חברת הודו המזרחית הבריטית

חברת הודו המזרחית הבריטית

נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1600–1858 (כ־258 שנים)
מיקום המטה	לונדון, בריטניה
ענפי תעשייה	מסחר בינלאומי

חברת הודו המזרחית הבריטית (באנגלית: British East India Company) הייתה חברת מניות שקיבלה צ'רטר מלכותי מאליזבת הראשונה ב-31 בדצמבר 1600 במטרה לתת זכויות מסחר מועדפות בהודו. הצ'רטר המלכותי העניק לחברה שהוקמה לא מכבר 21 שנות מונופול על כל המסחר עם הודו המזרחית. מחברת מסחר כלכלית הפכה חברת הודו המזרחית הבריטית לשליטה של הודו באמצעות קבלת תפקידים ממשלתיים וצבאיים עד פירוקה ב-1858 בעקבות תוצאות המרד ההודי הגדול.

השפעה

החברה, שבסיסה היה בלונדון, יצרה את הממלכה הבריטית ההודית. ב-1717, החברה קיבלה צו מלכותי מהקיסר המוגולי שפטר את החברה מתשלום המס בבנגל ובכך נתן יתרון במסחר בהודו. הניצחון המכריע של סר רוברט קלייב בקרב פלסי ב-1757 ביסס את חברת הודו המזרחית הבריטית כעוצמה צבאית ומסחרית במזרח הודו. ב-1760 הצרפתים הוצאו מהודו, למעט כמה אתרי מסחר חריגים בחוף, כגון פונדיצ'רי.

לחברה היו גם אינטרסים בדרך להודו מבריטניה הגדולה. כבר ב-1620, החברה תבעה את האזור בו נמצא הר השולחן בדרום אפריקה ולאחר מכן כבשה את סנט הלנה ושלטה בה. החברה גם הקימה קולוניות בסינגפור והונג קונג; העסיקה את ויליאם קיד על מנת שילחם בשודדי ים; ופיתחה את ייצור התה בהודו. אירוע בולט אחר בהיסטוריה של חברת הודו המזרחית היה החזקת נפוליאון בשבי בסנט הלנה. מוצרים של חברת הודו המזרחית הבריטית הוטבעו במסיבת התה של בוסטון.

המספנות של החברה סיפקו את המודל של סנקט פטרבורג, מרכיבים של המנהלה שלה שרדו בבירוקרטיה ההודית, המבנה של החברה היה הדוגמה המוקדמת המוצלחת ביותר לחברת מניות. ברם הדרישות של קציני החברה מהאוצר הבנגלי תרמו באופן טרגי לחוסר היכולת של המחוז להתמודד עם הרעב הנורא שגרם למותם של עשרה מיליוני בני אדם בין השנים 1770–1773 ברעב הגדול בבנגל (1770) .

היסטוריה

שנותיה הראשונות של החברה

חברת הודו המזרחית הבריטית נוסדה בשם "חברת הסוחרים של המסחר הלונדוני להודו המזרחית" (להבדיל מהודו המערבית שהיא יבשת אמריקה במושגים של אותה תקופה) על ידי קבוצה של אנשי עסקים נמרצים ובעלי השפעה, שקיבלו צ'רטר מלכותי בלעדי, שנתן להם היתר לכל פעולות הסחר בין בריטניה לבין הודו לתקופה של 15 שנה לחברה היו 125 בעלי מניות, והון של 72,000 ליש"ט. בתחילה, למרות שהיה להם הון רב, זה לא הרשים את ההולנדים ששלטו במסחר התבלינים, ולכן החברה לא הצליחה להתיישב בהודו. בסופו של דבר ספינות שהיו שייכות לחברה הגיעו להודו, עגנו בסורט (Surat), בצפון מערב הודו, שהוקם כנקודת מסחר בשנת 1606. בשנתיים הבאות החברה בנתה את המחסן הראשון (כפי שנודעו אתרי המסחר) במפרץ בנגל. הרווחים הגדולים שדווחו על ידי החברה אחרי הגעתה להודו (כנראה בגלל הקטנת הוצאות תקורה כתוצאה מנקודות העברת המסחר), היו הדחיפה הראשונה למלך ג'יימס הראשון להעניק רישיונות משניים לחברות מסחר אחרות באנגליה. אבל, ב-1609, הוא חידש את הצ'רטר לחברה לתקופה לא מוגדרת, הצ'רטר הכיל סעיף שלפיו יפוג תוקפו של הצ'רטר אם הסחר לא יהיה רווחי למשך 3 שנים רצופות.

