חיים אמזלאג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חיים אמזלג)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים אמזלאג
Chaim Amzaleg.jpg
לידה 1828
גיברלטר
פטירה 1916 (בגיל 88 בערך)
אלכסנדריה

חיים נסים אמזלאג או אמזלאק (18281916) היה איש עסקים ומנהיג קהילתי יהודי מארץ ישראל. אחרי שהתיישב ביפו שימש כסגן קונסול בריטניה בעיר וראש הסניף של כל ישראל חברים. בימי הקפיטולציות היה לו תפקיד חשוב בהגנה על היהודים תושבי העיר, למרות שלא היו נתינים בריטיים. הוא השתתף באופן פעיל ברכישת האדמות לייסוד המושבות הראשונות: בשנת 1878 פתח תקווה ובשנת 1882 ראשון לציון והיה ממייסדי שכונת נווה צדק בשנת 1887.

ביוגרפיה

חיים אמזלאג, מתוך ציור הקיר "תוצרת הארץ" (1989) של דוד טרטקובר במרכז סוזן דלל.

נולד בגיברלטר בשנת 1828 למשפחה יוצאת מרוקו. בשנת 1834 משפחתו עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. אביו של חיים אמזלאג, יוסף אמזלאג, היה סוחר עשיר ממרוקו שביקר ביפו כבר בשנת 1816 ובאמצעות הציר הבריטי באיסטנבול השיג כתב חסות מהשלטון העות'מאני. הוא היה ידיד אישי של משה מונטפיורי, שהתארח אצלו בביקוריו בארץ.

בילדותו קיבל חינוך מסורתי ולצד זאת השתלם בהשכלה כללית ובשפות אירופאיות. הוא עבר להתגורר ביפו בשנות החמישים המאוחרות של המאה ה-19. משנת 1852 הוא ערך מסע דרך ארצות האגן המזרחי של הים התיכון במסגרת עיסוקו בסחר בינלאומי. בין השאר קיבל מהקונסול הכללי של בריטניה בטריאסטה תעודת-מעבר המתירה לו לעבור באופן חופשי, "וללא מכשולים ומעצורים". כאשר הגיע ליפו, העיר הייתה בעיצומה של התפתחות. נמל יפו שרת את עולי הרגל והעולים היהודים לירושלים ולארץ ישראל וכן היה לנמל היצוא של פרי הדר מפרדסי השפלה ומישור החוף ושיווקם לחו"ל.

הקהילה היהודית ביפו, במחצית המאה ה-19, הורכבה מיוצאי צפון אפריקה ומאשכנזים שהגיעו אחריהם. בשנות ה-50 של המאה ה-19 זכתה יפו להתפתחות כלכלית ופיזית מהירה, שצברה תנופה בשנת 1856 ובתום מלחמת קרים וההסכמים של מעצמות אירופה עם האימפריה העות'מאנית אשר הנהיגו את משטר הקפיטולציות. יפו הייתה זירה של התערבות אירופית מתעצמת, דבר שבא לידי ביטוי בהקמת נציגויות קונסולאריות, כנסיות, בתי-ספר, שירותי-רווחה ומוסדות-מסחר.

בהדרגה הפך לדמות בולטת בקהילה היהודית של יפו. לדוגמה, כאשר הותקף יהודי מאלכסנדריה על ידי המון מוסלמי נסער משום שהשמיץ, כביכול, את האסלאם, אנשי הקהילה באו תחילה לביתו של חיים אמזלאג וביקשו את עצתו. לאחר מכן שלחו מברקים אל המושל ואל קונסולים שונים בירושלים והתקרית נסתיימה.

אמזלאג שימש כמוהל ביפו. לפי רישומיו בפנקס המילות המשפחתי הוא מל תשעה-עשר בנים, רובם בני משפחתו. במקרה אחד מל ילד מוסלמי בבית הכנסת ביפו, בנוכחות מוסלמים רבים, ביניהם דמויות בולטות בקהילה, אשר התכנסו להיות עדים למאורע. אירוע זה הוסיף למעמדו, ולמעמד הקהילה היהודית ביפו.

הקהילה היהודית ביפו החלה להתארגן בשנת 1863, כאשר יזם יהודה הלוי את הוועד הציבורי הראשון, שנקרא "ועד העיר יפו". פעולתו הראשונה של הוועד הייתה הקמת סניף של חברת "כל ישראל חברים", ומינוי חיים אמזלאג כנשיאה. פניית הוועד אל חברת "כל ישראל חברים" בפאריס הביאה לפתיחת בית-ספר לבנים ביפו, אשר נוסד ב-12 במרץ 1868.

