חנה רחל מלודמיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חנה רחל ורברמאכרכתיב יידי: ווערבערמאכער; תקס"ו, 1805 – כ"ב בתמוז תרמ"ח, 1 ביולי 1888) בת ר' מאניש, היתה אישה יהודייה שהשתייכה לתנועת החסידות ונהגה בגינוני אדמו"רות. נודעה כבתולה מלודמיר (די לאָדמירער מויד). [1]

ביוגרפיה

תולדות חייה ידועים בעיקר מתוך אגדות וסיפורי עם. חנה רחל נולדה בעיירה לודמיר שבאוקראינה והייתה בת יחידה להוריה. הוריה מתו בצעירותה והיא ירשה ממון רב מאביה שהיה סוחר. דבר זה העניק לה עצמאות כלכלית. בשלב מסוים החלה לנהוג באדמו"רות, ללמוד תורה, ואף לקבל בקשות מאנשים שפנו אליה - בעיקר בני המעמד הנמוך. בכספי הירושה מאביה בנתה בית כנסת שם למדה תורה במשך היום[2]. ההנהגה הדתית לא ראתה זאת בעין יפה והאדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל הורה לה לחדול ממנהגיה ולהתחתן. לפי חלק מהמסורות התארסה ואולי אף התחתנה, אך הקשר לא עלה יפה והיא נפרדה במהרה מבעלה. משגברו הרינונים אחריה עלתה לארץ ישראל, כנראה בערך בשנת 1860 (על רקע עליות אחרות של חסידים באותה תקופה).

בירושלים המשיכה חנה רחל לנהוג מנהגי אדמו"ר חסידי - התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבשכונת מאה שערים, לימדה תורה, אמרה מאמרי חסידות והעניקה ברכות. חנה רחל נהגה להתפלל עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל. לפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית. נפטרה ככל הנראה בכ"ב בתמוז ה'תרמ"ח (1888) ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים. יש הטוענים כי כינויה "הבתולה" ניתן לה ככינוי גנאי על ידי מתנגדיה.[3]

דמותה בימינו

בשנים האחרונות הפכה דמותה לסמל בעיני תנועות המקדמות את מעמד האישה ביהדות. על חייה נערכו מספר מחקרים.

ועדת השמות בעיריית ירושלים החליטה לקרוא על שמה רחוב בעיר. בעקבות התנגדות החרדים לכינויה המקובל, "הבתולה מלודמיר" נקבע ששם הרחוב יהיה "חנה רחל מלודמיר".[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים, ברלין: הוצאת "דביר" ירושלים, תרפ"ג, עמ' סט - עא. (בעברית)
  2. ^ אברהם מאיר הברמן,, ניצוצות גאולה, ירושלים תש"ט, עמ' 81, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  3. ^ מאמרו של יאיר שלג באתר הארץ.
  4. ^ ציפי מלכוב, האשה שחוללה סערה בעירייה, באתר mynet‏ ירושלים, 30 בספטמבר 2014.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0