זכריה סטאנקו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. זכריה סטאנקו (ברומנית: Zaharia Stancu; 5 באוקטובר 1902 בסאלצ'יה, מחוז טלאורמן - 5 בדצמבר 1974 בבוקרשט) היה סופר, פובליציסט ומשורר רומני. נודע ברומנים בעלי ליריזם מרתק[1][2], הרומן שלו "Desculț" ("יחף") (1948) על חיי הדיכוי של האיכרים הרומנים בתחילת המאה ה-20. היה חבר האקדמיה הרומנית החל משנת 1955. שירתו הסנטימנטלית, המלנכולית, מקרבת אותו במידה מסוימת למשורר שהעריץ ותירגם, סרגיי יסנין[3]. בזכות דעותיו השמאליות והאנטי-פאשיסטיות, בימי השלטון הקומוניסטי זכה סטאנקו לכהן בתפקידים רמי דרג - יושב ראש איגוד הסופרים (1950-1949 ו-1974-1966), מנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט, בשנים 1950-1948, ושוב ב-1968-1960 חבר באספה הלאומית הגדולה (פרלמנט) מטעם מפלגת השלטון. ב-1969 חבר משנה בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
חייו
זכריה סטאנקו נולד בשנת 1902 בכפר סאלצ'יה, במחוז טלאורמן שמישור של דנובה. אחרי שנטש את בית הספר בגיל 13, עבד במקצועות שונים עד שנת 1919 ובשנת 1921 בעידודו של הכומר והסופר גאלה גאלקטיון, התחיל לכתוב בעיתונים. עשה בהמשך לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט. בשנת 1924 התחיל לכתוב בכתב העת הלאומני לתרבות Gândirea ("גנדיריה"-"החשיבה") ובהמשך עמד בראש הנהלתו. אחרי סיום לימודיו התמסר לכתיבה ספרותית ועיתונאית. בשנת 1932 הוציא לאור את כתב העת "Azi" ("אז", "היום" ברומנית). בשנת 1937 הוציא לאור את העיתון הדמוקרטי "Lumea românească" ("לומיה רומניאסקה" - "העולם הרומני"). שני כתבי העת הוצאו מחוץ לחוק על ידי ממשלת גוגה-קוזה לאומנית קיצונית. לסטאנקו נאסר לפרסם ואף נאסר בשנת 1942 למשך 3 חדשים במחנה המאסר לאסירים פוליטיים בטרגו ז'יו.
אחרי נפילת המשטר הרודני של אנטונסקו, בשנת 1945 התקבל סטאנקו לשורות המפלגה הקומוניסטית שכבשה תוך כמה שנים את השלטון, בתנאי הכיבוש הסובייטי. בשנת 1946 התמנה זכריה סטאנקו כמנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט, תפקיד שבו כיהן בעת המשטר הקומוניסטי פעמיים. כעבור 3 שנים התקבל לאיגוד הסופרים הרומנים. הוא ניהל את איגוד הסופרים כיושב ראש שלו בשנים 1949-1950 ושוב ב-1966-1974.
במרץ 1950 סולק סטאנקו מן המפלגה הקומוניסטית (אז מפלגת הפועלים הרומנית) בטענה שבצעירותו היה סוכן של הבולשת הבורגנית ושבשנת 1939 גינה מעל דפי העיתון את המתקפה הסובייטית נגד פינלנד. בהמלצת מנהיג המפלגה גאורגה גאורגיו-דז' לא ננקטו אמצעי דיכוי נוספים נגדו והורשה להמשיך לפרסם. כעבור מספר שנים התקבל בחזרה למפלגה. סטאנקו נבחר בשנת 1955 כחבר האקדמיה הרומנית. סטאנקו כיהן גם בתפקיד של יושב ראש איגוד הסופרים של רומניה. מעוניין בכנות בהתפתחות התרבות הרומנית, כיושב ראש איגוד הסופרים נהג הדיפלומטיות והשתדל לנצל את הקשר עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית כדי לעודד את פריחת המגזינים לספרות, את ההוצאה לאור Cartea Românească ("קארטיה רומניאסקה" - הספר הרומני) ואת הדור הצעיר של פרוזאיקנים ומשוררים משנות ה-1960, ביניהם ניקיטה סטנסקו, ד.ר. פופסקו ואחרים. [4]
זכריה סטאנקו פרסם עד שנות ה-40 שישה קובצי שירה. קטעי שירה מופיעים גם בתוך הרומנים שכתב. הרומן שלו "יחף" "הסתובב בעולם בסנדלי זהב" כפי שנאמר באמרה שחוקה בזמנו, שהתייחסה לעובדה כי הספר תורגם לשפות רבות (עד שנת 1988 - 24 שפות), כולל יפנית, אורדו או וייטנאמית. הספר חטא, לפי דעת מבקרים אחדים, בשימוש מופרז ב"סגנון העיתונאי".[5] ובהגזמות בעלות נימה תעמולתית. למשל האפיזודה שבה הבויאר מצווה על האיכרים לחבוש מחסומים בפה פן יאכלו מן הענבים שהם קוטפים, נחשב על ידי מבקרים מסוימים כסיפור מופרך[6]
בנו, הוריה סטאנקו, (1983-1926) היה גם הוא סופר, מחבר רומנים היסטוריים.
