טיוטה:לינדה מקמהן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. לינדה מארי מקמהן (לבית אדוארדס, באנגלית: Linda Marie McMahon, נולדה ב-4 באוקטובר 1948) היא פוליטיקאית אמריקאית, מנהלת וספורטאית היאבקות מקצועית לשעבר. היא היתה מנהלת ה-25 של מינהל עסקים קטנים מ-2017 עד 2019.

מקמהן, יחד עם בעלה, וינס מקמהן, הקימו את חברת ההיאבקות המקצועית Titan Sports, Inc. (לימים World Wrestling Entertainment, Inc) שם עבדה כנשיאה ומאוחר יותר כמנכ"לית מ-1980 עד 2009. במהלך תקופה זו, החברה גדלה מעסק אזורי בצפון מזרח לתאגיד רב לאומי גדול. בין היתר היא יזמה את התוכניות האזרחיות של החברה, "Get REAL" ו- "SmackDown! ההצבעה שלך".

ב-2009, מקמהן עזבה את World Wrestling Entertainment כדי להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית מקונטיקט כרפובליקנית, אך הפסידה לדמוקרט ריצ'רד בלומנטל בבחירות הכלליות ב-2010. היא הייתה המועמדת הרפובליקנית למושב הסנאט השני של קונטיקט במירוץ 2012, אך הפסידה לדמוקרט כריס מרפי.

ב-7 בדצמבר 2016, דונלד טראמפ ( הנשיא הנבחר דאז) הודיע כי ימנה את מקמהן להיות מנהלת מינהל העסקים הקטנים. שימוע אישור הסנאט החל ב-24 בינואר 2017, וב-1 בפברואר אושרה מינויה על ידי ועדת הסנאט לעסקים קטנים ויזמות בהצבעה של 18-1 ואושרה על ידי הסנאט המלא ב-14 בפברואר, בהצבעה של 81–19.

ב-29 במרץ 2019, ממשל טראמפ הודיע כי מקמהן תפרוש מתפקידה כמנהלת מינהל העסקים הקטנים כדי לקבל אחריות חדשה במסגרת מסע הבחירות מחדש של הנשיא טראמפ, וההתפטרות נכנסה לתוקף ב-12 באפריל. ב-15 באפריל, היא הוכתרה ליושבת ראש של America First Action, סופר PAC פרו-טראמפ.

ב-19 בנובמבר 2024, מקמהן מונתה על ידי דונלד טראמפ לכהן כשרת החינוך.[1]

חיים מוקדמים

מקמהן נולדה בניו ברן, צפון קרוליינה, במשפחה וולשית-אמריקאית, בתם של אוולין והנרי אדוארדס.[2] היא הייתה בת יחידה. הוריה היו שניהם עובדים בתחנת התעופה צ'רי פוינט של חיל הנחתים, בסיס צבאי. היא גדלה במשפחה בפטיסטית שמרנית, אך המירה את דתה לקתוליות בשנותיה האחרונות.[3]

לינדה מ' אדוארדס, בגיל 13, פגשה את וינס מקמהן, אז בן 16.[4][5] אמה עבדה באותו בניין עם אמו של מקמהן, אבל הם לא נפגשו.

אמו של וינס התיידדה טוב עם משפחת אדוארדס, וינס, שחי עם כמה אבות חורגים מתעללים, נהנה מתחושת היציבות שחש בביתם. אדוארדס ומקמהן יצאו לאורך שנות התיכון שלהם; היא למדה בתיכון האבלוק[6] והוא למד בבית הספר הצבאי פישבורן בווירג'יניה. במהלך תקופה זו, וינס היה אורח קבוע בביתה,[7] ובילה שעות עם לינדה ומשפחתה. הוא למד באוניברסיטת מזרח קרולינה, למד מנהל עסקים. אדוארדס היה תלמיד מצטיין בתיכון ושאף להיות רופא ילדים.

