מעשי הטבח החמידיים
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פיגוע טרור ריקה.
מעשי הטבח החמידיים שנקראו גם טבח הארמנים, היו מעשי טבח בארמנים באימפריה העות'מאנית באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19. מספר הנרצחים מוערך בין 100,000 ל-300,000, וגרר גם כ-50,000 ילדים יתומים. מעשי הטבח נקראים על שמו של הסולטן עבדול חמיד השני, שבמאמציו לשמור על התחום האימפריאלי של האימפריה העות'מאנית המתדרדרת, חזר והדגיש את הפאן-אסלאמיזם כאידאולוגיה ממלכתית. למרות שמעשי הטבח כוונו בעיקר לארמנים, בחלק מהמקרים הם הפכו לפוגרומים אנטי-נוצריים חסרי הבחנה, לרבות מעשי הטבח בדיארבקיר, שבהם, לפחות לפי מקור אחד בן זמננו, נרצחו גם עד כ-25,000 אשורים.
מעשי הטבח החלו ב-1894, והפכו נפוצים יותר בשנים הבאות. העות'מאנים רצחו גברים, נשים וטף. רוב מקרי הרצח התרחשו בין 1894 ל-1896. רשתות טלגרף הפיצו חדשות על מעשי הטבח ברחבי העולם, והוביל לכמות משמעותית של סיקור שלהם בתקשורת של מערב אירופה וצפון אמריקה. מעשי הטבח החלו להצטמצם ב-1897, בעקבות גינוי בינלאומי נגד עבדול חמיד. הצעדים הקשים ביותר כוונו נגד הקהילה הארמנית שהייתה נתונה לרדיפה ואפליה, הן על רקע אמונתה הנוצרית והן על רקע קריאותיה לרפורמה אזרחית וטיפול טוב יותר במיעוטים, שמהם הממשלה התעלמה.
מעשי הטבח היו חלק משרשרת מעשי טבח שנגעו ל"שאלה הארמנית" - מה יעלה בגורם של הארמנים ברחבי האימפריה העות'מאנית. פתרון "דילמה" הוביל לתהליך של טיהור אתני שבוצע באזור המזרח התיכון נגד מיעוטים נוצרים ובמיוחד הארמנים והסתיים ברצח עם. בשנת 1909, כ-15 שנה לאחר מעשי הטבח החמידיים, התקיים טבח אדנה בו נרצחו כ-20-25 אלף ארמנים. בהמשך, בשנים 18–1915 בוצע רצח העם הארמני בו נרצחו כ-1.5 מיליון ארמנים. מיעוטים נוצריים נוספים באימפריה העות'מאנית כמו אשורים ויווונים חוסלו גם הם ברצח העם האשורי וברצח העם היווני-פונטי.
פרוט
מאז 1876, המדינה העות'מאנית הונהגה על ידי הסולטאן עבדול חמיד השני. מייד לאחר חתימת חוזה ברלין, ניסה עבדול חמיד לסכל את יישום ההכנות לרפורמות שבו, בטענה שהארמנים אינם מהווים רוב במחוזות, ושדיווחיהם על התעללויות מוגזמים מאוד או לא נכונים.
ב-1890 חיו כ-2.5 מיליון ארמנים באימפריה העות'מאנית. הארמנים היו נוצרים ובכך נבדלו מהרוב המוסלמי. רוסיה עודדה את הארמנים לשאוף לאוטונומיה במטרה להחליש את האימפריה העות'מאנית.
שני הארגונים הארמניים המהפכניים המרידו את האוכלוסייה הארמנית במחוזות המזרחיים נגד השלטון העות'מאני.[1] כדי לא לאבד את שליטתו, החליט הסולטאן עבדול חמיד השני להסית את הכורדים נגד הארמנים. התנכלות הכורדים ונטל המיסים הגבוה הובילו להתקוממות ארמנית. ב-1890, עבדול חמיד יצר יחידות כמו-צבאיות הידועות בשם גדודי ה"חמידייה" (אנ'), כלומר הגדודים של חמיד, שהורכבו מחיילים כורדים בלתי-סדירים. בגדודים אלה נעשה שימוש גובר לטיפול בארמנים על ידי דיכוי וטבח.
