טאישאן
 | |
| מרכז העיר בשנות ה-80 של המאה ה-20 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | גואנגדונג |
| תאריך ייסוד | המאה ה-2 לפנה"ס |
| שטח | 3,286 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנפה העירונית | 990,000 (2002) |
| ‑ צפיפות | 301.28 נפש לקמ"ר (2002) |
| קואורדינטות | 22°15′03″N 112°47′00″E / 22.250812°N 112.783449°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.tsinfo.com.cn/en/index.htm | |
.png)
טָאיְשָׁאן (בסינית: 臺山, בפין-יין: Táishān) היא נפה עירונית בדרום מחוז גואנגדונג שבדרום רפובליקה העממית של סין. תחום השיפוט של טאישאן משתרע על שטח כולל של 3,286 קמ"ר בדלתה של נהר הפנינה, דרומית מערבית לנציבות העירונית גְ'יָאנְגְמֶן (לה היא שייכת) וכ-140 קילומטרים מערבית להונג קונג. הנפה כוללת 95 איים ואיונים, כולל שאנגצ'ואן, האי הגדול ביותר בגואנגדונג. נכון ל-2002 התגוררו בנפה 990,000 תושבים.
האזור בו שוכנות ארבע הנפות המקוריות שהרכיבו את נציבות גְ'יָאנְגְמֶן:[1] טָאיְשָׁאן, שִׂינְחְווֵי, קָאיְפִּינְג ואֶנְפִּינְג מכונות סְה יִי (四邑, בפין-יין Sì Yì, או גם בתעתיק Sze Yup, כלומר "4 נפות") והוא מפורסם ברחבי סין בשל כמות כוכבי הבמה שנולדו בו, ובשל הדיאלקט המיוחד אותו דוברים תושביו.
טאישאן מפורסמת בהיותה ערש הולדת הכדורעף הסיני, שהובא לטאישאן בידי מהגרים סינים חוזרים, והעיר זכתה באליפות המחוז ובאליפות המדינה פעמים רבות. העיר גם ידועה בסין כאחד משני מקומות ההולדת של הסוגה המוזיקלית של גואנגדונג, המקום השני הוא גואנגג'ואו.
רבע מה"נמרים המעופפים" (“Flying Tigers”), הקבוצה האגדית של טייסים אמריקנים שנלחמו ביפנים במהלך מלחמת העולם השנייה לפני כניסת ארצות הברית למלחמה, הגיעו מטאישאן.[2]
היסטוריה
היסטוריה של הנפה
טאישאן נוסדה בשם נפת שִׂינִּינְג (新宁县) ב-12 בפברואר 1499, בשנה ה-12 לשלטונו של קיסר סין חונְגְגְ'ה, הקיסר התשיעי של שושלת מינג, משטחים שנלקחו מדרום מערב נפת שִׂינְחְווֵי.
בין 1854 ל-1867, בתקופת שושלת צ'ינג, ובמהלך מרד טאיפינג פרצה מלחמת אזרחים, שהתחוללה בעיקר בטאישאן (אז עדיין נפת שִׂינִּינְג), בין התושבים דוברי הקנטונזית המכונים פונטי לתושבים דוברי הניב הקרוי האקה המכונים האקה (客家). עד שצבא שושלת צ'ינג, שהיה עסוק חלק גדול מהתקופה בדיכוי מרד טאיפינג, הגיע סוף סוף לאזור במטרה לעצור את המלחמה נהרגו לפי הערכה כמיליון אזרחים, בעיקר מבני ההאקה. הצבא הפריד בין הנצים, חלק מבני ההאקה עברו לתת-נפה שהוקמה עבורם בדרום מזרח טאישאן המכונה צְ'ה-שִׂי (赤溪镇) והיתר הועברו למחוז גואנגשי.
ב-1914 שונה שם הנפה לטאישאן על מנת להימנע מהבלבול לנפות באותו שם בחונאן ובסצ'ואן. לרוע המזל, שם חדש זה יוצר אצל דוברי שפות אחרות בלבול מול טאישאן (הר טאי) במחוז שאנדונג.
במרץ 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשו חיילי האימפריה היפנית לטאישאן, והרגו 280 תושבים בעיר טאישאן.
ב-17 באפריל 1992, שודרג מעמדה של טאישאן מנפה (县) למעמד של נפה עירונית (县级市).[3]
היסטוריה של מהגרים מטאישאן
בשל אסונות טבע, ומצוקות כלכליות החלו תושבי טאישאן לחפש חיים חדשים מעבר לים אחרי מלחמת האופיום הראשונה. ההגירה של תושבי טאישאן לאמריקה הצפונית החלה עם הבהלה לזהב. תושבים רבים מטאישאן הגיעו לקליפורניה כעובדים על פי חוזה. גל נוסף של מהגרים הגיע במהלך בניית מסילת הרכבת הטרנסקונטיננטלית הראשונה בארצות הברית ובקנדה. ב-1870 התגוררו בארצות הברית כ-63,000 סינים, כמעט כולם בקליפורניה.[4] בשל אפליה (ראו חוק הדרת הסינים) ומחסומי שפה הוקמו השכונות המכונות צ'יינהטאון על מנת לאפשר לסינים (שחלק גדול מהם הגיע מטאישאן) לחיות יחדיו ולעזור האחד למשנהו.