זמן קצר לאחר סיום התיכון, הם נישאו ב-26 באוגוסט 1966, כשהיא הייתה בת 17, והוא בן 21.[4][8] היא נרשמה לאוניברסיטת מזרח קרולינה ב-1966, שם השיגה תואר ראשון בצרפתית והסמכה להוראה. [9] מ-1968 עד 1971, וינס עבד כמוכר כוסות נודד לפני שהצטרף לחברה של אביו, פדרציית ההיאבקות העולמית (WWWF, כיום WWE).[10] לינדה סיימה את הקולג' בשלוש שנים כדי שתוכל לסיים את לימודיה עם וינס. בנם שיין נולד ב-1970, ואחריו הבת סטפני ב-1976.

קריירה מוקדמת

בשנת 1969, עברו המקמהנים לגיית'רסבורג, מרילנד. מקמהן עבדה כפקידת קבלה במשרד עורכי הדין התאגידי של קובינגטון וברלינג. היא תרגמה מסמכים מצרפתית, הוכשרה כעו"ד במחלקת צוואות, ולמדה זכויות קניין רוחני.[11]

מבחינה כלכלית, מצבם היה קשה במשך מספר שנים, למרות שבעלה עבד 90 שעות בשבוע במחצבה, [12] וקיבלו לזמן קצר תלושי מזון.[13] בשנת 1976, לאחר סדרה של מיזמים עסקיים כושלים, כולל מימון הקפיצה בקניון סנייק ריבר של מבצע הפעלולים איוול קניוול,[14] ובעודם בהריון עם סטפני, מקמהן ובעלה הגישו בקשה לפשיטת רגל.[15]

עד 1979, וינס החליט להתחיל לקדם אירועי היאבקות בקולוסיאום קייפ קוד. הוא רכש את הקולוסיאום במסצ'וסטס והקים את Titan Sports, Inc. ב-1980. המקמהן ערכו אירועי הוקי קטנים ואירועי ספורט אחרים בנוסף להיאבקות בקולוסיאום קייפ קוד. בשלב מסוים, לינדה בישלה כריכי קציצות כדי להאכיל את המעריצים באירועי ספורט אלה.[16] ככל שהחברה גדלה, לינדה סייעה לוינס בניהול והשתמשה בידע שלה בדיני קניין רוחני כדי לסייע בהגנה על סימן מסחרי עבור החברה. במהלך הרבה מהשנים הראשונות ההן, היה לה עניין מועט בהיאבקות מקצועית.[17]

בשנת 1982, רכשה חברת Titan Sports, של וינס מקמהן מאביו את Capitol Wrestling, הידועה יותר כחברת האם של פדרציית ההיאבקות העולמית (WWF). מאוחר יותר הוא הרחיב את השוק שלו על ידי שידור תוכניות WWF בטלוויזיה הלאומית.

בשנת 1983 עברו הזוג מקמהן לגריניץ', קונטיקט. יש להם שישה נכדים.[18]

פדרציית ההיאבקות העולמית/בידור ההיאבקות העולמית

לינדה מקמהן ייסדה את Titan Sports, Inc. בשנת 1980. עובדים רבים בחברה התייחסו אליה כ"מנכ"לית משותפת". מקמהן הפכה לנשיאה ב-1993 ולמנכ"לית החברה ב-1997.[19] הצמיחה האדירה של החברה והאופן שבו היא שינתה את תעשיית ההיאבקות גרמו לכמה משקיפים לתייג אותה ואת וינס "גאונים עסקיים".[20]

אחד מתחומי העניין העיקריים שלה ב-WWF וב-WWE היה שיווק מוצרים. היא ניהלה משא ומתן על עסקאות רבות של החברה עם ספקים חיצוניים והקימה את הקו הראשון של דמויות הפעולה של החברה, Wrestling Superstars, בשנת 1984. היה זה חלוץ בתעשיית ההיאבקות ועזר להרחיב את הפופולריות של החברה בקרב ילדים. היא גם הייתה מנהלת המשא ומתן העיקרית על עסקת הטלוויזיה של התאחדות ההיאבקות העולמית לשנת 2000 עם Viacom.[21]

