טיוטה:פתח פיך לאלם
פתח פיך לאלם - הוא כלל הלכתי הקובע כי על הדיינים יש לסייע בטענות, לבעל דין הדומה לאילם בזה שמתקשה לטעון טענות בבית דין.
| מקרא | ספר משלי, פרק ל"א, פסוק ח' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת כתובות, דף ל"ו עמוד א', מסכת בבא בתרא, דף מ"א עמוד א', מסכת גיטין, דף ל"ז עמוד ב' |
| תלמוד ירושלמי | מסכת סנהדרין, פרק ג', הלכה ח' |
| משנה תורה | הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"א, הלכות י'–י"א |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן י"ז, סעיף ט' |
מקור המושג
בתלמוד בבלי במסכת כתובות[1] דרשו מפסוק בספר משלי[2]: ”פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף”, שחרשת והשּׁוֹטָה שבעלה חושד בה שזינתה כי לא מצאה לה בתולים, ורוצה להיפטר מלשלם כתובתה, טוענים בשבילה שנאנסה לאחר האירוסין ולא הסתירה ממנו כלום שהתארסה כמו שחושד בעלה, וממילא לא תפסיד כתובתה, שלדעת רבן גמליאל אם הייתה טוענת כך הייתה נאמנת והיא לא יכולה לטעון בגלל מגבלותה, ועל כגון זו נאמר פתח פיך לאלם, בדומה לזה נאמר בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא[3] על הלוואה שעבר עליה שביעית, שטוענים בשביל המלווה שהיה לו פרוסבול ונאבד לו וממילא השביעית לא משמטת את הלוואה, שהרי אם היה טוען כך היה נאמן לכן אנחנו פותחם את פיו לטעון שנאבד לו.
עורכי הדיינים
ערך מורחב – אל תעש עצמך כעורכי הדיינים
בניגוד לנאמר בספר משלי 'פתח פיך לאלם' הדורש מהדיינים לעזור בטענות למתקשים, מציינו במשנה באבות[4] הוראה האוסרת על הדיינים לסייע בטענות לבעל דין ”יהודה בן טבאי אומר אל תעשה עצמך כעורכי הדינין” וביארו המפרשים שהמשנה מזהירה שלא לנהוג כעורכי הדיינים שמייעצים לבעל דין איך לטעון כדי שיזכה בדין, בתלמוד ירושלמי[5] מובאת גם סתירה בסוגייה זו, בשתי מעשים שונים שבאו לפני רב הונא שפעם אחת ביזה דיין שסייע לבעל דין בטענות, ובמעשה אחר סייע רב הונא לבעל דין שהתקשה לטעון.
דעת הרמב"ם
לסדר בדברים מבאר הרמב"ם שבאמת אין לדיין לטעון טענות במקום הבעל דין, ורק שהבעל דין רוצה לטעון רק מתקשה מחמת מגבלות, יכול הדיין לסעדו מעט.
ראה הדיין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדיינין
— משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"א, הלכה י"א
רבי יעקב בן אשר[6] הביא בספרו את דברי הרמב"ם, וכתב שאין נראה דבריו מדברי הירושלמי, ושניתן לטעון לבעל דין גם טענות שלא ידע ככל מטענות אלו.
יש אומרים שגם לדעת הרמב"ם אם הבעל דין לא יודע את הלכה ולכן לא טוען טענה לטובתו, חובה על הדיין ללמדו טענה שתפטור אותו אם אין חשש של שקר בדבר[8]. השו"ע[9] הביא להלכה את דברי הרמב"ם.
קישורים חיצוניים
- הרב אברהם ישראל לבקוביץ, ערוך המשפט - דיני הסיוע לבעל דין, עמ' מ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- פתח פיך לאלם באתר פסקי דין רבניים.
- הערך "פתח פיך לאילם", באתר ויקישיבה
ראו גם
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ו עמוד א'
- ^ ספר משלי, פרק ל"א, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"א עמוד א'
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ח'
- ^ מסכת סנהדרין, פרק ג', הלכה ח'
- ^ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן י"ז, שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:טור) יש להעביר לכל היותר 2 פרמטרים.ארבעה טורים, חושן משפט, סימן מ"ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"א, הלכה י'
- ^ שו"ת פני יהושע ח"ב סי' פ"ז]], ומה שאסר הרמב"ם[7] ללמד בעל דין שהביאו כנגדו עד אחד, שעד אחד לא נאמן, מדובר שהנתבע שותק ולא מכחיש את העד, וחוששים שמא לא מעיז פניו בפני עד, ולכן שותק.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן י"ז, סעיפים ח'–ט'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.