חואן מרטינס דה רוסאס

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.

חואן מרטינס דה רוסאס קוראה (ספרדית: Juan Martínez de Rozas Correa‏; 1759 - 3 במרץ 1813) היה פוליטיקאי ומנהלן, מראשוני הנאבקים למען עצמאות צ'ילה.

ביוגרפיה

רוסאס נולד במנדוסה, אז חלק מממלכת צ'ילה לאביו חואן מרטינס דה סוטו רוסאס (Martínez de Soto Rozas), שנשא במספר משרות ציבוריות רמות דרג בפרובינציה של קוז'ו, ולאימו מריה פרודנסיה קוראה וילגאס (Correa Villegas). רוסאס למד תאולוגיה ופילוסופיה בקולג' מונסראט (colegio de Monserrate) שבקורדובה (Córdova) ובשנת 1780 העתיק את מגוריו לסנטיאגו דה צ'ילה. בשנת 1781 השלים את לימודיו בחוק אזרחי וקנוני באוניברסיטת סן פליפה (Universidad de San Felipe). מיד עם סיום לימודיו לתואר הראשון קיבל את הקתדרה (אקדמיה) לפילוסופיה בקולג' המלכותי של סן קרלוס (colegio Real de San Carlos) ובו בזמן, לראשונה בצ'ילה, לימד פיזיקה. בשנת 1784 הורשה בידי האודיינסייה המלכותית של צ'ילה לשאת את התואר עורך דין ובשנת 1786 השיג את תואר הדוקטור בחוק קנוני.

בשנת 1787 התקבל רוסאס ל"אקדמיה למשפטים" (la Academia de Leyes) והיה למזכירה. בשנת 1788 נתמנה רוסאס לעוזרו (asesor letrado) של האינטנדנטה של קונספסיון, אמברוסיו או'היגינס. במסגרת תפקידו זה עסק בחיזוק המבצרים שלאורך גבולה הדרומי של צ'ילה, כנגד בני המפוצ'ה, שרטט את התוכנית לבנייתה של העיירה סן אמברוסיו דה לינארס (villa de San Ambrosio de Linares) ופעל לשיפור ההיגיינה של העיר קונספסיון. בתמורה לשירותיו זכה לדרגת קורונל ונתמנה למפקדה של יחידת פרשים במיליציה של קונספסיון.

בשנת 1795 נשא לאשה את מריה דה לאס נייבס אורוטיה אי מנדיבורו (de las Nieves Urrutia y Mendiburu), בתו של חוסה אורוטיה אי מנדיבורו, הסוחר העשיר ביותר בקונספסיון, ונכנס לאריסטוקרטיה המקומית. בשנת 1796 שב לסנטיאגו ונתמנה לממלא מקום עוזרו (asesor interino) של הקפיטן-חנרל ומושל צ'ילה גבריאל דה אבילס אי דל פיירו (de Avilés y del Fierro), אולם מינויו הקבוע לא אושר במדריד. לאחר מכן חזר לקונספסיון לתפקידו הציבורי (consejero letrado), תפקיד שגם אותו עזב במהרה עקב ניגוד אינטרסים בין המשרה לתפקידו כעורך דינה של משפחת אורוטיה אי מנדיבורו. בשנים שלאחר מכן נכשל בנסיונותיו להתמנות לאינטנדנטה של קונספסיון ואף לחזור לתפקידו הציבורי כעוזרו של האינטנדנטה, אותו נשא בעבר, משום ש"סומן" בידי המושל כמי שמקדם רעיונות של עצמאות.

רוסאס שב לעשייה ציבורית בשנת 1808 כאשר תמך בפרנסיסקו אנטוניו גרסיה קרסקו (García Carasco) במאבקו להתמנות כממלא מקום המושל וזה מינה אותו למזכירו (secretario). בתפקידו זה השפיע על קרסקו להרחיב את הקבילדו (מועצת עיר) של סנטיאגו ולמנות לתפקיד קריאולים, ולא פנינסולרים, על מנת להחליש את כוחה של האודיינסייה, צעד שלאחר מכן חיזק את התומכים בשלטון עצמי בצ'ילה. באוקטובר 1808 היה מעורב בפרשת הסקורפיון שעוררה התמרמרות רבה כנגד קרסקו, והתפטר בעקבותיה.

רוסאס היה מהאחראים להתפטרותו של קרסקו ולהקמתה של החונטה הלאומית הראשונה של צ'ילה ב-18 בספטמבר 1810, שהיה מנהיגה האמיתי. לאחר מותו של הנשיא מטאו דה טורו סמברנו (de Toro Zambrano) נתמנה לממלא מקומו. תחת הנהגתו הועברו מספר רפורמות חשובות, כגון פתיחת נמלי צ'ילה לסחר חופשי, ארגון הצבא, קשירת קשרים אמיצים עם החונטה שקמה בבואנוס איירס וזימונו של הקונגרס הלאומי הראשון של צ'ילה ביולי 1811. שלטונו החל להתערער בעקבות מרד פיגרואה (Figueroa) ולקראת כינוס הקונגרס בספטמבר 1811 נתגלעו קרעים בין תומכי רוסאס, שרובם היו מקונספסיון, ומתנגדיו מסנטיאגו, ורוסאס ותומכיו פרשו מהחונטה ומהקונגרס ופנו דרומה לקונספסיון.

בקונספסיון תפס רוסאס את השלטון ונתמנה לראש החונטה הרגיונאלית שהוקמה בעיר. מתח בינו לבין חוסה מיגל קררה (Carrera), שתפס את השלטון בבירה בהפיכה באותו הזמן, כמעט והוביל לעימות, אולם זה נמנע עם הכרת שני המשטרים זה בזה תוך הסכמה לשיתוף פעולה לאומי. עם כינוסו של הקונגרס הלאומי התפרקה החונטה של קונספסיון, אולם לאחר הפיכתו הצבאית השנייה של קררה שב רוסאס לקדם חזרה למשטר ייצוגי. רוסאס יצא בראש צבא הפרובינציה להתמודד כנגד הצבא שאורגן בסנטיאגו בידי. כדי למנוע מלחמת אזרחים הסכים רוסאס להימנע מעימות צבאי, על אף עוצמתו העדיפה של צבאו, ושב לאחור. כתוצאה מההסכם, שנערך בתיווכו של ברנרדו או'היגינס, ננקטו צעדים לכינוסו מחדש של הקונגרס וכן החלה מלאכת כתיבתה של חוקה. בשנת 1812 הצליח קררה להביא להפיכה בקונספסיון כנגד רוסאס, אשר הובל לסנטיאגו ומשם הוגלה לכור מחצבתו במנדוסה (כעת כבר בארגנטינה), שם נפטר ב-3 במרץ 1813.

בשנת 1890 הועברו שרידיו לקבורה בקונספסיון, על פי הוראתו של הנשיא בלמסדה, ופסל לזכרו מוצב בעיר.