במהלך ראיון ל"דטרויט ניוז", כשנשאל איך זה להיות מנכ"ל ב"תעשייה טעונה טסטוסטרון", השיבה מקמהן: "זה כיף גדול. אני בת יחידה, אז גדלתי כבן של אבי והבת של אמא הייתי די "ג'וֹק" שיחקתי בייסבול, כדורסל - אני חושבת שהרקע הזה הפך את וינס ואותי למתאימים. חייבת לומר שגם בחטיבת משאבי האנוש שלנו ובראש חטיבת מוצרי הצריכה שלנו יש נשים - זה עדיין עסק של טסטוסטרון, ואני אוהבת את זה".[4]

ב-16 בספטמבר 2009, לינדה מקמהן התפטרה מתפקידה כמנכ"לית WWE ועזבה את WWE כדי להתמודד כרפובליקנית על מושב בסנאט של ארצות הברית מקונטיקט.[22][23] עם זאת, היא עדיין נשארת בעלת מיעוט של WWE.[24]

קריירה פוליטית

מועצת החינוך של קונטיקט

מקמהן מונתה למועצה הממלכתית לחינוך על ידי המושל ג'ודי רל בינואר 2009.[25][26]

היא עברה תהליך אישור באסיפת מדינת קונטיקט, שם נחקרה על הרקע שלה כמנכ"לית WWE.[27] הסנאט אישר את מינויה בהצבעה של 34–1 והבית בהצבעה 96–45, כאשר כמה מתנגדים הביעו דאגה שאופי פעילות ה-WWE שלה ישלח מסר שגוי. נציג המדינה ג'ון התרינגטון אמר ש"יהיה טוב שיש מישהו מחוץ לממסד בדירקטוריון".[28][29]

ב-1 באפריל 2010, מקמהן התפטרה ממועצת החינוך של המדינה, מכיוון שחוק המדינה אינו מאפשר לחברי מועצת המנהלים לבקש תרומות לקמפיין.[30]

קמפיין הסנאט האמריקאי 2010

ב-16 בספטמבר 2009, מקמהן הכריזה על מועמדותה לסנאטור האמריקאי כדי לייצג את מדינת קונטיקט. היא הודיעה שהיא תוציא עד 50 מיליון דולר מכספה כדי לממן את הקמפיין שלה וסירבה לתרומות מבחוץ.[31][32] היא התמודדה על המועמדות הרפובליקנית, ניהלה קמפיין על הבטחות להורדת מסים, שמרנות פיסקלית ויצירת מקומות עבודה. היא ניהלה קמפיין כמתונה מבחינה חברתית, וזיהתה את עצמה כתומכת בחירה, תוך שהיא מתנגדת להפלות בלידה חלקית ולמימון פדרלי להפלות.[33][34]

ההוצאות של מקמהן הפכו לטיעון מרכזי של אחד מיריביה, חבר הקונגרס לשעבר רוב סימונס, שהאשים אותה ב"קניית הבחירות". מקמהן קיבלה את רובהתמיכה, אך סימונס קיבל מספיק קולות כדי להעפיל לקלפי לפריימריז ב-10 באוגוסט, למרות שהוא לא ניהל קמפיין באופן פעיל. מועמד שלישי, פיטר שיף, העפיל להצבעה על ידי הגשת חתימות לעצומה. מקמהן ניצחה את יריביה והתמודדה עם ריצ'רד בלומנטל בבחירות הכלליות, כשהפסידה ב-11.8 נקודות אחוז.[35]