מבנה הארגון המקורי

את החברה הובילו נגיד אחד ו-24 מנהלים שהקימו את חבר המנהלים. הם מונו על ידי חבר הבעלים ודיווחו לו. לחבר המנהלים היו 10 ועדות לדווח להן.

דריסות רגל בהודו

הסוחרים האנגלים היו עסוקים לעיתים קרובות בפעולות עוינות נגד מקביליהם באוקיינוס ההודי, ההולנדים והפורטוגזים. אירוע מרכזי שסיפק לחברה עדיפות על האימפריה המוגולית היה ניצחונה ב-1612 בקרב ימי על הפורטוגזים בקרב על סובלי שהתרחש בחוף הקרוב לכפר סובלי, לא הרחק מסוראט. ניצחון זה אותת גם לשליטים ההודים עם איזו מהמעצמות כדאי להם יותר לטפח קשרי סחר.

כדי למנוע ניהול מלחמות מסחר חסרות תועלת בים המרוחק, האנגלים החליטו לבדוק את האופציות שלהם להשגת דריסת רגל ביבשת הודו, עם אישור של בריטניה והאימפריה המוגולית, וביקשו ממשפחת המלוכה להתחיל במשימה דיפלומטית. ב-1615, סר תומאס רו קיבל הוראה של המלך ג'יימס הראשון לבקר את האימפריה המוגולית (ששלטה על רוב תת היבשת ההודית לכיוון אפגניסטן) ואת שליטה, ג'הנגיר . מטרת המשימה הייתה לארגן ברית מסחרית שתיתן לחברת הודו המזרחית הבריטית זכויות בלעדיות להתיישב ולבנות מפעלים בסורט ואזורים אחרים. וג'הנגיר שלח מכתב למלך אנגליה דרך תומאס רו. הוא כתב:

בביטחון באהבתך המלכותית נתתי את פקודתי הכללית לכל הממלכות והנמלים של הדומיניונים שלי לקבל את כל הסוחרים בני האומה האנגלית כנתינים של חברי; בכל מקום יהיה אשר יהיה שבו יבחרו הם לדור, יהיו הם בעלי חופש ללא כל מגבלה; ולכל נמל יהיה אשר יהיה אליו יגיעו, לא פורטוגל ולא כל אחד אחר יעז להטריד את מנוחתם; ובכל עיר תהיה אשר תהיה בה ידורו, הורתי לכל המושלים והקברניטים שלי להעניק להם חופש בהתאם לרצונותיהם; למכור, לקנות ולהישלח למדינתם כרצונם.

להוכחת האהבה והחברות שלנו: אני מבקש מהוד מלכותו לפקוד על כל סוחריו להביא בספינותיהם כל סחורה טובה הולמת או נדירה עבור מצודתי; ושאתה תהא שבע רצון לשלוח לי את מכתביך המלכותיים בכל הזדמנות, כדי שאוכל לשמוח בבריאותך ובעסקיך המצליחים; שחברותנו תהא הדדית ותמשך לנצח.

התפשטות

כחלק מההסכם בין תומאס רו כנציג חברה לבין המוגול הגדול ג'אהנגיר, הורשתה החברה לבנות בתי אחסון (שכונו פקטוריז) לאגירת הטובין אותם רכשו נציגי החברה בהודו.

