טיוטה:דוד יהודה בורשטין

הרב דוד יהודה בורשטין

הרב דוד יהודה בורשטין (כ"ט כסליו ה'תרי"ג - י"ח חשוון ה'תשפ"ב) היה מרבני דרום אמריקה ומקים 'הארגון העולמי לבירור יהדות' (בשליחות דודו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל), מתלמידיו המובהקים של רבי נחום פרצוביץ ראש ישיבת מיר ומחבר הספרים "זמנים כהלכתם" ועוד, ראש כולל 'בית אברהם'.

קורות חייו

הרב בורשטין נולד עם תאומתו (הרבנית אסתר לבנון) באורוגוואי שבדרום אמריקה, לרב שלמה בורשטין, ראש "ישיבת הרב קוק" במונטווידאו ולאשתו הרבנית שאשע שושנה (בת הרב יהושע אברהם ספיר). בכ"ז תמוז תשכ"א כשהיה דוד יהודה בן שמונה עלה עם משפחתו לארץ ישראל ליישוב החדש 'דגנים' שלימים נקרא מרכז שפירא, שם שימש אביו כר"מ בישיבה התיכונית במקום, ובהמשך ייסד אביו את ישיבת בני עקיבא "בית שמואל" בחדרה ועמד בראשה. בהגיעו לפרק - "הווי גולה למקום תורה", איווה למושב לו תחילה את ישיבת "כפר חסידים". זמן קצר למד בישיבה זו ולאחמ"כ עבר לישיבת קבע בישיבת "מיר" המעטירה בירושלים. שנה אחת למד ממעיינות תורתו של הג"ר אריה פינקל זצוק"ל ולאחריה המשיך ללמוד אצל הג"ר נחום פרצוביץ' זצוק"ל. נפשו של דוד יהודה הצעיר, נקשרה בעבותות אהבה בנפש רבו וכך הפך במהרה, לאחד מתלמידיו המובהקים. לשם דבר נודעה השקעתו העצומה של הבחור דוד יהודה בשיעוריו של ר' נחום. היו תקופות בהן היה חוזר על תוכנם שלוש פעמים: פעמיים לבחורים ופעם אחת להגר"ח קמיל. הגר"ח קמיל היה יושב בחדר האוכל ושואל את דוד יהודה תוך כדי מריחה על הלחם "וואס האט דער רב'ה גאזגט?" (מה אמר הרב'ה?) ולאחר שהיה דוד יהודה אומר לו שטיקעל מהשיעור, היה ממשיך: "וואס נאך האט דער רב'ה גאזגט?" (מה עוד אמר הרב'ה?) ואז היה דוד יהודה חוזר על השיעור כולו.

במשך כשש שנים גמע ממעיין תורתו של רבו, ר' נחום, עד שהרגיש שיש ברשותו כלים ראויים. בהגיעו לפירקו, הגיעו הצעות שידוכין רבות עבורו כמי ששמעו יצא למרחוק כמתמיד ובן תורה. אך הוא, שנפשו חשקה בעמל התורה מתוך ישוב הדעת, דחה את אותן הצעות שוב ושוב. בשלהי קיץ של שנת תשל"ו, חלם חלום. ובחלומו, מופיע הגר"ח קמיל, הגוער בו כי הגיע הזמן להקים את ביתו - בית נאמן לה' ולתורתו. כמה חודשים לאחר חלום זה, הגיעה הצעת שידוך. השדכנית שהציעה את ההצעה הכירה את בית הנערה, שרה, בת טובים לבית משפחת לוין. אביה - הגה"צ ר' רפאל בנימין לוין בן הגה"צ הנודע הרב אריה לוין זצ"ל. ואמה - הרבנית הענא ליבא לוין בת הגה"צ ר' חיים שרגא פייבל פראנק זצ"ל. כאשר הגיעה לפתחו של ר' רפאל לוין, אביה של שרה, הצעת השידוך, שמע אינספור שבחים מופלגים מאת רבני הישיבה כר' נחום ועוד, על הבחור ר' דוד יהודה. החליט איפה, להתייעץ עם גיסו הגדול מרן הגרי"ש אלישיב. עלה ובא אל ביתו של הרב אלישיב וסיפר לו כל ששמע. כאשר שאלו מרן הגרי"ש, היכן לומד הבחור המוצע, השיבו כי הוא לומד בישיבת מיר. מששמע זאת, אמר לר' רפאל: "ישנו בחור מתמיד וירא שמיים המגיע מעת לעת אל ביתי להיוועץ בעניינים הנוגעים ללימוד ולדמותו של בן תורה. ספר לי מה שמו של הבחור המדובר ואשאלה עליו". ר' רפאל ענה להגרי"ש כי שמו של הבחור הוא דוד יהודה בורשטין. נענה הגרי"ש בחיוך ואמר: "הלא זהו הבחור המגיע לביתי בתדירות קבועה כדי להתייעץ, לשאול וללמוד. אל תמתין רגע, תחטוף אותו...". בכ"ב אייר תשל"ז, קם השידוך והיה, ושמחת האירוסין נחוגה, ובא' אלול תשל"ז, נישאו בני הזוג בשעה טובה ומוצלחת.

לאחר נישואיו, למד בכולל של ישיבת "מיר" - ערש נעוריו, אך בסופו של דבר, עבר משם לטובת כולל בעיר העתיקה, הכולל של הג"ר יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, לשם היה נוסע משעות הבוקר המוקדמות ועמל בתורתו עד לשעות הערב. בין שאר סדריו, היה לומד בביתו בשעות של לפנות בוקר, טרם תפילת ותיקין, עם הרב אורי זוהר זצ"ל - בתחילת דרכו בעולם התשובה - שהיה מגיע מידי בוקר לביתו.

כאשר שמע הרב בורשטין על השממה הרוחנית הקיימת ביישובים בר גיורא ונס הרים, והוא מחליט להגיע לשם ולהרים נס דגל של הכרזת "ברוך הוא וברוך שמו", בתחילה פתח הרב בורשטין גן ילדים. מחשבתו הייתה כי צעירי הצאן הם חוד החנית המוביל לדור הבא של יודעי תורה מגיל ינקות. אז, עוד טרם נוסדה "קרן ההסעות", הגה ר' דוד יהודה את רעיון הסעת תלמידים מבתים רחוקים לבית תלמודם ודאג ליישמו בשכירת רכב הסעות לילדי היישוב שייקחם מידי יום ביומו. בהמשך הדרך אף נפתח בעזרתו כולל אברכים במקום.

"לא בכדי נולדתי בדרום אמריקה" הרהר לעצמו הרב בורשטין, וכדרכו, הוא עובר מיד לעשייה וכך מגיע לישיבת "אור שמח" – למחלקת הבחורים הדרום אמריקאים, וגם לישיבת "אש התורה" היה מגיע מדי תקופה למסור שיעורים ליוצאי דרום אמריקה.

לקריאה נוספת

• א' חבה, נדר בשנחאי.

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)