חקר ההפרטה
חקר ההפרטה הוא תחום מחקר נרחב העוסק בהשפעות ההפרטה מדינית בעיצוב החברה והמדינה המודרניות. חקר הנושא קודם באופן משמעותי בעקבות התרחבות תופעת הפרטה בשנות ה-80 של המאה ה-20, תקופה בה הפך השימוש במונח לנפוץ.
באופן יחסי לתחומי מחקר אחרים, חקר ההפרטה מושפע ביותר מעמדת החוקר.
רוב מפרסמי הספרות המקצועית בנושא תומכי ההפרטה, בהשפעת הנטייה הכללית של חקר הכלכלה לעבר צמצום מעורבות הממשלה במשק ואימוץ נקודת מבט המעמידה את הרווחיות הכלכלית ככוח מרכזי בתחום זה. הכרעה ערכית זו הביאה לגישה כללית הרואה בהפרטה אמצעי להבראת המשק.
מכון אדם סמית בלונדון הוא מכון המחקר המפורסם ביותר בתחום ומצדד בהפרטה. בין החוקרים המפורסמים התומכים בהפרטה מצויים פיירי, באטלר, סאבאס, פול ופורסיית. מכונים חשובים נוספים התומכים בהפרטה הן The Institute For Saskatchwan Enterprise בקנדה, Reason Foundation, The Heritage Foundation ו- National Center For Policy Analysis בארצות הברית.
קיימת ספרות מקצועית דלה של מתנגדי ההפרטה. דוגמה לספרות כזו היא אסופת המאמרים המפורסמת "הפרטה?", בה מובעת עמדת האיגודים המקצועיים באנגליה בנושא.
למרות העיסוק הנרחב בתחום לא גובשה הגדרה מלאה ומוסכמת של הפרטה מדינית, בשל תפוצתה הרחבה של מגמה זו, והגיוון הרב בה עקב כך. חקר הכלכלה מאופיין, אם כך, בגיוון ובאי-בהירות ביחס למהותה של ההפרטה.
חוקרים מפורסמים שעסקו בגיבוש תאוריה כוללת הם החוקר השוודי לונדקוויסט, שמביע במאמריו את הקושי בהגדרה אך מציע הגדרה שכזו ושיטות סיווג של הפרטות שונות, והחוקר הבריטי דנליווי, המנתח את תהליך ההפרטה במובנו ההיסטורי ומשווה גישות שונות בהתייחסות להפרטה.
רוב הספרות בתחום עוסקת בחקר מקרה מסוים של הפרטה (לדוגמה: בדיקת הפרטת התחבורה הציבורית על ידי רות; בדיקת הפרטת החינוך על ידי לוין), או בהתהליכי הפרטה במדינה מסוימת (לדוגמה: בדיקת ההפרטה בטורקיה על ידי בילגיק; בדיקת ההפרטה באוסטרליה על ידי לינדסי).
עיסוק נוסף של חקר ההפרטה הוא בניסיון להתוות דרכים מעשיות להפרטה, ויצירת ספרות עזר למעוניינים בביצועה.
21994153חקר ההפרטה