל יסודות קורט של ניקל וכרום. בניסיון להגדיל את שיווקו יש צורפים המשווקים את הפרידוט תחת השם המסחרי "אזמרגד של ערב" (Evening Emerald), אבל לעומתם יש המכנים בלעג את הפרידוט "אזמרגד לעניים" (לאזמרגד יש גוון ירוק כהה בהשוואה לגוון הירוק צהבהב של הפרידוט). תקופה מסוימת אף שווק הפרידוט תחת השם "כריזוליט" (מיוונית, "אבן זהובה") אלא ששם זה ניתן גם לאבני חן נוספות כדוגמת הכריזובריל הצהוב והשימוש בשם זה הופסק.
היסטוריה
הפרידוט היא אחת מאבני החן בהן נעשה שימוש בתקופה העתיקה [1]. המקור העיקרי ממנו כרו את האבן מהתקופה העתיקה ועד מלחמת העולם הראשונה הוא קבוצת האיים זגברגד המכונים גם "האי של יוחנן קדושם" (כיום זבירגט בים האדום מול חופי מצרים). היוונים קראו לאי טופאזיוס ועל שמו לאבן הפרידוט "טופזיון" והרומאים "טופזיוס"" בעקבותיהם. בסופו של דבר ניתן השם לטופז על מנת להבחין בין שתי אבני החן. משערים גם כי הפטדה, אבן המצויה בחושן שכיום מזהים אותה עם הטופז הייתה לאמיתו של דבר סוג של פרידוט.
תפוצה
האוליבין הוא אחד המינרלים הנפוצים ביותר. בשל נקודת ההתכה הגבוהה של האוליבינים הם הראשונים בשורת בואן להתגבש מתוך מגמה מאפית עשירה במגנזיום וענייה בסיליקה ומצוי לכן בלבה ובקסנוליתים בפרידוטיט של מעטפת כדור הארץ שהמגמה נושאת אל פני השטח. עם זאת, פרידוט באיכות של אבן חן מתהווה רק בחלק קטן מאד ממקרים אלו. גבישי פרידוט נמצאו גם במטאוריטים של ברזל-ניקל. את הפרידוט כורים בצפון קרולינה, אריזונה, הוואי, נבדה וניו מקסיקו בארצות הברית, ובאוסטרליה, ברזיל, סין, קניה, מקסיקו, בורמה, נורווגיה, פקיסטן, דרום אפריקה, סרי לנקה וטנזניה. פרידוט/אוליבין באיכות גבוהה נכרה באופן מסחרי בשדות הלבה של ערב הסעודית. גביש הפרידוט/אוליבין החתוך כאבן חן הגדול ביותר מצוי במוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון הבירה ומשקלו 310 קרט (62 גרם). סוג מיוחד של פרידוט/אוליבין מפקיסטן ידוע כפרידוט "קשמיר". בשל גודלן הבלתי רגיל של אבנים אלו הצליחו אומנים מקומיים ליצור אבנים מלוטשות מרובות פאות שמשקלן מעל ל-100 קרט (20 גרם).
בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד פרידוט הוא אבן ההולדת של חודש אוגוסט.[2]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידוט |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