קמפיין לסנאט האמריקאי 2012

מיד לאחר ההפסד שלה לבלומנטל, מקמהן רמזה שהיא תתמודד שוב לסנאט ב-2012.[36] מקמהן שמרה על פרופיל גבוה בעקבות הבחירות, פרסמה מודעות טלוויזיה,[37] קמפיין למען פוליטיקאים והופיעה תכופות בתקשורת.[38] כאשר ג'ו ליברמן הודיע כי יפרוש מהסנאט האמריקני, היא הפכה לחביבת המפלגה הרפובליקנית בבחירות 2012.[39]

ב-20 בספטמבר 2011, בסאות'ינגטון, קונטיקט, הכריזה מקמהן רשמית על מועמדותה. ב-18 במאי 2012, מקמהן זכתה באישור המפלגה הרפובליקנית של המדינה בוועידת הרפובליקה של מדינת קונטיקט בהצבעת נציגים של 658 מול 351 על המועמד הבא הכי גבוה, חבר הקונגרס לשעבר כריס שייס. השניים היו המועמדים היחידים שהעפילו לפריימריז, שהתקיים ב-14 באוגוסט 2012. מקמהן ניצחה את שייס בהפרש של שלושה לאחד, והוציאה 15.7 מיליון דולר מכספה על הקמפיין.[40][41][42] היא הפסידה לנציג ארצות הברית הדמוקרטי כריס מרפי בבחירות הכלליות, וסימנה את תבוסתה השנייה ברציפות.[43][44]

תרומות פוליטיות

בעקבות הספדיה בבחירות, מקמהן התחייבה להפוך למגייסת תרומות ותורמת רפובליקנית גדולה. היא תרמה לקבוצות כמו American Crossroads ו- Ending Spending Fund, וקשורה למגה תורם פול סינגר.[45]

כאשר תהליך המועמדות הרפובליקני לשנת 2016 החל להתקדם בתחילת 2015, מקמהן, סינגר וצ'ארלס ר. שוואב היו בין התורמים ונציגי המועמדים הפוטנציאליים שהשתתפו בפגישה של יום ליד ג'קסון, וויומינג, שהתארח על ידי מייסד TD Ameritrade, ג'ו ריקטס ובנו טוד.

לאחר שדונלד טראמפ הופיע ברסלמניה 23 ב-2007, תרמו בני הזוג מקמאהון 5 מיליון דולר לקרן דונלד ג'יי טראמפ בנוסף לתשלום עבור ההופעה.[46] בשנת 2016, מקמהן תרם 6 מיליון דולר ל- Rebuilding America Now, Super PAC במטרה לבחור את דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, וב-2015 ו-2016 ביחד, 1.2 מיליון דולר ל-Future 45, Super PAC שמימן פרסומות נגד ברני סנדרס.[47]

מנהל עסקים קטנים

ב-7 בדצמבר 2016, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הודיע כי ימנה את מקמהן להיות המנהלת של מינהל עסקים קטנים (SBA). [48]

עם מועמדותה הממתינה להיות מנהלת ה-SBA, החלה בחינה של הרקורד של מקמהן לקראת אישורה של הסנאט של ארצות הברית. בדצמבר ציין הוול סטריט ג'ורנל כי "במסגרת הקמפיין שלה ב-2012, התוכנית הכלכלית של [המועמדת] קראה להיפטר מ'תוכניות מיושנות/לא יעילות ושכפולות', והביעה תמיכה בהצעה מ-2012 של הנשיא ברק אובמה. למזג את ה-SBA, את תפקידי הליבה של מחלקת המסחר וארבעה גופים נוספים ליחידה אחת". הצעת המיזוג, שלא התקדמה רחוק לקראת אישור באותה עת, הייתה מבטלת את התפקיד בדרג הקבינט אליו היתה מקמהן מועמדת.

