זיכרון הגן באטן
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסנט ואן גוך |
| תאריך יצירה | 1888 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
ארמיטאז' סנט פטרסבורג שברוסיה |
זיכרון הגן באטן (בהולנדית: Herinnering aan de tuin van Etten) היא יצירה באמצעות צבע שמן משנת 1888 של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. הציור נוצר לקישוט חדרו של ואן גוך בארל. כיום, היצירה מוצגת במוזיאון ארמיטאז' שבסנט פטרסבורג.
אודות היצירה
הציור מתייחס לגן אטן הנמצא בצפון בראבנט היכן שאביו של ואן גוך, תיאודורס, שירת ככומר בבית כמורה. וינסנט בילה שם בין חג פסחא לחג המולד ב-1881. התקופה של ואן גוך באטן היא ראשיתה של הקריירה שלו כצייר. ואן גוך הצליח מאוד בציורי הרקע שלו, אך התקשה בציורי דמויות, לכן הוא נעזר בצ'ארלס ברגיו.[1] הצייר פגש את אנטון מאופה בהאג, והלה עודד אותו להמשיך ביצירותיו. באותה תקופה ואן גוך לא התפתח כצייר, ובעקבות המפגש עם מאופה, הוא החליט להמשיך לצייר בחזרתו לאטן.[2]
באותו קיץ, וינסנט הציע נישואים לאלמנה קי פוס-סטריקר אך היא דחתה אותו.[3][4] התקרית גרמה לו לריב עם אביו, לעזוב את בית הוריו ולקבוע את מגוריו בהאג.[5] לאחר מכן, ואן גוך צייר בדרנתה, בנונאן ובאנטוורפן. ב-1886 הוא עבר לגור עם אחיו תיאו בפריז, וב-1888 הוא עבר לארל ששם הוא פגש את הצייר פול גוגן.[6]
היצירה מושפעת בבירור מיצירתו של גוגן "Arlésiennes" שנוצרה באותה תקופה.[7] בציורו של גוגן, אחת הנשים המתוארות היא מאדאם ז'ינו, בעלת קפה תחנת הרכבת היכן שואן גוך וגוגן גרו בתקופה מסוימת. הדעות חלוקות מיהן הדמויות בציורו של ואן גוך. חלק סוברים כי הנשים בציור הן אימו ואחותו של ואן גוך, אולם יש מי שסבור כי האישה הצעירה היא קי פוס.[8] במכתב לאחותו, ואן גוך היה עמום בנוגע לזהות הנשים בציור.
בזיכרון הגן באטן ניכר שינוי מיצירותיו הקודמות של ואן גוך. יש הטוענים כי ואן גוך הושפע מסגנון הסימבוליזם, המשלב בין סגנונות שונים כמו נאו-אימפרסיוניזם וג'פוניזם, שנוצר על ידי גוגן ואמיל ברנאר.[9] לאחר מותו של ואן גוך, גוגן טען שהוא לימד אותו על הסגנון החדש ועזר לו להתגבר על עצבותו בשל חוסר הצלחתו. לטענתו של גוגן, עזרתו סייעה לואן גוך להשלים את ציוריי החמניות המפורסמים שלו.[10] אולם, האלסקר סבר כי טענותיו של גוגן לא מדויקות וכי ואן גוך כבר היה בשיאו כשהוא פגש לראשונה את גוגן. ואן גוך אכן הושפע מסגנונו של גוגן, וזה ניכר בזיכרון הגן באטן, אולם הוא חזר לאחר תקופה מסוימת לצייר בסגנון הריאליזם. באשר לציוריי החמניות - אלו הושלמו כחודשיים לפני פגישתו עם גוגן.[9]
היצירה הוחזקה אצל אמיל שאופנקאר מ-1908 ואצל סרגיי שצ'וקין מ-1913. היצירה נרכשה על ידי מוזיאון האמנות המודרנית שבמוסקבה ב-1918. ב-1948, מוזיאון ארמיטאז' רכש את הציור. זיכרון הגן באטן הופיע בתצוגות בפריז ובמוסקבה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
33340762זיכרון הגן באטן