דיוקנה של מאדאם ז'ינו
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסנט ואן גוך |
| תאריך יצירה | 1888 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 92.5 |
| רוחב | 73.5 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסה, פריז |
דיוקנה של מאדאם ז'ינו היא סדרה של ציורים בצבעי שמן של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, שנוצרה בשנים 1888 ו-1890 בארל ובסן רמי. הציור נקרא בצרפתית "L'Arlésienne" שפירושו האישה מארל.
הסדרה מכילה שישה ציורים דומים שמתארים את מארי ג'וליאן, שנולדה ב-8 ביוני 1848 ונפטרה ב-2 באוגוסט 1911. היא נישאה לג'וזף ז'ינו ב-1866, והשניים ניהלו יחדיו את קפה דה לה גאר (Café de la Gare) היכן שואן גוך התגורר במהלך שנת 1888.
עד לתהליך יצירת הציור, היחסים בין ואן גוך למאדאם ז'ינו היו עסקיים בלבד (קפה הלילה נוצר בקפה דה לה גאר ומתאר את המקום). בהגעתו של פול גוגן לארל השתנו יחסיהם. גוגן הקסים את מאדאם ז'ינו, והוא הצליח לשכנע אותה להוות מודל לדיוקנאותיהם של השניים.
אודות היצירה
הגרסאות מנובמבר 1888
הציור הראשון בסדרה נעשה על בד מיוחד שגוגן קנה בהגיעו לארל. הציור מוצג כיום במוזיאון ד'אורסה.[1] בציור השני נעשה שינוי בחפצים המונחים על השולחן שעליו מאדאם ז'ינו מניחה את ידיה; במקום כפפות ומטריה מונחים על השולחן שלושה ספרים. הציור מוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות.
הגרסאות מפברואר 1890
כשוואן גוך שהה בבית החולים בסן רמי, הוא יצר עוד חמישה ציורים של מאדאם ז'ינו בהתבסס על הסקיצות של גוגן מנובמבר 1888. הוא התכוון לחלק את הציורים לאחיו, לגוגן, למאדאם ז'ינו ולהשאיר עותק אחד אצלו. מקור ההחזקה של הגרסה שכיום במוזיאון קרולר-מילר לא ידוע, אך האספן אלברט אורייר החזיק אותו בתקופה מסוימת.[2] הגרסה שהייתה אמורה להישלח למאדאם ז'ינו נעלמה, ולא נמצאה מעולם. זוהי גרסה שהצייר עבד עליה כשמחלתו חזרה.[3] במכתב לגוגן שמעולם לא נשלח הוא ציין כי עבודה על דיוקן זה הוסיפה לו עוד חודש של חולי.[4] הגרסה עם הרקע הורוד שיועדה לגוגן נמצאת כיום במוזיאון האמנות של סאו פאולו. גוגן אהב את היצירה, והוא הביע זאת במכתב שהוא שלח לו.[5] במכתב שהצייר שלח לאחותו, וויל, הוא סיפר כי עבודתו על הדיוקנאות לא נבעה מרצון ליצור תמונה שמייצגת את המציאות אלא הרצון לתפוס הבעות ורגשות.[6] הגרסה שנשלחה לאחיו, תיאו,[7] עם הרקע הפרחוני נמכרה בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס תמורת סכום של 40 מיליון דולר בשנת 2006.[8]
הגרסה של גוגן, הארנה והתייחסויות נוספות
גוגן יצר סקיצה של הדיוקן של מאדאם ז'ינו בנובמבר 1888, ומאוחר יותר הוא יצר ציור על קנבס של מאדאם ז'ינו בבית הקפה שלה ושל בעלה. ואן גוך צייר גם ציור נוסף בזמן שהייתו של גוגן בארל בשם "הארנה". בציור הוא הציג את החיים בעיר, וניתן לראות את דמותה של מאדאם ז'ינו בפרופיל[9] וכן את דמויותיהם של בני משפחת רולין.[10] היצירה מוצגת בארמיטאז' בסנקט פטרבורג. הסופר ולדימיר נבוקוב הזכיר את הציור של מאדאם ז'ינו בספר לוליטה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Druick & Seghers
- ^ "The Isolated Ones: Vincent van Gogh", vggallery.com (באנגלית)
- ^ Hulsker, Jan (1985). The Complete Van Gogh. Crescent. p. 440. מסת"ב 0-517-44867-X.
- ^ "To Paul Gauguin, Auvers-sur-Oise, on or about Tuesday, 17 June 1890", Vincent van Gogh: The Letters (באנגלית)
- ^ "Paul Gauguin to Vincent van Gogh. Paris, on or about Friday, 13 June 1890", Vincent van Gogh: The Letters (באנגלית)
- ^ Pomerans, Arnold (1996). The Letters of Vincent Van Gogh. The Penguin Press. p. 492. מסת"ב 0-14-044674-5.
- ^ "Sale 1655 / Lot 19", Christie's (באנגלית)
- ^ "A Famous Face, and Now an Auction Star", The New York Times (באנגלית)
- ^ Gayford, Martin. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Arles, Fig Tree, Penguin, 2006, p. 152. מסת"ב 0-670-91497-5.
- ^ Arnold, Wilfred N. Vincent van Gogh: Chemicals, Crises, and Creativity, Birkhãuser, Boston, 1992. p. 253. מסת"ב 0-8176-3616-1.
דיוקנה של מאדאם ז'ינו32892519Q602980