טיוטה:צעקה יוכבד

צעקה יוכבד - הוא פיוט עתיק שמחברו לא ידוע, המוזכר בקדמונים כפיוט שנאמר בשמחת תורה, הפיוט מופיע גם כחלק מתיקון ז באדר יום פטירת משה רבנו, במסורת נובנדגאן נהגו לאומרו בליל הושענא רבה.

פיוט צעקה יוכבד
צעקָה יוֹכֶבֶד בְּקוֹל מַר וְקָשֶׁה: סִינַי סִינַי אַיֵּה מֹשֶׁה? שַׁאֲלוּ לְחוֹרֵב שַׁאֲלוּ לְסִינִי אָנָה פָּנָה עֶבֶד ה' וְאָנָה הָלַךְ מַחְמַד עֵינַי וְכָהוּ מֵאוֹרַי כִּי נִגְרַע מֹשֶׁה. סִינַי אָחֲזָה רְעָדָה לִמְחוֹלַת הַמַּחֲנַיִם וְכָל לֵב הָעֵדָה נֶהְפַּך לְמַיִם וְצָעֲקוּ בְּמָרָה וְאֵין אִישׁ מַחְשֶׁה. סִינַי לְכוּ נָא לְיַם סוּף שֶׁבָּקַע בְּמַקְלוֹ וּלְהַר חוֹרֵב שַׁאֲלוּ לוֹ אַיֵּה הִגְבִּיר וְאַיֵּה אָהֳלוֹ אִם עָלָה לְסִינַי לְהַקְרִיב אִשֶּׁה. סִינַי מָה זֶה תֶּהֱמִי עֲנִיָּה אִמִּי הַשְׁקִיטִי בְּחֵילֵךְ הַרְגִּיעִי וְדֹמִי הַצְדִּיקִי דִּין שׁוֹכֵן הֲדוֹמִי יוֹכֶבֶד אִמִּי אַחֲרַי הִתְנַחֲמִי כִּי סוֹף הָאָדָם לָמוּת כְּמַלְוֶה כְּנוֹשֶׁה סִינַי לָקְחוּ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת אֶת הַמִּטָּה וְכָל מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ בּוֹכֶה בַּשִּׁטָּה וּשְׁכִינָה תִּצְעַק קוֹל בְּמִבְטָא אָנָה הָלַךְ עַבְדִּי מֹשֶׁה סִינַי הַיּוֹם הֻעֲלָה אוֹר הָעוֹלָם סְפָדוּהוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הֵיכָל וְאוּלָם מַלְאָכִים הֶעֱלוּהוּ לְמַעַן אֶרְאֶלָם וּזְכוּתוֹ לְבָנָיו צוּר אֶל תְּנַשֶּׁה. סִינַי מָה לָךְ בַּת לֵוִי אֵשֶׁת עַמְרָם צַר לִי לְמֹשֶׁה נִשָּׂא וָרָם מַלְאָכִים יָרְדוּ מֹשֶׁה הוּרַם נִשְׁאַרְתִּי אַחֲרָיו בְּלִי מַחֲסֶה. סִינַי הַיּוֹם נֶחְתָּם מַעֲיַן הַחָכְמָה הַיּוֹם נִסְתָּם בְּאֵר מְזִמָּה מַלְאָכִים הֶעֱלוּהוּ לִשְׁמִי רוּמָה לִפְנַי וְלִפְנִים קֹדֶשׁ קָדְשֵׁי. סִינַי הַר הַעֲבָרִים אַשְׁרֵי חֶלְקָךְ מִבְחָר קְבָרִים הָיָה בְּחֶלְקָךְ וְכָל הֶהָרִים חָשְׁקוּ בְּחֶשְׁקָךְ כִּי בְךָ נִקְבָּר אִישׁ הָאֱלֹהִים מֹשֶׁה. סִינַי הַיּוֹם הַזֶּה תִּזְכֹּר זְכוּתוֹ לְמַהֵר לְקַבֵּץ שְׁאֵרִית עֲדָתוֹ וּבָרֵךְ תְּבָרֵךְ לְעַמְּךָ כְּבִרְכָתוֹ וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה. סִינַי

תוכן הפיוט

הפיוט בנוי מעשרה בתים, שמארבעה מהם אפשר להוציא את הסימן 'שלמה', אולם מחמת שישנם בתים המפסיקים את הסימן, מחבר הפיוט נשאר בסימן שאלה, הפיוט הוא קינה על פטירת משה רבנו, בתחילה מתאר הפיוט את צערה של יוכבד על פטירת בנה, ואת בקשו של משה רבנו ממנה שתצדיק את הדין "כי סוף האדם למות כמלוה וכנושה", הפיוט ממשיך את תיאור הפטירה והעצב שבא אחריו, מדבר על הר העברים שזכה שייקבר בו, ומסיים בתפילה שבזכותו עם ישראל יבורך ויקובץ מן הגלויות.

במסורת בבל הפיוט מושר במקאם אוושאר.

'יוכבד אמי אחרי תנחמי'

מנוסח הפיוט משתמע שיוכבד נפטרה אחרי משה רבנו, דבר שגרם לרבי אברהם אבן עזרא להוספת תמיהה על פי דברי חז"ל שכתבו שיוכבד נולדה בין החומות כשבאו יעקב ובניו למצרים, והיא השלימה למספר שבעים נפש, ולפי זה יוצא שנפטרה בגיל מאתים חמישים, ולא מצינו תוחלת חיים ארוכה כל כך בזמנם.

קישורים חיצוניים

• צעקה יוכבד, באתר הספרייה הלאומית.
• פיוט צעקה יוכבד, שירים - שבחות בקשות ופזמונים, ירושלים - תשי"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• משה חבושה, צעקה יוכבד קינה עתיקה למשה רבינו עה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:56)