חוק הדרת הסינים

הדף הראשון של החוק

חוק הדרת הסינים (באנגלית: Chinese Exclusion Act) היה חוק פדרלי בארצות הברית שנחתם על ידי הנשיא צ'סטר ארתור ב-6 במאי 1882, ובו השעתה ארצות הברית ההגירה הסינית לתחומה, איסור שיועד להימשך 10 שנים. החוק נחקק לאחר שינויים שהוכנסו בשנת 1880 באמנת בורלינגיים מ-1868, אשר אפשרו חקיקה כזאת. הוא בוטל עם חקיקת חוק מגנוסון ב-17 בדצמבר 1943.

רקע

ההגירה הסינית המשמעותית לארצות הברית החלה בעת הבהלה לזהב בקליפורניה בין השנים 1848–1855, ונמשכה בשנים שלאחר מכן עם מיזמים רחבי היקף שדרשו פועלים רבים, כמו סלילת מסילת הרכבת הטרנסקונטיננטלית. במהלך השלבים הראשונים של הבהלה לזהב, כשהזהב נמצא בשפע על פני השטח, הייתה סובלנות כלפי הסינים וקבלה שלהם. אולם, כאשר מציאת הזהב נתקלה בקשיים והתחרות גברה, גברו גם יחסי האיבה נגד הסינים וזרים אחרים. לאחר שהורחקו בכוח מן המכרות, התיישבו רוב הסינים במובלעות בתוך הערים, במיוחד בסן פרנסיסקו, והחלו לעסוק בעבודה בשכר נמוך, כגון בתחום המסעדות והכביסה, רק על מנת להרוויח מספיק בשביל להתקיים. עם ההידרדרות הכלכלית לאחר מלחמת האזרחים בשנות ה-70 של המאה ה-19, הובנתה האיבה כלפי הסינים בצורה פוליטית על ידי מנהיג הפועלים, דניס קרני, ומפלגתו, מפלגת העובדים של קליפורניה, כמו גם על ידי מושל קליפורניה, ג'ון ביגלר, אשר האשימו שניהם את הקולים הסינים ברמות השכר הנמוכות. קבוצה אנטי-סינית בולטת נוספת שהתארגנה בקליפורניה באותה תקופה הייתה המסדר העליון של הלבנים, עם 60 סניפים ברחבי המדינה.

בתחילת תקופת הבהלה לזהב לא הייתה ממשלת קליפורניה מעוניינת במניעת הגירתם של מהגרי העבודה הסינים מאחר שהם סיפקו למדינה הכנסות חיוניות ממסים שסייעו להקטין את הגירעון התקציבי של המדינה. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר היה ברשות המדינה מספיק כסף, הפסיקה הממשלה להתנגד להדרת הסינים. לקראת שנת 1860 היו הסינים קבוצת המהגרים הגדולה ביותר בקליפורניה. הפועלים הסינים סיפקו עבודה זולה ולא השתמשו באף אחת מתשתיות המדינה, דוגמת בתי חולים או בתי ספר, משום שאוכלוסייתם הורכבה בעיקר מגברים בוגרים בריאים. בחלוף הזמן, וככל שיותר ויותר סינים הגיעו לקליפורניה, הופגנה אלימות לעיתים קרובות בערים כמו לוס אנג'לס. לקראת 1878 החליט הקונגרס לפעול וחוקק חוקים המדירים את הסינים, אולם אלה נתקלו בווטו של הנשיא רתרפורד הייז.

החוק

חוק הדרת הסינים היה אחת ההגבלות המשמעויות ביותר על ההגירה חופשית בהיסטוריה של ארצות הברית. החוק מנע כניסתם של סינים, פועלים מיומנים ושאינם מיומנים וכאלה שהועסקו בכרייה, למדינה למשך עשר שנים, וקבע עונש של מעצר וגירוש למי שהפר את ההגבלה. סינים רבים הוכו ללא רחם רק בשל גזעם. הסינים שלא היו פועלים ואשר היה ברצונם להגר היו צריכים להשיג תעודה מהממשלה הסינית כי הם עומדים בקריטריונים, דבר שהתברר כקשה להוכחה.

החוק גם השפיע על אנשים ממוצא אסייתי שכבר התיישבו בארצות הברית. כל סיני שיצא את ארצות הברית היה צריך להשיג אישורים כדי לחזור, ואף אחד מהסינים תושבי הקבע לא קיבל אזרחות, דבר שהפך אותם לזרים באופן קבוע. לאחר אישור החוק היה לגברים סינים בארצות הברית סיכוי קטן להתאחד עם נשותיהם ולהקים משפחה בביתם החדש.

תיקונים שהוכנסו בחוק בשנת 1884 הגבילו עוד יותר את התנאים שאפשרו למהגרים שהתיישבו לצאת את המדינה ולחזור והבהירו כי החוק מתייחס לאנשים ממוצא אתני סיני, ללא קשר למדינת המוצא שלהם. חוק סקוט מ-1888 אסר באופן מוחלט את הכניסה חזרה לסינים שיצאו את המדינה, והוא חודש לתקופה של 10 שנים בחוק גירי מ-1892, ושוב לתקופה בלתי מוגבלת ב-1902. באותו חוק מ-1902 נדרש כל תושב סיני להירשם ולהשיג תעודת תושבות. ללא תעודה כזו הם עמדו בפני גירוש.

