חזרה (אמצעי ספרותי)

החזרה כאמצעי ספרותי היא קדומה, וליוותה את שלב הספרות שבעל פה, עד המצאת הדפוס. לאחר המצאת הדפוס צורת החזרות השתנתה, והיא היום מותאמת לטקסטים נדפסים, בכל צורה של דפוס. יחד עם זאת, בתחום ספרי הילדים למשל, ובתחומים נוספים, יש עדיין חשיבות רבה לחזרה בצורתה הקדומה, הדיבורית, כיוון שהיא פועלת גם על אוזנו של המאזין, ולא רק על עיני הקורא.

החזרה מעצימה ומדגישה את כוונת המחבר, המשורר, הפזמונאי, המספר והפרסומאי. ויש בה כדי לפעול על הקורא והמאזין בדרך הרצוייה למחבר הטקסט. אם לגרום לו התרגשות והזדהות בשיר, אם לצרפו אל הקהל המזמר בפזמון, ואם לגרום לו לרוץ לחנות ולרכוש את המוצר בפרסום. החזרה כאמצעי לשוני סגנוני מצויה בכל ספרויות העולם. דוגמאות ראשונות של חזרה בספרות העברית אפשר למצוא בתנ"ך למשל "על שלושה פשעי..ועל ארבעה לא אשיבנו" (עמוס פרק א'), ואחר כך בפיוט, בתפילה, בשירת ספרד ובשירה העברית המודרנית.

בספרות המודרנית, המבוססת על דפוס ולא על מסירה בעל פה, חל צמצום משמעותי בשימוש בחזרה כאמצעי סגנוני לשוני, כדי שלא להכביד על הקורא וכדי שלא לשעממו. לעומת זאת בתחום הפרסום והפרסומת, חלה התפתחות מהירה ורבה בשימוש בחזרה כאמצעי ללכידת תשומת לבו של המאזין והקורא. עקרון החזרה קיים גם באמנויות אחרות, במוזיקה, באמנות הפלסטית, ובאמנויות הבמה.