שימוע האישור בסנאט החל ב-24 בינואר 2017,[49][50] מינויה אושר על ידי ועדת הסנאט לעסקים קטנים ויזמות ב-1 בפברואר בהצבעה של 18-1,[51] ואושר על ידי הסנאט המלא ב-14 בפברואר בהצבעה של 81-19.[52] היא הושבעה רשמית כמנהלת של ה-SBA באותו יום.[53]

ב-17 ביוני 2017, בראיון ל- CNBC, מקמהן הצהירה בתפקידה כמנהלת של SBA שהיא "לומדת איך לפתח תוכניות עסקיות, איך לגדול, איך להציע את העסק כאשר מנסים להשיג משקיעים, או לעבור לשוק אחר ואלו היבטים של SBA שאינם ידועים כל כך",[54] שכן המטרות העיקריות של SBA הן הון, ייעוץ, חוזים וסיוע באסון. היא גם הצהירה כי המטרות מאותגרות, שכן הסוכנות עומדת בפני קיצוץ תקציבי של חמישה אחוזים ושינוי מבנה עתידי. "מה שעשינו זה להסתכל בתוך SBA, ומה שמצאתי זה שיש כמה תוכניות כפולות שאנחנו הולכים למזג".[54]

מאוחר יותר ב-2017, היא ביקרה ב-68 ערים כדי לשמוע מבעלי עסקים קטנים ולתמוך בחוק קיצוצי מס ועבודות משנת 2017 בגיבוי הנשיא טראמפ.[55] ביום השנה הראשון של מקמהן כראשת ה-SBA, ב-29 בינואר 2018, הוושינגטון פוסט אמר כי ההתקדמות של ה-SBA תחת מקמהן הייתה "עד כה, כל כך טובה" וזיכה אותה בשיפור מוקדי החירום של משרדי ה-SBA לאחר הוריקן הארווי, שכירת 3,000 אנשים נוספים שיעבדו אותם, ושידרוג הנוכחות המקוונת של הממשל.[56]

ב-29 במרץ 2019, מקמהן הודיעה על התפטרותה כמנהלת ה-SBA ליו"ר America First Action, סופר PAC פרו-טראמפ.[57][58][59] ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-12 באפריל 2019.[60]

מימון קמפיין

America First Action, פרו-טראמפ Super PAC בראשות מקמהן, סייעה לגייס 83 מיליון דולר עבור מסע הבחירות מחדש של טראמפ ב -2020.[61] מקמהן משמשת כיו"ר מועצת המנהלים של America First Policy Institute, יחד עם סגן היו"ר לארי קודלו, לשעבר מנהל המועצה הלאומית לכלכלה תחת טראמפ ומארח פוקס ביזנס.[62]

קמפיין ומעבר לנשיאות ב-2024

מקמהן הצטרפה עם הווארד לוטניק ליושב ראש משותף של צוות המעבר של דונלד טראמפ לשנת 2025. [63] כחלק מתפקידה בצוות המעבר, היא הצליחה להבטיח לעצמה מועמדות לכאורה לתפקיד שר החינוך של טראמפ.

