חוקי ג'ים קרואו
חוקי ג'ים קרואו (באנגלית: Jim Crow laws) היו חוקי מדינה וחוקים מקומיים בעיקר בדרום ארצות הברית. הם נחקקו לאחר תקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית[1] ואיפשרו ואף דרשו הפרדה גזעית בכל המרחב הציבורי, תוך שלכאורה ניתן לאמריקאים שחורים סטטוס של נפרד אבל שווה. בפועל, חוקים אלו הובילו למתן שירותים ויחס נחותים מאלו שקיבל ציבור האמריקאים הלבנים, ויצרו נחיתות כלכלית, חינוכית וחברתית שיטתית. במרבית מדינות הדרום החוקים אפשרו לשלול משחורים את זכות הבחירה, וכך פוליטקאים גזענים הצליחו להיבחר. חלק מהם עודדו הפחדה ודיכוי של פעילים שחורים שעודדו אמריקאים שחורים אחרים להצביע. בעקבות כך מרבית האפרו-אמריקאים כלל לא הצביעו, דבר שהקשה על ביטול חוקי ג'ים קרואו. החוקים נאכפו עד שנות ה-60 של המאה ה-20.
החוקים נקראו בשם "ג'ים קרואו", שהיה כינוי לעגני לאדם שחור בארצות הברית. כינוי זה מבוסס על שיר-ריקוד קריקטורי משנות ה-30 של המאה ה-19 בשם "ג'ים קרואו מקפץ". ג'ים קרואו היה שם סטריאוטיפי לדמות עבד שחור עליז רוקד ושר במופע מינסטרל.
דוגמאות לחוקי ג'ים קרואו הם הפרדה בין שחורים ללבנים בבתי הספר הציבוריים, במרחב הציבורי ובתחבורה הציבורית, בשירותים ציבוריים, מסעדות וברזיות. נישואים בין גזעיים היו אסורים ולעיתים אף התרועעות חברתית הייתה אסורה[2]. רשויות מקומיות רבות שיתפו פעולה עם ארגונים שדגלו בהפרדה גזעית והיו כופים, לפעמים באמצעות איומים ואלימות, על בעלי עסק לבנים להימנע מלמכור לשחורים. כתוצאה מזה בסיטואציות רבות אמריקאים שחורים היו נוסעים במושב האחורי של האוטובוס מחוץ לעיר בשביל לרכוש עודפי מזון במחיר כפול. בחלק מהמקרים הם היו נכנסים בטעות לשכונה לבנה או לעסק הלא נכון והיו מותקפים על ידי המקומיים. באותן שנים יישום 'רדליניג', מדיניות אשר סללה את דרכם של שחורים לחיות בגטאות, הייתה נפוצה. גם צבא ארצות הברית היה מופרד גזעית עד לפרסומו של צו נשיאותי 9981 על ידי הנשיא הארי טרומן ב-1948.
חוקים אלה הם שהובילו לתחילת מחאת השחורים בהנהגתו של מרטין לותר קינג ב-1954. אם כי חוקים אלו שונים מחוקי השחורים של 1800–1866, שאף הם הגבילו את זכויות האזרח וחרויות הפרט של אפרו-אמריקאים.
ההפרדה הגזעית בבתי ספר הממומנים על ידי המדינה הוכרזה בלתי חוקתית על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1954 בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך. שאר חוקי ג'ים קרואו בוטלו על ידי חוק זכויות האזרח (1964) וחוק זכות ההצבעה (1965).