בשנת 1876 התמנה לסגן הקונסול של בריטניה ביפו. היה מעורב בעסקים רבים ובכלל זה ביוזמה להנחת מסילת הרכבת יפו–ירושלים. הוא ייצג חברות בריטיות ובין השאר את חברת הביטוח לוידס של לונדון. על שירותיו לממלכה הבריטית הוא קיבל מדליית זהב מאת המלכה ויקטוריה. בשנת 1884 נתמנה גם לקונסול פורטוגל בירושלים אך אחרי שנים אחדות העביר את המשרה לקרובו יוסף "ביי" נבון.

בשנת 1900 ביקר הרב יעקב שאול אלישר, רבה הראשי של ירושלים, בעיר יפו. אמזלאג, שהיה מארחו, ליווה את אותו בתהלוכה, לעיני תושבי יפו, עד ביתו.

בשנים 1905-1906 פרש מתפקידיו הרבים מחמת זקנה. בראשית מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים, כמו אחרים מהישוב היהודי שהחזיקו בנתינות זרה. הוא נפטר באלכסנדריה ב-12 בפברואר 1916 (ח' אדר א' תרע"ו) ונקבר בבית-העלמין הישן בשאטבי.

רכישת אדמות פתח תקווה

חיים אמזלאג היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח תקווה. לדעת רות קרק ויוסף גלס מידת מעורבותו ברכישה איננה ברורה, שכן שני מקורות שונים מביאים גרסאות סותרות על מעורבותו:

  • אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידיים של פתח-תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי ניסיונותיהם הכושלים לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם אמזלאג ועדכן אותו. אמזלאג השיב שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר-כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. נבון ואמזלאג ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
  • המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשכנזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב-30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונמים טורקיים (כ-3,044 דונמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר-מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונמים טורקיים (9,193 דונמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג".

אדמות ראשון לציון

אמזלאג היה מעורב ברכישת אדמותיה של ראשון לציון. אברהם יערי כתב: "לבונטין וידידיו רתמו את עזרתם של יוסף נבון, יהודי ספרדי בירושלים, ושל חיים אמזלאג כדי לנהל מטעמם משא-ומתן עם המוכרים הערבים האפשריים, שכן לא היו בקיאים בפרטים העדינים של רכישת אדמה בארץ-ישראל."

אמזלאג סייע לעקוף צו של השלטון העות'מאני שאסר התיישבות יהודים ממוצא זר, בכך שרכש ממוסטפא עבדאללה עלי דג'אן את אדמות עיון-קרא ורשם אותן על שמו שלו. אדמות ראשון לציון נרשמו על שם אמזלאג, והוא הצהיר כי המבנים בשטח אינם רכושו, ונתן למתיישבים תעודות לא רשמיות בעברית.[1] המתיישבים היו אסירי-תודה לחיים והודו לו ולאחיינו במכתב פומבי.[2]

חצר אמזלאק

ידועה גם בשם בתי אמזלאק. אחת משכונות החצר ברובע מנשייה מול שכונת יפה נוף. כיום בניין הכשרת היישוב בקרן הרחובות המרד (רחובה הראשי של מנשייה עד מלחמת העצמאות) ויחזקאל קויפמן. מוקפת חומה שהקיפה מתחם ובו 7 בניינים ובהם דירות ועשר חנויות שהושכרו ליהודים וערבים. הפעולה האחרונה של לוחמי האצ"ל במהלך כיבוש מנשייה הייתה פיצוץ תחנת המשטרה המנדטורית היא 'משטרת מנשייה', במתחם[3]. הבית בו שכנה 'משטרת מנשייה' הוא בית אהרן שלוש שנבנה ב-1883[4].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רות קרק ויוסף גלס, יזמים ספרדיים בארץ-ישראל : משפחת אמזלאג, 1816-1918 , הוצאת י"ל מאגנס, 1993., תרגם מאנגלית: ראובן אשל
  2. ^ המכתב פורסם בעיתון החבצלת: לישרים נאוה תהלה, עיתון החבצלת, 8 ביוני 1883.
  3. ^ אתר תל אביב 100
  4. ^ אור אלכסנדרוביץ, הבית הנעלם: נחשוניות יהודית ועיוורון היסטוריוגרפי בצפון יפו, קתדרה, 156, עמ' 118
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0