בין השנים 1882–1905 ערערו כ-10,000 סינים על החלטות פקידי ההגירה נגדם בפני בית משפט פדרלי, בדרך כלל באמצעות עתירה להביאס קורפוס. ברוב המקרים הללו פסקו בתי המשפט לטובת העותרים. למעט במקרים של משוא פנים או רשלנות, עתירות אלה נאסרו בחוק שחוקק הקונגרס ב-1894 ואושר על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין ארצות הברית נ' לם מון סינג משנת 1895. בפסק דין ארצות הברית נ' ג'ו טוי אשרר בית המשפט העליון כי לבקרי הגבול ולמזכיר המסחר סמכות עליונה בדבר האנשים שיורשו להיכנס. עתירתו של ג'ו טוי נדחתה כתוצאה מכך, אף על פי שבית המשפט האזורי קבע כי הוא אזרח אמריקאי. בית המשפט העליון קבע כי סירוב כניסה בנמל אינו דורש הליך הוגן והוא שקול מבחינה חוקית לסירוב כניסה בנקודת מעבר גבול יבשתי. פסיקה זו עוררה חרם קצר על מוצרים אמריקאיים בסין.

חוקים אלה באו בעיקר ממניעים גזעניים, שכן הגירה של אנשים מגזעים אחרים לא הוגבלה באותה תקופה.

השלכות

קריקטורה פוליטית משנת 1882 שבה מופיע סיני כשבאמתחתו תעשייה, סדר, שלום ופיכחות, והוא מסורב כניסה בשער הזהב של החירות. על הקיר כתובה הודעה: פניהם של קומוניסטים, ניהיליסטים, סוציאליסטים, פניאן ופרחחים מקודמים בברכה אך אין כניסה לסינים. בתחתית מופיע הכיתוב: היחיד שמסורב, ומתחתיו ציטוט של מדינאי אמריקאי נאור: "אנו מוכרחים למתוח את הקו במקום כלשהו, אתם יודעים".

חוק הדרת הסינים, יחד עם ההגבלות שבאו אחריו, עצר את האוכלוסייה הסינית מהתרחבות או מהיטמעות בחברה האמריקאית, כפי שעשו הקבוצות מאירופה. הגירה מוגבלת מסין עדיין נמשכה עד לביטול החוק בשנת 1943.

לאחר שנחקק החוק עמדו משפחות סיניות רבות בפני דילמה: להישאר בארצות הברית לבד או לחזור לסין ולהתאחד עם משפחותיהם. העיתונים ברחבי ארצות הברית, ובמיוחד בקליפורניה, החלו להשמיץ את הסינים ולהאשימם בתחלואי החברה, למשל באבטלה של האוכלוסייה הלבנה. המשטרה גם כן הפלתה את הסינים לרעה על ידי שימוש בעילות קלות ביותר למעצר. אולם, אף שנרכשה שנאה רבה כלפי הסינים, מספר יזמים קפיטליסטיים התנגדו להדרתם מסיבות כלכליות.

משנת 1910 עד 1940 שימשה תחנת ההגירה באנג'ל איילנד במפרץ סן פרנסיסקו מרכז מיון לרוב הסינים, 56,113 במספר, שתועדו כי היגרו מסין או חזרו ממנה. למעלה מ-30% מהאנשים שהגיעו לשער הגירה זה הוחזרו לסין. יתרה מכך, לאחר רעידת האדמה בסן פרנסיסקו בשנת 1906, שהרסה את בניין העירייה ואת גנזך העיר, מהגרים רבים, שנודעו בכינוי "ילדי מסמכים", טענו כי להם קשרי משפחה לאזרחים אמריקאים-סינים. לא הייתה אפשרות להוכיח את נכונותן של טענות אלה.

חוק הדרת הסינים הביא לעלייה של הגל הראשון של הברחה מסחרית של אנשים, פעילות שלאחר מכן נפוצה גם לאנשים ממוצא אתני אחר.

חוק ההגירה משנת 1924 הגביל את ההגירה עוד יותר, באוסרו הגירה של כל אדם ממוצא מזרח-אסייתי לארצות הברית. עד להקלה בהגבלות אלה באמצע המאה ה-20, נאלצו המהגרים הסינים לחיות בגפם ולבנות קהילה שבה יכלו לשרוד בעצמם – צ'יינהטאון.

חוק הדרת הסינים לא נתן מענה לבעיות שבפניהן עמדו הלבנים. למעשה, הסינים הוחלפו עד מהרה ובקלות על ידי היפנים, שירשו את תפקיד הסינים בחברה. בניגוד לסינים, היפנים דווקא כן הצליחו לטפס במעלה הסולם החברתי על ידי הקמת עסקים וחוות. אולם, גם היפנים נפגעו מאוחר יותר מחוק ההגירה של 1924, שכאמור, אסר לחלוטין הגירה ממזרח אסיה.

ביטול החוק והמצב כיום

חוק הדרת הסינים בוטל בשנת 1943 עם חקיקת חוק מגנוסון, שהתיר לאנשים ממוצא סיני שכבר מתגוררים בארצות הברית להתאזרח ולהפסיק להתחבא מפני הגירוש. החוק גם התיר מכסה שנתית של 105 מהגרים סינים, אם כי הגירה סינית בהיקף רחב לארצות הברית לא נצפתה עד חקיקת חוק ההגירה בשנת 1965. אף על פי שהחוק בוטל בשנת 1943, נשאר החוק בקליפורניה שאסר על סינים להתחתן עם לבנים שריר וקיים עד 1948.

בשנת 2011 אישר הסנאט של ארצות הברית החלטת התנצלות בעבור פעולות מפלות בעבר כגון חוק זה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוק הדרת הסינים בוויקישיתוף

• נוסח החוק, באתר ourdocuments.gov. (באנגלית)