באוגוסט 1894 פרץ מרד ארמני באזור העיירה סאסון (אנ'). הטורקים הגיבו באכזריות וארמנים רבים נטבחו. בספטמבר 1895 ערכו הארמנים הפגנה נגד מסקנות ועדת חקירה ממשלתית שמונתה לבדוק את האירועים. המפגינים הותקפו על ידי אוכלוסייה מוסלמית. אוכלוסייה זו ביצעה בהם טבח נוסף, שנוספו לו התקפות אלימות כלפי ארמנים בערים רבות באנטוליה (למשל בזייתון ב-1895–1896).[1]
ב-1 באוקטובר 1895, 2,000 ארמנים התאספו בקונסטנטינופול בעתירה ליישום הרפורמות, אך יחידות המשטרה העות'מאנית פיזרו את ההפגנה באלימות. מחאה מצד נציגים דיפלומטיים של בריטניה, צרפת ורוסיה הביאה להבטחה נוספת של הסולטאן (ב-20 באוקטובר 1895) להנהיג רפורמות, אך אלה שוב לא הוצאו לפועל וההתנכלויות לארמנים נמשכו גם במהלך שנת 1896.[1]
מתוך תסכול מהאדישות האירופית למעשי הטבח ובמאמץ לקבל הכרה בינלאומית ולהביא להתערבות המעצמות לטובת עניינם, נקטו הארמנים פעולת טרור מתוכננת היטב נגד הממשלה העות'מאנית. ב-26 באוגוסט 1896 השתלטה קבוצה של חברי "הפדרציה המהפכנית הארמנית" על הבניין המרכזי של בנק עות'מאן (אנ') באיסטנבול, בזמן שקבוצה אחרת פרצה ל"שער העליון", מקום מושבו של הווזיר הגדול, וקבוצה שלישית הטילה פצצה על הסולטאן, כשהיה בדרכו לתפילת יום השישי. ב"שער העליון" נגרם הרס, ומהפצצה שהוטלה על הסולטאן נהרגו עשרים שוטרים משומרי ראשו. הארמנים שהתבצרו בבנק דרשו אוטונומיה ופטור ממיסוי לאזורים הארמניים. הסולטאן סירב לדרישות ולמחרת השתלטו כוחותיו על הבנק ותפסו את המתבצרים. בימים שלאחר האירוע נטבחו אלפי ארמנים באיסטנבול.[1] במהלך הפרעות בבירה החביאה הקהילה היהודית ארמנים רבים בבתיה.[2]
האירוע הביא אהדה לארמנים באירופה וזכה לשבחים בעיתונות האירופית והאמריקנית, שהשמיצה את הסולטאן עבדול חמיד ותיארה אותו כ"רוצח הגדול", "הסולטאן האדום", "סולטאן הדמים" ו"עבדול הארור". בתגובה הרג המון טורקי כ-50,000 ארמנים. מידת מעורבות השלטון באירועים אלו אינה ברורה.
כדי להפיס את דעת הקהל במערב, הכריז הסולטאן על חנינה כללית ומינה פקידים נוצריים במחוזות בעלי אוכלוסייה ארמנית. בריטניה הציעה התערבות צבאית לטובת הארמנים במזרח אנטוליה, אולם הצאר הרוסי התנגד, מחשש לנוכחות צבאית בריטית באזור, וכך גם צרפת. אף על פי שהמעצמות הגדולות התחייבו לנקוט פעולה, פעולה כזו מעולם לא הגיעה לידי הגשמה, בשל ניגודי עניינים פוליטיים וכלכליים, אולם תגובתן הייתה אחד הגורמים שהשפיעו על הפסקת מעשי הטבח.[1]
בין השנים 1894–1896 הרגו הצבא העות'מאני וכנופיות כורדיות בין 100,000 ל-200,000 ארמנים והרסו מאות כפרים, כנסיות ומנזרים. פוגרומים אלה נודעו כ"מעשי הטבח החמידיים" (או "טבח הסולטאן עבדול חמיד"). אף על פי שהסולטן עבדול חמיד מעולם לא היה מעורב באופן ישיר במתן הוראה לביצוע מעשי הטבח, הם נעשו ככל הנראה באישורו המרומז.
קישורים חיצוניים
- מעשי הטבח החמידיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אורון 1995, פרק א: הארמנים - מאבק להישרדות, 3. התעוררות לאומית, עמ' 43-41.
- ^ בחוץ לארצנו, המליץ, 25 בספטמבר 1896
38016719מעשי הטבח החמידיים