החברה, תחת התמיכה הברורה הצליחה במהירות להאפיל על הפורטוגזים, שיצרו את בסיסיהם בגואה ובבומביי (שאחר כך הועברה לאנגליה כנדוניה לקטרינה דה ברגנזה). על ידי תמיכה זו הם הצליחו לבנות מצודות בסוראט (שמחסן גדול נבנה בה ב-1612), צ'נאי (1639), בומביי (1668) וקולקטה (1690). ב-1647 היו לחברה 23 בתי אחסון ו-90 עובדים בהודו. המחסנים המרכזיים נהפכו למעוזים מוגנים על ידי המבצרים שנבנו: מבצר ווילאם בבנגל, מבצר סנט ג'ורג בצ'נאי וטירת בומבי. ב-1634 הרחיב הקיסר המוגלי את האירוח שלו לסוחרים האנגלים באזור בנגל.

העסקים העיקריים של החברה היו באותה עת בחומרים כותנה, משי, אינדיגו, אשלגן חנקתי ותה. בכל הזמן הזה החברה הכינה התקפה על המונופול ההולנדי בסחר התבלינים במצר מלאקה. ב-1711 יצרה החברה נקודת מסחר בקנטון (גואנגג'ו), סין, על מנת לסחור בתה ובכסף. ב-1657 חידש אוליבר קרומוול את הצ'רטר משנת 1609, והביא לשינויים קטנים במחזיקים במניות החברה. המעמד של החברה חוזק על ידי החזרת המלכות לאנגליה. בסדרה של 5 חוקים בסביבות שנת 1670, המלך צ'ארלס השני סיפק לחברה זכויות לנכסים טריטוריאליים אוטונומיים, ליצור כסף, לפקד על כוחות צבאיים ולכרות בריתות, לעשות שלום ומלחמה, ולהפעיל משפטים פליליים ואזרחיים בשטחים שהחברה השיגה. לחברה היה צורך גדל בהגנה מחמת יריבים מסחריים, כוחות אימפריאליסטים אחרים ולעיתים שליטים מקומיים עוינים. החופש לנהל את ענייניה הצבאיים התקבל בברכה בחברה והחברה הקימה במהירות את כוחותיה הצבאיים בשנות ה-80 של המאה ה-17, בעיקר באזורים הלא מוכרעים של אוכלוסייה מקומית. ב-1689, החברה שהייתה מעין "מדינה" בהודו היבשתית, ניהלה באופן עצמאי את הנשיאויות הגדולות של בנגל, מדארס, ובומביי והחזיקה בכוח צבאי מטיל אימה. מ-1698 החברה זכתה להשתמש במוטו "Auspico Regis et Senatus Angliae", כלומר "תחת חסותם של המלך והפרלמנט של אנגליה".

ב-1717, בתמורה לעזרה בריטית בהתמודדות עם האימפריה המרתית, ויתר המוגול הגדול לגמרי על המס שנגבה עד אז על סחורות שיוצאו מבנגל.

בספטמבר 1746, כחלק ממלחמת הירושה האוסטרית, תקף כוח של חברת הודו המזרחית הצרפתית , שיצא מפודוצ'רי והיה בפיקודו של יוסף פרנסואה דופלה את הכוחות הבריטים במדרס. הכוחות הצרפתים ניצחו בקרב מדרס את הכוחות הבריטיים והשתלטו על מבצר סנט ג'ורג וכך זכו בשליטה בעיר מדרס ובכל אזור טאמיל נאדו ושטחים הסמוכים לו. השליטה הצרפתית נמשכה עד 1749, כאשר בהסכם אקס לה שפל (1748) שנחתם באאכן וסיים את המלחמה באירופה הוסכם כי רוב השטח יוחזר לחברה הבריטית.

ב-1756 סירב המושל של קלקוטה מטעם חברת הודו להסגיר הודי שנמלט אל העיר לידי הנוואב של בנגל , סיראג' אוד-דוֹאוּלה, וזאת מטעמים מדיניים, בתגובה החליט הנוואב לפתוח במתקפה. ב־20 ביוני אותה שנה כבש צבאו את מצודת ויליאם. רוב הבריטים הצליחו להימלט, 146 מהשכירים ההודים של חברת הודו המזרחית נישבו. השבויים נכלאו ב"חור השחור" של בית הסוהר שבמצודה, שלא היה אלא צינוק באורך 5.5 מטרים וברוחב 4.5 מטרים. כל הלילה נאבקו השבויים על מעט אוויר שנכנס משני חלונות קטנים. למחרת בבוקר הוצאו משם רק 23 אנשים חיים. שנה אחרי כן חזר רוברט קלייב וכבש את קולקטה.