הנצחה
- בית ספר בעיר רושיורי דה ודה, במחוז טלאורמן, נקרא על שמו
פרסים ואותות כבוד
- 1927 - פרס חברת הסופרים הרומנים על קובץ השירים "פואמות פשוטות"
- 1954 - פרס המדינה לספרות
- 1971 - פרס הרדר מטעם אוניברסיטת וינה
- 1971 - תואר גיבור העמל הסוציאליסטי
- 1972 - עיטור "ניצחון הסוציאליזם" ברומניה
כתביו
רומנים
- 1948 - Desculț (יחף), רומן, גרסה מתוקנת בשנת 1960 - ב-3 כרכים: דרך עיני הגבור הראשי, הילד דאריה, משתקפים החיים רבי הסבל של האיכרים במישור הדנובה בדרום רומניה בתחילת המאה ה-20, ימי מרד האיכרים ברומניה בשנת 1907
- Clopote şi struguri (פעמונים וענבים)
- Printre stele (בין הכוכבים)
- Carul de foc (מרכבת האש)
- 1952 Dulăii (הכלבים)
- 1959-1958 Rădăcinile sunt amare (השורשים מרים) ב-5 כרכים
- Jocul cu moartea 1962, (המשחק עם המוות)
- 1963 Pădurea nebună (היער המשוגע)
- 1968 Şatra (המחנה הצועני)
- 1968 Ce mult te-am iubit (כמה שאהבתי אותך ) - רומן-קינה על מותה של אם הסופר, שלדעתה של הסופרת ומבקרת הספרות רות אלמוג עולה על הרומן של אלבר כהן, "הספר של אמי" ו"מעורר התרגשות ביופיו ובחכמתו".
- Vântul şi ploaia (הרוח והגשם) 3 כרכים
סיפורים קצרים
- 1949 Brazdă îngustă şi adâncă (ניר צר ועמוק)
- 1951 Pentru viaţă (למען החיים)
- 1951 -Primii paşi (הצעדים הראשונים)
- 1953 - Adu-ţi aminte (תזכור)
- 1954 - Florile pământului (פרחי האדמה)
- 1957 - Iarbă (דשא)
- 1962 Costandina (קוסטנדינה), עם הקדמה מאת אורל ברנגה
שירים
- 1927 - Poeme simple
- 1937 - Albe (לבנים)
- 1939 - Clopotul de aur (פעמון הזהב)
- 1940 - Pomul roşu (העץ האדום)
- 1941 - Iarba fiarelor (עשבי חיות הטרף)
- 1944 - Anii de fum (שנות העשן)
- 1970 -Cântec şoptit (שיר בלחש)
- 1972 - Sabia timpului (חרב הזמן)
- 1974 Poeme cu lună (פואמות עם ירח) פורסם לאחר מותו
פובליציסטיקה וזכרונות
- Zile de lagăr - 1945 (ימי המחנה)
- 1950 - Călătorind prin U.R.S.S (מסע בברית המועצות)
- Însemnările şi amintirile unui ziarist (רישומים וזכרונות של עיתונאי)
- 1971 Pentru oamenii acestui pământ (בשיבל אנשי הארץ הזאת)
- 1973 Triumful raţiunii - ניצחון השכל
תרגומים לעברית
- 2002 - זכריה סטנקו - כמה שאהבתי אותך (Ce mult te-am iubit), בתרגומו של יותם ראובני, בהוצאת נמרוד
- 2004 - זכריה סטנקו - חרב הזמן, הוצאת נמרוד, בתרגומו של יותם ראובני
קישורים חיצוניים
- טעם הלחמנייה העגולה, מאמר מאת רות אלמוג בעיתון "הארץ", 3 בדצמבר 2002
- סטאנקו כרת ברית עם השטן כדי לעבור את הגשר, כתבה בעיתון "ז'ורנאלול" 3 במרץ 2010, ראיון של מוניקה אנדרונסקו עם הסופר אאוג'ן אוריקארו (ברומנית)
- זכריה סטאנקו - בקריאה מחדש, מאמר מאת אלכסנדרו שטפנסקו במגזין "רומניה ליטרארה" - רומניה הספרותית", גיליון 40, 2002 (ברומנית)
- סרטון דיאפילם דידקטי, על הסופר ועל דריה, גבור הרומן "יחף", באתר הרומני Preferate (ברומנית)
- סרטון עם קטע מצולם מדברי הסופר, לרגל קבלת פרס הרדר, באתר Preferate.net, 1971
הערות שוליים
