חורבת קיטמית
חורבת קיטמית הוא אתר ארכאולוגי (נ"צ 1564/0660) השוכן כ-10 קילומטרים מדרום לתל ערד, סמוך לנחל קיטמית. האתר נתגלה במהלך הסקר של אזור מלחתה שנערך באביב 1979 בראשותו של יצחק בית אריה. שטח האתר שני דונם. האתר נחפר לראשונה בשנת 1984.
תיאור האתר
האתר כולל שכבה אחת בעלת שני שלבים, שמאופיינים בשני מכלולי מבנים המרוחקים זה מזה כ-20 מטרים. המכלול הראשון כולל מבנה בן שלושה חדרים, במה מוקפת גדר מאבן ומזבח ואגן. המבנה בנוי מאבני צור מקומיות, גודל 10.5X5.5 מטרים. פתחי החדרים פונים דרומה. בשלב השני עובו חלק מקירות החדרים ונוספו ספסלים מאבן. על רצפת החדרים שעשויה מגיר כתוש, נתגלתה כמות גדולה של חרסים ועצמות צאן. מדרום למבנה במרחק 11 מטרים נחשפה במה נמוכה.
הממצאים
הכמות הגדולה ביותר של הממצאים נתגלתה באזור הבמה. הממצא כלל כלי יום יום, כלי פולחן וצלמיות מחרס. כלי הפולחן הבולטים הם כנים גליליים עשויים על אובניים. על חלק מהכנים הודבקו צלמיות של דמויות אדם, צאן, בקר או ציפורים. חלק מהכנים היו צבועים באדום ושחור. גובה הכנים הגיע עד ל-60 סנטימטרים. נמצאה צלמית של אלה בעלת שלוש קרניים. כלי פולחן נוספים שהתגלו הם שלוש קובעות המעוטרות ברימונים, ספלי מקטר מחוררים, ומזבחונים מחרס. כלי החרס שנמצאו ניתן לחלק אותם לשלוש קבוצות: 1) כלי יום יום שהיו נפוצים באזור יהודה בסוף המאה ה-7 תחילת ה-6 לפנה"ס, 2) כלי חרס אדומיים, 3)כלי חרס שנפוצים בארץ ישראל ובעבר הירדן, בעיקר קעריות שמחקות "כלי ארמון" אשוריים וקנקנים פערוריים. נמצא חותם מאבן במתחם הבמה, מגולפת בו דמות אדם לובשת גלימה ארוכה וידה מורמת למעלה. נתגלו חפצי ברונזה, בעיקר טבעות ועגילים דמויי סהרונים. על חמישה חרסים נתגלו כתובות, באחת מהכתובות מופיע השם "קוס" שהוא האל הראשי של אדום.
ניתוח האתר
יצחק בית אריה שחקר את האתר, הגיע למסקנה שמדובר במקדש אדומי שנבנה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. לדעתו זוהי עדות נוספת לחדירה של אדומים לצפון הנגב סמוך לנפילת ירושלים וגלות בבל[1].
הערות שוליים
29123543חורבת קיטמית