הדרך למונופול מושלם

מונופול מסחרי

השגשוג שממנו נהנו פועלי החברה איפשר להם לחזור לארצם ולהקים אחוזות ועסקים ולהשיג כוח פוליטי. כתוצאה מכך, פיתחה החברה שדולה בפרלמנט האנגלי. ברם, תחת לחצם של סוחרים שאפתניים ושותפים קודמים של החברה (שאותם כינתה בזלזול החברה "Interlopers") שרצו להקים חברות מסחר פרטיות בהודו, עבר ב-1694 חוק שביטל את ההגבלות הממשלתיות. חוק זה איפשר לכל חברה אנגלית לסחור עם הודו, אלא אם נפסלה ספציפית על ידי הפרלמנט, ובצורה זו בוטל הצ'רטר שפעל במשך כמעט 100 שנים. באמצעות חוק משנת 1698, חברה "מקבילה" לחברת הודו המזרחית בריטית (שנקראה באופן רשמי חברת המסחר האנגלית עם איי הודו המזרחית) נוסדה בסיוע פיננסי של שני מיליון פאונד מהמדינה. אולם, בעלי המניות רבי העוצמה של החברה הישנה הבטיחו במהירות סכום של כ-315 אלף פאונד לקונצרן החדש, ושלטו בגוף החדש. שתי החברות נאבקו זו בזו במשך זמן מה, הן באנגליה והן בהודו, על מנת לזכות בחלק עיקרי במסחר. ברם התברר במהרה שהחברה המקורית כמעט ולא עמדה בפני איזשהי תחרות משמעותית. לבסוף התמזגו שתי החברות ב-1702, בחוזה בין המדינה ובין שתי החברות. בהתאם להסכם נתנה החברה לאחר המיזוג לקופת המדינה האנגלית סכום בן 3,200,000 פאונד, בתמורה לזכויות בלעדיות מיוחדות שהוענקו לה למשך שלוש השנים הבאות- שלאחריהן יבחן המצב מחדש. החברה הממוזגת הפכה ל"החברה המאוחדת של הסוחרים של המסחר האנגלי לאיי הודו".

בעשורים שלאחר מכן היה סכסוך מתמיד בין שדולת החברה לפרלמנט. החברה ביקשה התמסדות קבע, בעוד שהפרלמנט לא הסכים להתיר לחברה אוטונומיה רבה יותר ובכך לוותר על הזדמנות לנצל את רווחי החברה. ב-1712, חוק נוסף חידש את מעמד החברה. ב-1720, מקורו של 15% מהייבוא הבריטי היה מהודו, כשכמעט כולו עבר דרך החברה, עובדה שאישררה את ההשפעה של שדולת החברה. חוק שחוקק ב-1730 האריך את הרישיון עד לשנת 1766. שנה לאחר מכן, נכנס לתוקף חוק חברת הודו המזרחית שמטרתו להסדיר את הרגולציה על החברה, ומתחיל תהילך שסופו הלאמת החברה בשנת 1858.

באותה העת, היו הבריטים והצרפתים ליריבים מרים, והיו ביניהם תגרות באופן תדיר על שליטה בקולוניות. (במלחמת העצמאות של ארצות הברית, למשל, סיפקו הצרפתים כוחות למתיישבים האמריקאים בניסיון לעזור להם להסיר את השלטון הבריטי) ב-1742, בפחד מהתוצאה המוניטרית של מלחמה, הסכימה הממשלה להאריך את המועד הסופי של רישיון המסחר האקסקלוסיבי של החברה בהודו עד ל-1783, תמורת הלוואה נוספת של כמיליון פאונד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חברת הודו המזרחית הבריטית בוויקישיתוף