ח'ליל טוטח
ח'ליל טוטח (בערבית خليل طوطح; 20 במאי 1886 - 24 בפברואר 1955) היה מורה ומחנך ערבי יליד רמאללה, מחשובי המחנכים הערביים בארץ ישראל המנדטורית.
ביוגרפיה
טוטח נולד למשפחה דלת אמצעים בראמאללה להורים ערבים נוצרים בני העדה היוונית-אורתודוקסית שהומרו על ידי מיסיונרים לעדה הקווייקרית. במשפחתו של טוטח היו 12 אחים, אך בשל תנאי המחיה הקשים שרדו רק שבעה, וח'ליל ביניהם. ב-1899 אביו של טוטח רשם אותו לבית הספר לבנות של הקווייקרים בראמאללה, ה-Friends Girls School, והוא עבר לבית הספר לבנים Friends Boys School משזה נפתח ב-1901 גם כן בראמאללה. בזכרונותיו כותב טוטח כי השנתיים שבילה במוסד זה היוו קפיצת מדרגה מבחינה אינטלקטואלית, לשונית וגם מבחינת כישוריו החברתיים. את לימודיו התיכוניים סיים טוטח בבית ספר של הקווייקרים בבורמנה שבלבנון ושם שהה בין השנים 1903-1904. טוטח שהה שנה נוספת בבית הספר של המיסיון האנגלי בירושלים (1904-05) ה-Church Mission Society English College.
לאחר השלמת לימודיו הוא שימש כמורה לאנגלית בבית הספר לבנים בראמאללה, אך נחישותו להמשיך ללימודים גבוהים הביאה לנסיעתו הראשונה לארצות הברית ואת התואר הראשון שלו סיים באוניברסיטת קלארק, רוצ'סטר, מסצ'וסטס בשנת 1911. לאחר מכן המשיך טוטח לאוניברסיטת קולומביה ושם קיבל את תעודת המאסטר שלו בחינוך. ללא גב כלכלי טוטח נאבק, בעבודות כפיים מסוגים שונים וממכירות, כדי לממן את לימודיו.
ערב מלחמת העולם הראשונה, לאחר שובו מארצות הברית, ניהל טוטח את בית הספר לבנים למשך שנתיים. בראשית המלחמה גויס לצבא העות'מאני שם שרת כשלושה חודשים ולאחר מכן שב לארצות הברית שם לימד בבית ספר תיכון. ב-1916 נשא לאישה את אהובתו האמריקאית מזה 10 שנים, ארמינה ג'ונס. ב-1918 התנדב לשרת בצבא האמריקאי והוצב בתפקיד עורף בצרפת. טוטח שב לארץ ישראל ב-1919 והוא בן 33. ב-1920 מונה למנהל השני של הקולג' הערבי The Arab College להכשרת מורים זאת לאחר התפטרות המחאה של המחנך ח'ליל אל-סכאכיני, מנהלו הראשון של המוסד. טוטח למעשה הקים את המוסד בכהונתו בת חמש השנים. ב-1925 הצטרפו תלמידי המוסד לשביתת מחאה של הציבור הערבי על רקע ביקורו של ארתור ג'יימס בלפור, אבי הצהרת בלפור, בארץ ישראל. טוטח התנגד לשביתה וניסה למנוע את השתתפות תלמידיו בה. הוא גרס כי ריבוי השימוש באמצעי השביתה בקרב ערביי ארץ ישראל מחטיא את מטרתו ומעניק יתרון לציונים, שממשיכים להתקדם בעוד הערבים שובתים, אך ללא הועיל. הוא תויג כבוגד באינטרסים הלאומיים הפלסטיניים, ונדרש להתפטר. כשהוא מאוכזב הן מהציבור הערבי-פלסטיני והן מהממשל הבריטי שלא העניק לו גיבוי, עזב במפח נפש את ארץ ישראל וחזר להמשך לימודים באוניברסיטת קולומביה.
לאחר שהשלים את לימודי הדוקטורט שלו בארצות הברית ב-1926, חזר לארץ ישראל וניהל את בית הספר הקווייקרי בראמאללה במשך 17 שנים, מ-1927 ועד 1944 .[1] ב-1928 התאבדה אשתו ארמינה, שסבלה מדיכאון מתמשך, ולאחר שנה נישא טוטח לאווה מרשל, מורה אמריקאית קווייקרית בבית הספר שניהל. ב-1937 העיד בפני ועדת פיל בזכות הקמתה של מדינה ערבית בשטחי ארץ ישראל.
טוטח עזב את ארץ ישראל סופית ב-1944, והשתקע בארצות הברית עם אשתו השנייה אווה. בינואר 1946 העיד בוושינגטון די. סי. בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל. בהמשך אותה שנה קיבל אזרחות אמריקאית. הוא ניהל את המכון לעניינים ערביים בניו יורק בין 1945 ל-1950, והתגורר בניו ג'רזי. עם סגירת משרדי המכון בניו יורק עבר טוטח לקליפורניה, שם חי באחרית ימיו עד פטירתו ב-1955.
קישורים חיצוניים
- ח׳ליל טוטח - ביוגרפיה באתר passia.org
- Khalil Totah: The Unknown Years, Thomas M. Ricks
הערות שוליים
- ^ Thomas M. Ricks, Turbulent Times in Palestine, The Diaries of Khalil Totah 1886-1955 (Jerusalem, PASSIA, 2009), pp. 1-21.
26881458ח'ליל טוטח