אפיפורה

אפיפורה (מיוונית: επιφορά, לשאת מעל) היא אמצעי ספרותי, המאופיין בחזרה על מילה או כמה מילים בסוף מספר שורות או משפטים רצופים. מטרת השימוש באפיפורה היא להבליט ולהדגיש מסר מסוים. בשירת ימי הביניים העברית נכתבו שירים בהם כל השורות הסתיימו באותה מילה, למשל הפיוט "צמאה נפשי" של רבי אברהם אבן עזרא, בו כל השורות מסתיימות במילה "חי".

צורת הטכניקה ומקורותיה

האפיפורה מופיעה כבר בתנ"ך, ובמידת מה גם במשנה, ועל כן היא נחשבת לאחת מהטכניקות הקדומות ביותר. לדוגמה: וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם (שמ"א כה ו).

האפיפורה משמשת בשירה, בסיפורת ובסיסמאות. מבנה החזרה נותן עוצמה לשורות ומקשר אותן בקשר חזק יותר. לרוב האפיפורה מופיעה במרווחים קצרים יחסית, אך לעיתים יש גם חזרות מרוחקות יותר.

אפיפורה במוזיקה

במוזיקה ישנו מונח מקביל המתאר קטע בו יש תמה מוזיקלית החוזרת בסוף כמה משפטים (אין לבלבל עם אקורד חוזר שאינו אפיפורה, אלא רק חריזה מוזיקלית). על התמה להיות מורכבת ממלודיה והרמוניה גם יחד. במקרים מסוימים הקטע עובר מודולציה בין המשפטים, אך המלודיה וההרמוניה, יחסית לסולם, נשמרות.

המונח המוזיקלי מקובל פחות מהמונח הספרותי וזאת כיוון שהוא נדיר יותר. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאפיפורה מוזיקלית היא הבופ סטנדרט Epistrophy (בעברית: אפיפורה) שהולחן בידי הפסנתרן ת'לוניוס מונק והמתופף קני קלארק.

דוגמאות לאפיפורה

דוגמה מהמקרא

• אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן: (הושע יד, ו-ח).

ראו גם

• אנאפורה
• חרוז לבן

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22349716אפיפורה