הערות שוליים

  1. ^ Richards, Zoë (2024-11-20). "Trump names former wrestling executive Linda McMahon as his pick for education secretary". NBC News (באנגלית). נבדק ב-2024-11-20.
  2. ^ Dempsey, Bobbi (11 באוקטובר 2008). "Wrestling the Details". The New York Times. ארכיון מ-26 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Drake, Bruce. "What Is Linda McMahon's Religion?". Politicsdaily.com. אורכב מ-המקור ב-9 בנובמבר 2010. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Morath, Eric (27 במרץ 2007). "Q and A with Linda McMahon: The woman behind WWE". The Detroit News. נבדק ב-15 ביוני 2009 – via NewsBank. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "qanda" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  5. ^ Maker, Elizabeth (2 במרץ 2008). "The Softer Side of Wrestling's Showman Extraordinaire". The New York Times. נבדק ב-25 ביוני 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Former wrestling exec, New Bern native Linda McMahon sworn in to lead SBA". witn.com. 14 בפברואר 2017. נבדק ב-29 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Assael, Shaun; Mooneyham, Mike (24 פבר' 2004). Sex, Lies, and Headlocks. Penguin Random House. ISBN 9780307758132. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ "Mid-South Wrestling's Profile on Vince McMahon". נבדק ב-20 במאי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Linda McMahon, University Alumni Profile". East Carolina University. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2013. נבדק ב-25 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Wrestler Profiles – Vince McMahon". Obsessed with Wrestling. 1 באפריל 2007. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2007. נבדק ב-18 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Linda E. McMahon CEO, World Wrestling Entertainment" (אורכב 28.11.2009 בארכיון Wayback Machine), New York Stock Exchange profile, April 2004; retrieved August 23, 2011.
  12. ^ "He started from the bottom, and he doesn't believe in excuses". Business Insider.
  13. ^ Lockhart, Brian (3 באוקטובר 2012). "Food stamps history has McMahon at odds with GOP". Connecticut Post. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Vince McMahon and Evel Knievel – The Carny and the Conman". 8 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Lockhart, Brian. "McMahons' bankruptcy a murky chapter in her rags-to-riches tale". ctpost.com. Connecticut Post. ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Mean-Spirited Fiction, That's A Fact". Articles.courant.com. 12 בפברואר 2010. נבדק ב-14 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Linda McMahon, From Co-founder Of The WWE To U.S. Senate Candidate". Linda2010.com. 22 בפברואר 2010. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2010. נבדק ב-14 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Who is Linda McMahon?". VOA News. 7 בדצמבר 2016. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Governance Board". WWE. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2009. נבדק ב-15 ביוני 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Linda McMahon Senate: WWE's McMahon could make history in U.S. Senate". Orlando Sentinel. 10 באוגוסט 2010. ארכיון מ-3 בספטמבר 2013. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם queenofring
  22. ^ Cillizza, Chris (26 ביולי 2010). "The Fix: For rich candidates who invest in themselves, no reliable returns". The Washington Post. ארכיון מ-21 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Lockhart, Brian; Vigdor, Neil (3 בנובמבר 2010). "Blumenthal scores a knockout". GreenwichTime. ארכיון מ-15 באוגוסט 2020. נבדק ב-8 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Who is the real WWE owner?". sportskeeda.com. 28 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "State Board of Education Members". Connecticut State Board of Education. נבדק ב-14 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Looney, Martin M.; Janowski, Claire L. (28 בפברואר 2009). "Connecticut Senate Resolution S.J. No. 31". CT General Assembly. נבדק ב-21 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Official testimony" (PDF). נבדק ב-3 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Stuart, Christine (25 בפברואר 2009). "House Approves WWE Executive". CT News Junkie. נבדק ב-21 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "WWE Chief exec. on State Board of Ed". WTNH. 25 בפברואר 2009. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2013. נבדק ב-21 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Reedir, Prewf. "Capitol Watch Blog – Connecticut Politics, Political News and Legislation". Blogs.courant.com. אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2012. נבדק ב-3 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Ramos, Dante (15 באוגוסט 2010). "Linda McMahon". The Boston Globe. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Top Senate Fund-Raisers". The New York Times. 