טנזינג נורגיי
| טנזינג נורגיי עם ציוד טיפוס בדרכו לכיבוש האוורסט, מאי 1953 | |
| לידה |
15 במאי 1914 סולו חומבו, נפאל |
|---|---|
| פטירה |
9 במאי 1986 (בגיל 71) דרג'ילינג, הודו |
| לאום | שרפה |
| תקופת הפעילות | 1953–1947 |
| מספר מסעות | 4 |
| גילויים בולטים | טיפוס על הר אוורסט |
| אזורים שחקר | אוורסט, הימליה |
| מידע על חייו | |
טנזינג נורגיי (15 במאי 1914 - 9 במאי 1986) היה מטפס הרים ומגלה ארצות נפאלי, ממטפסי ההרים הידועים בהיסטוריה, שהתפרסם יחד עם חברו אדמונד הילרי בזכות ההעפלה הידועה הראשונה לפסגת הר האוורסט.
ביוגרפיה
טנזינג נורגיי נולד וגדל בסולו חומבו בנפאל[1], בסמוך לאוורסט. בתור נער הוא ברח כמה פעמים לבירה קטמנדו אך לבסוף עבר להודו שם הצטרף לקהילת שׁרְפָה בדרג'ילינג.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 השתתף כסבל שרפה במספר משלחות בריטיות שניסו לכבוש את פסגת האוורסט מצפון. במשך השנים הוא השתתף בעוד משלחות לטיפוס הרים ברחבי תת-היבשת ההודית. ב-1952 השתתף במשלחת שווייצרית בראשות ריימונד למברט, שניסתה להגיע אל פסגת האוורסט מדרום. הם קבעו שיא גובה חדש, אך היו חסרים להם 200 מטר להגעה לפסגה.
בתהילתו זכה כשהצטרף ב-1953 למשלחת הבריטית לכיבוש האוורסט בראשות ג'ון האנט. טנזינג, שהיה ראש צוות השרפה במשלחת, והניו זילנדי אדמונד הילרי היו הזוג השני שניסה להגיע מהמחנה של המשלחת לפסגה, אחרי שהזוג הראשון כשל במשימה. ב-29 במאי בשעה 11:30 הגיעו השניים לפסגה, הנקודה הגבוהה ביותר על פני כדור הארץ. הם שהו בה כ-15 דקות. הם הניפו ארבעה דגלים: דגל הממלכה המאוחדת, דגל האו"ם, דגל נפאל ודגל הודו. טנזינג הבודהיסטי הטמין בשלג מספר מנחות שהכין.
עם פרסום ההישג זכה טנזינג בתהילה עולמית, ובהודו ובנפאל אף להערצה דתית, על ידי אנשים שהאמינו שהוא חייב להיות גלגול של שיווה. אולם אל התהילה נלוו גם מחלוקות. שתי המדינות הצעירות בהן הוא היה אזרח ושאת דגלן הניף על הפסגה, נאבקו בשאלה למי הוא שייך. הוא התחמק מהמחלוקת כשאמר: "נולדתי ברחמה של נפאל, וגדלתי על ברכיה של הודו". הוא קופח גם במידת מה בחלקו בתהילה. בעוד שהילרי ואף ראש המשלחת האנט זכו בתואר אצולה ממלכת הממלכה המאוחדת, טנזינג זכה רק במדליה.
כל עוד היה טנזינג בין החיים סירבו הילרי וטנזינג לספר מי היה הראשון שהגיע לפסגה, והם דבקו בהצהרה שהם הגיעו לשם כצוות. לאחר מותו של טנזינג, פרסם הילרי באוטוביוגרפיה שלו כי הוא היה זה שהגיע ראשון, ואילו טנזינג היה מספר צעדים אחריו. פרסום זה גרם למתח מסוים בינו לבין משפחתו של טנזינג. אולם גם טנזינג עצמו סיפר באופן פרטי דברים דומים.
אחרי ההישג הוסיף טנזינג לטפס על הרים. הוא מונה למנהל אימוני השטח של "המכון לטיפוס הרים בהימלאיה" בדרג'ילינג, שהוקם ביוזמת ראש ממשלת הודו נהרו בעקבות ההישג. ב-1978 פתח חברה משלו לטיולים אתגריים בהימלאיה, אותה מנהל היום בנו מאשתו השלישית, ג'מלינג טנזינג נורגיי, שטיפס בעצמו על ההר בעקבות אביו ב-1996.
נורגיי היה נשוי 3 פעמים ואבא ל-4 ילדים שאחד מהם מת בינקותו[2]. טנזינג נורגיי נפטר ב-9 במאי 1986 בדרג'ילינג, הודו. 22 שנה אחר מותו נפטר גם הילרי ב-11 בינואר 2008.
נמל התעופה טנזינג–הילרי בלוקלה, ליד האוורסט, נקרא על שמו ועל שם הילרי.
לקריאה נוספת
- מיק קונפרי, אוורסט 1953: הסיפור המלא של ההעפלה אל הפיסגה, תל אביב: ספרי עליית הגג, 2013.
קישורים חיצוניים
- נורגיי בסדרת כתבות על מטפסי השרפה, חלק ראשון, באתר EverestHistory.com
- נורגיי בסדרת כתבות על מטפסי השרפה, חלק שני, באתר EverestHistory.com
- ביוגרפיה ותאור ההעפלה לפסגת האוורסט, באתר Answers.com
- טנזינג נורגיי באנציקלופדיה של הטיפוס
הערות שוליים
- ^ טנזינג נורגיי באתר Answers.com (באנגלית)
- ^ טנזינג נורגיי, במסד הפרופילים Nndb (באנגלית)
