טבח חמה
טבח חמה (בערבית: مجزرة حماة, מַג'זַרַת חמאה) נערך בסוריה ב-2 בפברואר 1982, כאשר צבא סוריה ו"פלוגות ההגנה", בהוראת נשיא סוריה חאפז אל-אסד ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת אל-אסד, תקף את העיר חמה וטבח אלפי אזרחים סוריים סוניים, במטרה למנוע ניסיון הפיכה כנגד השלטון הדיקטטורי במדינה. ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל העריך כי מספר ההרוגים בטבח נע בין 10,000 ל-25,000 בני אדם אך הארגון הסורי לזכויות אדם העריך כי בטבח נהרגו כ-40,000 איש.
רקע
בתחילת שנות השמונים הייתה סוריה מעורבת עמוקות במלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1976. בעיות צצו גם מכיוונה של טורקיה, שהניעה את כוחותיה לגבול עם סוריה כדי להתמודד עם המרידה הכורדית באזור. הממשלה הטורקית האשימה את סוריה בתמיכה ואימון של מורדי "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (PKK) בטורקיה גופא. תנועת האחים המוסלמים בסוריה ניצלה את הכאוס שהשתרר והחלה להתמרד נגד שלטונו של חאפז אל-אסד. האחים המוסלמים ביצעו פעולות גרילה וטרור במספר ערים, תוך שהם תוקפים קצינים, גורמים ממשלתיים ותשתיות. האלימות נגד המשטר כללה את הריגתם של 83 צוערים של הצבא הסורי בבית ספר לארטילריה בחלב ביוני 1979, ושלושה פיגועי מכונית תופת בדמשק בין אוגוסט לנובמבר 1980, שבהם נהרגו מאות אנשים.
ביולי 1980, העונש על השתייכות לתנועת האחים המוסלמים נקבע למוות, עם אישורו של חוק מס' 49. במהלך תחילת 1980, ביצעו האחים המוסלמים מספר פיגועי תופת נגד בנייני הממשלה וחבריה. כחלק מכך, בוצע ניסיון התנקשות בנשיא אסד ב-26 ביוני 1980, במהלך קבלת פנים רשמית לנשיא מאלי. לאחר שיריות מקלע החטיאו את הנשיא אסד, הוא רץ כדי לבעוט ברימון יד שהושלך לעברו, בעוד שומר ראשו הקריב את עצמו כדי לחנוק את פיצוץ הרימון השני. אסד נפגע באופן קל בלבד. תגובתו של אסד הייתה מהירה ובמהלך 48 השעות לאחר ניסיון ההתנקשות, 625 אסירים אסלאמיסטים נרצחו בהוצאות המוניות להורג על ידי אחיו של אסד, רפעת אל-אסד, בבית הכלא בתדמור.
הטבח
הקריאות לנקמה גברו בקרב האחים המוסלמים, ופיגועי התופת התגברו. שיא האירועים היה במרידה כוללת של העיר הסונית–שמרנית חמה, בפברואר 1982. הנשיא אסד הפקיד את האחריות לדיכוי העיר על אחיו, רפעת. מטרת התקיפה מצד המשטר, הייתה להפסיק את הפעילות המרדנית של האחים המוסלמים. לפני ההתקפה קרא המשטר לתושבי העיר להיכנע, והזהיר כי מי שיישאר בעיר ייחשב למורד.
רפעת אל-אסד החדיר לעיר כ-1,500 חיילים מפלוגות ההגנה שלו לבניינים שונים בעיר, ובמקביל, חנו 1,500 חיילי קומנדו מהכוח המיוחד של הקולונל עלי חיידר ליד סכר סמוך לעיר ובנו שם מנחת מסוקים. סביב העיר חנו יחידות מודיעין וטנקים של כוחות החטיבה המשוריינת העצמאית ה-47 תחת פיקודו של הקולונל העלווי נאדים עבאס. ב-2 בפברואר, יום שלישי, בשעה 01:00 בלילה החל "טיהור" העיר.[1] הצבא הסורי החל בהפגזה מסיבית של העיר בת ה-350,000 תושבים (הרביעית בגודלה בסוריה[2]). רוברט פיסק (אנ') תיאר בספרו "Pity the Nation" (אנ') כיצד אזרחים ברחו מהעיר בעוד טנקים וכוחות חי"ר התקדמו לעבר העיר במטרה להטיל עליה מצור. 500 לוחמים מהכוח של רפעת וכוח של המודיעין הצבאי הסורי (המוחאבראת) החלו להקיף את שכונת בארודי שנמצאת על הגדה המערבית של נחל אורונטס, שבסמטאותיה התגוררו המתנגדים הקיצוניים ביותר של המשטר.[1] אלא שהאחים המוסלמים ידעו, ככל הנראה, שצפויה מתקפה והציבו שומרים על הגגות. הם תקפו את החיילים, שהסתבכו בסמטאות, בתת-מקלעים בליווי קריאות "אללה הוא אכבר". קבוצה אחרת הקימה מחסום על הגשר המוביל לגדה המזרחית של הנהר, כדי למנוע הזעקת תגבורת לצבא. החיילים הותקפו גם בשכונות אחרות ועם שחר הם נאלצו לסגת. הרמקולים של המסגדים הכריזו שהעיר "משוחררת" והאחים המוסלמים דרשו ג'יהאד נגד אסד ומפלגת הבעת'. בבוקר הוזעקו אלפי חיילים נוספים והחטיבה ה-47 נכנסה אל העיר. מאוחר יותר בבוקר, קרא מפקד האחים המוסלמים, השייח' אדיב אל-קילאני, לאנשיו לצאת