21 ביולי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Linda McMahon on Abortion". ontheissues.org. נבדק ב-22 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "The Voter's Self Defense System". Vote Smart (באנגלית). נבדק ב-22 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Connecticut Senate - McMahon vs. Blumenthal". Real Clear Politics. נבדק ב-13 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Linkins, Jason (9 בנובמבר 2010). "Linda McMahon vs. Joe Lieberman? Losing Candidate Hints At Future Run". HuffPost. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Walshe, Shushannah (8 בדצמבר 2010). "Linda McMahon: The GOP Campaign That Won't Die". The Daily Beast. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2010. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "McMahon: Rematch an 'Option'". WestportNow.com. 27 בינואר 2011. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Waselik, Richard. "2012 already? CT Tea Party Patriots straw poll for Senate race puts Linda McMahon on top – Capitol Watch". Blogs.courant.com. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2012. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "McMahon wins Connecticut Senate GOP primary". FOX 5 New York. אורכב מ-המקור ב-16 באוגוסט 2012. נבדק ב-15 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "McMahon, Murphy Win Primaries for Conn. Senate Seat". NBC. 14 באוגוסט 2012. נבדק ב-15 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Grynbaum, Michael M. (14 באוגוסט 2012). "An Ex-Wrestling Executive Wins a G.O.P. Primary". The New York Times. נבדק ב-15 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Democrat Murphy beats GOP's McMahon in Connecticut Senate race". Los Angeles Times. 6 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Peterson, Kristina (6 בנובמבר 2012). "Democrat Chris Murphy Wins Connecticut Senate Seat". The Wall Street Journal. ארכיון מ-12 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Parti, Tarini; Burns, Alexander (22 במאי 2014). "Linda McMahon ready to rumble as mega-donor". Politico. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Helderman, Rosalind S.; Fahrenthold, David A. (10 באפריל 2016). "Missing from Trump's list of charitable giving: His own personal cash". The Washington Post. נבדק ב-15 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "Linda McMahon Stays Mum on Presidential Race but Remains Active Behind the Scene". Courant.com. 22 בפברואר 2016. נבדק ב-8 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Pramuk, Jacob (7 בדצמבר 2016). "Trump picks wrestling magnate Linda McMahon to lead Small Business Administration". MSNBC. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ John Eggerton (19 בינואר 2017). "McMahon to Get Hearing Jan. 24". NextTV. נבדק ב-25 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Schedule for Confirmation Hearings in US Senate". Voice of America. 9 בינואר 2017. ארכיון מ-5 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Jagoda, Naomi (31 בינואר 2017). "Senate panel approves McMahon to lead Small Business Administration". The Hill. נבדק ב-2 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ "Senate confirmation vote PN48". 14 בפברואר 2017. נבדק ב-14 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Bowman, Michael (14 בפברואר 2017). "Linda McMahon Confirmed to Lead Small Business Administration". Voice of America. נבדק ב-18 בנובמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ 54.0 54.1 "How the SBA's Linda McMahon intends to grow small businesses in the face of budget cuts". cnbc.com. 17 ביוני 2017. נבדק ב-19 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Knauss, Tim (6 בנובמבר 2017). "U.S. small biz boss Linda McMahon gets an earful from Syracuse business owners". syracuse.com. נבדק ב-29 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Gene Marks (29 בינואר 2018). "On her first anniversary, the SBA's Linda McMahon reflects on accomplishments, changes". The Washington Post. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ Byrnes, Jesse (29 במרץ 2019). "Trump says Linda McMahon will step down as Small Business administrator". The Hill. נבדק ב-29 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Trump speaks with reporters about SBA Administrator Linda McMahon's plan to resign". CBS News. 29 במרץ 2019. נבדק ב-29 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Andrew Restuccia; Eliana Johnson; Alex Isenstadt; Daniel Lippman (29 מרץ 2019). "Linda McMahon to leave Cabinet for Trump 2020 PAC". Politico. נבדק ב-29 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ John Wagner; Josh Dawsey (29 במרץ 2019). "Linda McMahon to resign as head of Small Business Administration". The Washington Post. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Ana Radelat; Kasturi Pananjady (9 באוקטובר 2020). "Linda McMahon is raising millions with her pro-Trump super PAC, but little from CT". The Connecticut Mirror. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Domenico Montanaro (2 ביוני 2021). "Where Are They Now? Flynn, Other Trump Alums Keep MAGA Hopes Alive". NPR. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Redden, Molly (16 באוגוסט 2024). "Trump Finally Announces His Transition Team". HuffPost (באנגלית). BuzzFeed. ארכיון מ-18 באוגוסט 2024. נבדק ב-13 בספטמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טיוטה:לינדה_מקמהן&oldid=2733546"