דמוגרפיה
נכון ל-2013 מתגוררים בנפת טאישאן כמיליון תושבים וכ-1.3 מיליון אנשים שמוצאם בטאישאן מתוגררים בכ-91 מדינות ברחבי העולם.[3] משום כך מכונה הנפה "ביתם של הסינים מעבר לים".
אם כוללים את כל ארבע הנפות המקוריות של ג'יאנגמן המכונות גם אזור טאישאן רבתי יש ברחבי העולם כ-8 עד 9 מיליון אנשים מטאישאן. ההיסטוריון האמריקני ממוצא סיני הים מרק לאי (Him Mark Lai 2009-1925) טוען שבשנות ה-80 של המאה ה-20 היה מוצאם של קרוב ל-430,000 אמריקנים ממוצא סיני, כ-70% מכלל קהיליית האמריקנים ממוצא סיני, מטאישאן על פי נתונים מ-1988.[5] נכון ל-2013 כ-500,000 אמריקנים ממוצא סיני מקורם בטאישאן.
מנהלה
טאישאן היא בתחום השיפוט של ג'יאנגמן. בתחום השיפוט בן 3,286 קמ"ר של טאישאן כלולים 16 עיירות, המחולקות בין 313 כפרים מנהליים ו-3,655 כפרים טבעיים.[3]
שפה
בבתי הספר מחייבים את התלמידים לדבר בכיתה במנדרינית תקנית והמורים מחויבים להרצות בשפה זו, ואף משתמשים במדרינית בנסיבות רשמיות. למרות זאת, השפה העיקרית אותה דוברים תושבי טאישאן היא טאישאנית, דיאלקט של קנטונזית, משפחת שפות נרחבת שדובריה מפוזרים בדרום סין. לפני שנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה הטאישאנית השפה הסינית השלטת בכל רחבי שכונות הצ'יינה טאון באמריקה הצפונית.[6] התושבים גם דוברים קנטונזית תקנית כיוון שזן השפה הנפוצה במחוז גואנגדונג.
חינוך
החינוך בעיר טאישאן נהנה מתמיכה משמעותית מאנשי עסקים ומאנשי חינוך סיניים מעבר לים. בתי ספר תיכוניים רבים נבנו ומומנו על ידי סינים המתגוררים באזורים המנהליים המיוחדים (הונג קונג ומקאו) ובארצות זרות שונות, דוגמת ארצות הברית, קנדה וברזיל. יש אמנם חטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים רבים בטאישאן, אך אין עדיין בנפה אוניברסיטה שבה ניתן ללמוד לתואר ראשון מלא. תלמידים שמקבלים ציונים גבוהים לומדים באוניברסיטאות בערים אחרות. על מנת לכבד את התורמים נושאים בתי הספר את שמותיהם של הורי הנדבן. דוגמה לכך הוא בית הספר פֶּנְג צְ'וֵאן (鹏权中学), שנבנה במהלך 2001-1999, וכיום משולב במערכת בתי הספר הציבוריים של העיר. בית הספר שוכן במערב העיר, ונבנה על ידי איש עסקים מהונג קונג.[7]
תחבורה ציבורית
לטאישאן ניתן להגיע כיום בקווי אוטובוסים בלבד. תחנת האוטובוסים המרכזית נמצאת בטָאיְצֶ'נְג, המרכז המסחרי והחינוכי של העיר טאישאן. בעבר ניתן היה להגיע לעיר במעבורת סנפירית מהונג קונג שעגנה בנמל בגונְגְיִי על הנהר טָאן הזורם לנהר הפנינה.
עד מלחמת העולם השנייה פעלה באזור מערכת מסילות ברזל מצומצמת שקישרה חלקים שונים של טאישאן עם ג'יאנגמן. את הרשת בנה צֶ'ן יִישִׂי והיא הייתה רק אחת משלוש מסילות ברזל שנבנו והופעלו על ידי סינים בשנים שקדמו להקמת הרפובליקה העממית של סין.[8]
שירות מעבורות קיים בין החלק היבשתי בטאישאן לאי שאנגצ'ואן, השייך לנפה. המעבורת יוצאת מנמל שָׁאנְדְזְוֵי (山咀港) בעיירה צְ'ווָאנְדָאו לנמל סָאנְג'וֹאוּ (三洲港) באי שאנגצ'ואן. מעבורת נוספת מקשרת בין שָׁאנְדְזְוֵי לאי שיאצ'ואן (גם הוא חלק מנפת טאישאן).[9]
קישורים חיצוניים
- Taishan International Web
- אתר הממשל בטאישאן (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ כיום יש בנציבות חמש נפות לאחר שב-1983 צורפה נפת חֶשָׁאן לארבע הנפות
- ^ Ruins from a history of exodus
- ^ 3.0 3.1 3.2 מבוא - האתר הרשמי של נפת טאישאן (בסינית)
- ^ "From Gold Rush to Golden State". California history Collection
- ^ Young Americans find roots in China: S.F. program offers history and genealogy, helps locate relatives
- ^ Taishan's U.S. well runs dry
- ^ אתר בית הספר פֶּנְג צְ'וֵאן (בסינית)
- ^ The History of Xinning Railway
- ^ Traffic guide