אדמונד הילרי
  | |
| אדמונד הילרי, בסביבות 1953 | |
| לידה |
20 ביולי 1919 Tuakau בניו זילנד |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 2008 (בגיל 88) אוקלנד בניו זילנד |
| לאום | ניו זילנדי |
| תקופת הפעילות | 1965–1951 |
| מספר מסעות | 6 |
| גילויים בולטים | טיפוס על הר האוורסט |
| אזורים שחקר | אנטארקטיקה, הרי ההימלאיה |
סר אדמונד פרסיבל הילרי (באנגלית: Edmund Percival Hillary; 20 ביולי 1919 - 11 בינואר 2008) היה מטפס הרים ניו זילנדי שהתפרסם, יחד עם חברו טנזינג נורגיי, בזכות ההעפלה הידועה הראשונה לפסגת הר האוורסט.
ביוגרפיה
הילרי נולד ב-20 ביולי 1919 בעיירה קטנה בשם טואקאו (Tuakau) באי הצפוני של ניו זילנד, מדרום לאוקלנד. אביו היה דבוראי, ואף הוא עסק במלאכת הדבוראות. הוא היה ילד ביישן ומופנם, והחל לגלות עניין בטיפוס הרים בגיל 16, בעת טיול בית ספר להר רואפהו.
במלחמת העולם השנייה שירת כנווט בחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד. ב-1951 השתתף במשלחת של ניו זילנד להרי ההימליה. הוא השתתף במשלחות בריטיות להר האוורסט ב-1952 וב-1953.
ב-29 במאי 1953 העפיל לפסגת הר האוורסט ביחד עם עמיתו הנפאלי-הודי טנזינג נורגיי אשר היה שותפו למסע והם היו לאנשים הראשונים שהגיעו לפסגת האוורסט. השניים היו חברים במשלחת בריטית בראשות ג'ון האנט. כשהתקרבה המשלחת אל הפסגה נבחרו מספר זוגות שניסו להגיע אליה. אחרי כישלון הזוג הראשון, עלו ב-28 במאי הילרי וטנזינג, והם הצליחו להגיע אל "פסגת העולם" למחרת בשעה 11:30. הם שהו בפסגה כרבע שעה. הילארי לחץ את ידו של טנזינג, וזה השיב לו בחיבוק חם. הילרי צילם את טנזינג מניף את דגל האו"ם, הממלכה המאוחדת, נפאל והודו מעל הפסגה. עם רדתם מההר זכו הילרי והאנט בתואר האצולה "סר" ואילו טנזינג זכה במדליית ג'ורג' אך לא בתואר אצולה.
בספרו האוטוביוגרפי של טנזינג, "נמר השלגים", אשר נכתב עם הסופר ג'יימס רמזי אלמן (Ulman), מודה טנזינג שהילארי היה הראשון שדרך על פסגת האוורסט: "לא אמרתי לעצמי: "יש שם תפוח זהב. אני אדחוף הצידה את הילארי וארוץ אל התפוח". הלכנו לאט, בקצב יציב. ואז היינו שם. הילארי צעד ראשון לפסגה. ואני אחריו".
לאחר כיבוש האוורסט המשיך הילרי במסעותיו. ב-1954 פיקד על משלחת ניו זילנדית לעמק נהר הבארון, ובשנים 1956-1958 עמד בראש משלחת הסיוע הניו זילנדית של ים רוס לאנטארקטיקה במסגרת המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי, עמה הגיע לקוטב הדרומי ב-1957. הוא חזר להימלאיה פעמים נוספות ב-1961, 1963 וב-1964.
זכה בעיטורים רבים, בהם מדליית הקוטב ב-1958 על כיבוש הקוטב הדרומי. הוא כתב רבות על מסעותיו, ובין ספריו: "הרפתקה רמה" (1955), "חציית אנטארקטיקה" (1958), "אין כל מקום לטעות" (1961), "במרומי האוויר הדליל והקר" (1963) ו"בית ספר בעננים" (1965).
הילרי הקדיש חלק גדול מזמנו לשיפור חייהם של בני השׁרְפָה בנפאל באמצעות קרן אותה הקים. הוא אף טען שזהו ההישג הגדול של חייו. כיהן כנשיא שירות המתנדבים בחו"ל של הצבא הניו זילנדי, ממנו פרש ב-1962, וב-1985 התמנה לשגריר ניו זילנד בהודו, נפאל ובנגלדש, והתגורר ארבע שנים בניו-דלהי. לאחר תפקידו התגורר באוקלנד שבניו זילנד, שם גידל דבורים.
דיוקנו של אדמונד הילרי הופיע על שטר כסף ניו זילנדי. נמל התעופה טנזינג–הילרי בלוקלה, ליד האוורסט, נקרא על שמו ועל שם נורגיי.
אדמונד הילרי נפטר ב-11 בינואר 2008 בבית חולים בעיר אוקלנד עקב התקף לב, בן 88 במותו.
לקריאה נוספת
- מיק קונפרי, אוורסט 1953: הסיפור המלא של ההעפלה אל הפיסגה, תל אביב: ספרי עליית הגג, 2013.
קישורים חיצוניים
- מת אדמונד הילרי, הראשון שכבש את האוורסט, באתר ynet, 11 בינואר 2008
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים BBC, כובש האוורסט מת בגיל 88, באתר הארץ- ראשונים בפסגה, באתר סנונית
- רמי שלהבת, היום לפני: על פסגת העולם, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 29 במאי 2017
- ביוגרפיה מפורטת של הילרי (באנגלית)
24697138אדמונד הילרי