חדוה רוזנברג איש-שלום
חדוה רוזנברג איש-שלום (1925-2022) הייתה מורה, מנהלת בית ספר, ד"ר לחינוך, יועצת למערכות חינוך ומרצה במוסדות אקדמיים. ניהלה את בית החינוך לילדי עובדים על שם חיים ארלוזורוב, ובהמשך הקימה וניהלה את בית הספר התיכון ע"ש דנמרק, שהיה מבתי הספר המקיפים הראשונים בישראל ופעל להשגת אינטגרציה בחינוך.
ביוגרפיה
רוזנברג איש-שלום נולדה בשנת 1925 בירושלים לשושנה (לבית ברנוב) ומרדכי איש-שלום. הוריה עלו מליטא לארץ ישראל ב-1923, והיו חברים בגדוד העבודה, בקיבוץ תל יוסף ואחר כך בירושלים. אביה, מרדכי איש-שלום הפך בהמשך לפעיל ציבור, וב-1959 נבחר לראשות עיריית ירושלים, תפקיד אותו מילא עד 1965. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים - חדוה (רוזנברג), דוד איש-שלום ואיה (בן בסט).[1]
בנעוריה התגוררה רוזנברג איש-שלום בשכונת הפועלים שבפאתי שכונת בית הכרם, ולמדה בבית הספר היסודי בית הכרם ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה. בין מוריה הבולטים בתיכון היו: מחנך הכיתה, ד"ר אליעזר מנצ'ל והמורה למתמטיקה, אברהם אבן-שושן.[2] במקביל ללימודיה הייתה פעילה בתנועת הנוער המחנות העולים, שירתה גם כאתתית בפלוגת איתות של גדוד חי"ש (חיל שדה) של ההגנה, ובהמשך התגייסה לש"י (יחידת המודיעין) של ההגנה.[3] בשנת 1943 עם סיום לימודיה, התגייסה לצבא הבריטי ושירתה בקהיר בחיל העזר לנשים.
לאחר כשנה ורבע שבה לארץ ישראל והחלה את לימודיה באוניברסיטה העברית בלשון עברית, מקרא וספרות.[4] במקביל שירתה בארגון ההגנה במשימות איתות, תפקיד אותו מילאה בארגון עוד טרם גיוסה לצבא הבריטי.
לאחר סיום לימודיה עברה ללמד בבית החינוך לילדי עובדים על שם חיים ארלוזורוב, וכעבור זמן קצר מונתה לנהל את בית הספר. היא ניהלה את בית ספר ארלוזורוב במשך 17 שנים, ונודעה כמחנכת שהעמידה דורות של תלמידים.[5]
בשנת 1968 סיימה את תפקידה בבית ספר ארלוזורוב, וקיבלה על עצמה תפקיד מאתגר: הקמה וניהול של בית ספר תיכון חדש בירושלים שבו תיושם החלטת ממשלה על רפורמה במערכת החינוך בישראל, שאחד ממרכיביה המרכזיים היה אינטגרציה. הכוונה הייתה ליצור מיזוג חינוכי בין תלמידים מקבוצות חברתיות שונות ומרקע סוציו-אקונומי שונה, שעד אז לא היו ביניהם כמעט מפגשים. בית הספר "דנמרק", שהיה לבית הספר המקיף הראשון בישראל, החל לפעול בשכונת קטמונים בספטמבר 1970[6] ותחת הנהגתה של חדוה איש-שלום היה למוסד מצליח ומוביל בירושלים, ותרם רבות לחיזוק תפישת האינטגרציה בחינוך.
בשנת 1987 סיימה רוזנברג איש-שלום את תפקידה והתמקדה בלימודי תואר שלישי בבית ספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטור שלה שעסקה בנושא הקמתם ודפוסי התפתחותם של בתי הספר המקיפים בישראל כתבה בהדרכת פרופ' משה סמילנסקי.[7]
לאחר שהשלימה בהצלחה את עבודת הדוקטור עסקה איש שלום במשך שנים בייעוץ למערכות חינוך ברחבי הארץ תוך דגש על שיפור ושדרוג מערכת החינוך בחברה הבדואית בישראל. במקביל לימדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמוסדות אחרים להשכלה גבוהה.
פעילויות נוספות
לאורך השנים הייתה פעילה בהנהלת הסתדרות המורים.
הייתה חברת מרכז מפלגת העבודה במשך שנים רבות וכיהנה כחברה בוועדות שונות בה. בשנת 1965, לקראת הבחירות לכנסה השישית, הייתה מועמדת מטעם מפלגת העבודה לכנסת. על פי תוצאות הבחירות הגיע למקום גבולי ולא נכללה ברשימת הנבחרים לכנסת. לאחר זמן מה הפך מקומה לריאלי והיא נקראה להצטרף לכנסת, אך החליטה לוותר על מקומה ולהתרכז בעשייה בתחום החינוך.
במקביל החלה להתנדב בגופים ציבוריים בירושלים:
- ניהלה עמותה לזכר הסופרת מרים ילן-שטקליס
- ניהלה עמותה לזכר הצייר מירון סימה
- התנדבה ביד ושם
- התנדבה במתנ"ס בית הכרם
- הייתה חברה בהנהלת בית עגנון
- הייתה חברה בהנהלת בית הסופר
- עמדה בראש הוועדה שמעניקה מדי שנה לאמנים ישראלים את פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום ופרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום על מפעל חיים או תרומה לאמנות מטעם אגודת הציירים והפסלים ירושלים.[8]
פרסים וכיבודים
בשנת 1992 השיאה משואה, כבת ירושלים וכאשת חינוך, בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל.
בשנת 2000 הוענק לה עיטור יקיר ירושלים על תרומתה למערכת החינוך בעיר.
בשנת 2005 קיבלה את פרס נשיא המדינה למחנכת מצטיינת.
משפחתה
הייתה נשואה לישעיהו (שייקה) רוזנברג, שאותו הכירה במסגרת פעילות תרבותית של המשמרת הצעירה של מפא"י, משנת 1947 ועד למותו.[9] אם לבת (נאוה רזאל) ושני בנים (מוישיק ובני).
אחד מנכדיה הוא המוזיקאי ניצן-חן רזאל.
התגוררה בירושלים.
ספרים שכתבה
- חדוה איש-שלום ומרים שמידע, מהפכה חברתית בישראל ועמים: חינוך על-יסודי לכל - מהות, תולדות ודפוסי תפקוד, תל אביב, רמות, 1993 (הספר מבוסס ברובו על עבודת הדוקטור שכתבה).
- חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים, הוצאה עצמית, 2011.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אלי אשכנזי, אשת החינוך שראתה בשילוב תלמידים מקבוצות חברתיות שונות הכרח: "לכל תלמיד יש מקום", באתר וואלה!, 24 בספטמבר 2022
- נאוה רזאל, נעדרו שמותיהם, באתר הארץ, 25 ביוני 2003
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), כרך יד, "מרדכי איש-שלום (פרידמן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, 1965, עמ' 4541
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 47-48
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 57-64
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 75-76
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 95-102
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 111-126
- ^ חדוה איש-שלום רוזנברג, מחקר היסטורי של הגורמים שהשפיעו על הקמתם ודפוסי התפתחותם של בתי-הספר המקיפים בישראל (בהדרכת פרופ' משה סמילנסקי), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, בית ספר לחינוך, 1988
- ^ הקרן למתן פרסים לציירי ירושלים ע"ש שושנה ומרדכי איש-שלום ז"ל, באתר גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל
- ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 77-79
35696189חדוה רוזנברג איש-שלום