ממחבואם לקרב לסילוק המשטר "הכופר" של אסד. לאור היום התנהל קרב פנים אל פנים. האחים המוסלמים, בסיוע צעירים חילוניים, תקפו את עמדותיהם של גדודיו של רפעת אסד והקימו מחסומים בעצמם. מהרמקולים של המסגדים נשמעה כל הזמן הקריאה "קומו וסלקו את הכופרים מחמה". קבוצות של האחים המוסלמים עברו ברחובות, בזזו את תחנות המשטרה ומחסני הנשק ואז פרצו לבתי מנהיגי מפלגת הבעת' בעיר. כ-50 פקידי ממשלה נרצחו. הצבא הזעיק תגבורת נוספת: טנקים כדי לפרוץ לעיר ומסוקים כדי להנחית חיילים. הצבא בודד את התאים של האחים המוסלמים על ידי ניתוק קשרי הטלפון והטלגרף בין חמה וסביבתה, ואבטחת הכבישים המובילים אליה.[3]
בבוקר ה-3 בפברואר ניסו הטנקים לחדור לסמטאות שבידי האחים המוסלמים. אולם אלה הצליחו לנטרל את מכונות הירי המותקנות על הצריחים בעזרת רימונים ובקבוקי מולוטוב. באותו ערב, הזעיק רפעת את החטיבה המשוריינת ה-21, בפיקוד פואד אימעיל,[דרושה הבהרה] כאשר חייליה שהיו תושבי חמה הוצאו מן הכוח לפני כניסתו אל העיר. הכוח נכנס דרך רחוב סעיד אבן אל-עאס. בבוקר ה-4 בפברואר פרצו כ-20 טנקים והחלו לירות על המחסומים ועל הבתים שמסביב. המסגד הגדול במרכז השכונה התמוטט וכעבור מספר שעות כבר קרסו גם רוב הבניינים שליד המחסומים. יחידות הצבא שמסביב לעיר החלו להפגיז בירי ארטילרי את השכונות שהיו מעוזי האחים המוסלמים: בארודי, קילאני, הדרא וחמידיה.[3]
ב-17 בפברואר נהרג מפקד האחים המוסלמים, השייח' קילאני, מרסיס של פגז. במשך השבועות הבאים נהרגו מאות אנשים. חיל ההנדסה הסורי פוצץ בשיטתיות בניינים על דייריהם. העיר העתיקה, ובה השוק והמסגדים, נהרסה כליל. תושבים שנשארו בעיר הובאו לחקירות בעינויים. לדברי אהוד יערי, חקירות אלו היו בפיקוחו של הקולונל מוחמד נאסיף, מעוזריו של רפעת אסד. רפעת הביא לעיר בולדוזרים והרס לגמרי בניינים שנפגעו קשה, וזאת כדי לגרום לתושבי השכונות של האחים המוסלמים לעבור למקום אחר. אסירים שנכלאו בשל התנגדות למשטר, הובאו ממעצרם ונטבחו. הם נקברו בקברים מוכנים מראש, שכוסו ללא ציון קבורתם. ארגון אמנסטי הביא עדויות לכך שנעשה שימוש במכלים של גז ציאניד, שהוזרם מהם גז באמצעות צינורות שחוברו אל כניסות הבתים שנחשדו שעדיין מתגוררים בהם מורדים, והגז המית את כל יושביהם. לאחר הטבח חוסלה כל המנהיגות הדתית של חמה ששרדה, וכך גם רוב מנהיגי האיגודים המקצועיים שהתנגדו למשטר.[2]
בתחילת מרץ, אספו הרשויות תלמידים מכפרי הסביבה והטילו עליהם לנקות הרחובות, לשטוף את הדם, לאסוף את הגופות ולסלק את הכלבים המשוטטים. העיתונאי תומאס פרידמן ביקר בעיר בסוף חודש מאי והעיד כי ראה בה שלושה אזורים, כל אחד מהם בגודל של מגרש כדורגל, שהמבנים שעליהם נמחקו והשטח עצמו יושר וכוסה בבטון.[4]
לאחר הטבח
קריאות ממדינות העולם המערבי גינו את ההתקפה כהפרת זכויות אדם וטבח. אסד, בנאום תגובה רשמי, קרא לארצות המגנות שלא לאפשר לאלו שברחו מסוריה לשהות במדינותיהן. קריאותיו לא נענו, ומרבית חברי האחים המוסלמים ברחו לירדן, לארצות הברית, לבריטניה ולגרמניה וקיבלו מקלט כפליטים פוליטיים.
מבחינה פנימית ניתן פרסום לתקיפה כדי להרתיע את האזרחים. אפילו הארגונים השמרנים ביותר לא הביעו את תמיכתם באחים המוסלמים, ולא הביעו סימפתיה לתושבי חמה. הסיבות העיקריות לכך היו האמצעים האלימים שנקטו האחים המוסלמים, וסובלנותו ההתחלתית של חאפז אל אסד להתקפות הארגון עד לניסיון ההתנקשות בו והמרידה בחמה. הפרשן תומאס פרידמן ציין בשנת 2001, כי מאז אירוע זה לא איימו עוד גורמים אסלאמיים על המשטר הסורי. עובדה זו הייתה נכונה לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה כשלושים שנה מאוחר יותר.
העיר התיירותית חמה, הפכה מאז הטבח לעיר ענייה, לאחר שמרבית התושבים שנותרו עזבו את העיר, ובמקומם עברו אליה תושבי הכפרים הסמוכים.
קישורים חיצוניים
- Hama Rules (חוקי חמה), מאמרו של תומאס פרידמן מהניו יורק טיימס, 21 בספטמבר 2001
- ליאור אסטליין, בסוריה זה נכשל, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2011
הערות שוליים
30517152טבח חמה