ז'יטומיר
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ז'יטומיר |
| ראש העיר | וירה שלודצ'נקו |
| תאריך ייסוד | 884 |
| שטח | 65 קמ"ר |
| גובה | 221 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 4,172 נפש לקמ"ר (2013) |
| קואורדינטות | 50°16′N 28°40′E / 50.267°N 28.667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.zhytomyr.net | |
ז'יטומיר (אוקראינית: Житомир; רוסית: Жито́мир; יידיש: זשיטאמיר) היא עיר בצפון מערב אוקראינה בחבל ווהלין, מרכז מחוז ז'יטומיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-271,303 איש. העיר נמצאת במרכזו של יער טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: קייב-ורשה וקייב-ברסט. העיר נודעה כמרכז יהודי חשוב מן המאה ה-18.
היסטוריה
שנת 884 נחשבת כשנת יסוד העיר. לפי האגדה השם בא משותפם של אסקולד ודיר, מייסדי רוסיה העתיקה, ז'יטומיר. העיר הייתה מרכזם של שבט ז'יטצ'ים, אחד מהשבטים הסלאווים העתיקים. ב-945 בעיר התחיל מרד אנטי-פאודלי. ב-1240 נכבשה על ידי הטטרים. ב-1320 על ידי הליטאים. ב-1444 קיבלה זכויות מגדבורג. לאחר הסכם איחוד לובלין ב-1569 חלק מפולין. מאז ז'יטומיר נחשבת למרכז המחוז. ב-1793 לאחר חלוקת פולין השלישית צורפה לרוסיה והוכרזה כבירת חבל ווהלין. ב-1918 בזמן מלחמת האזרחים בעיר פעלה מספר שבועות ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה. במרץ 1919 התרחשו בעיר כמה פוגרומים נגד הקהילה היהודית שנערכו על ידי חיילי ממשלת הרפובליקה. לאחר ניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים נכללה ז'יטומיר באוקראינה הסובייטית. בתקופת השלטון הסובייטי עברו על העיר תלאות ההולודומור כביתר חלקי אוקראינה.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-95,000 תושבים. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה נכבשה ז'יטומיר על ידי הנאצים ביולי 1941. השלטון הנאצי כונן בעיר את מה שכינה "המחוז הכללי של ז'יטומיר", והיינריך הימלר הקים בה את מטהו האוקראיני. בתקופה זו, התקיים במקום מחנה עבודה לשבויי הצבא האדום. פעולות הדיכוי הנאצי של האוכלוסייה האוקראינית גרמו לפעילות של פרטיזנים בעיר וסביבותיה. ב-13 בנובמבר 1943 הודיעו הסובייטים כי ז'יטומיר נכבשה על ידי הצבא האדום[1]. הודעה זו הייתה מוקדמת מדי וליד העיר התחוללו קרבות עזים ורק ביום האחרון של 1943 שוחררה העיר על ידי הצבא האדום[2] וחזרה להיות בשלטון סובייטי עד לפירוק ברית המועצות. מאז 1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.
יהדות ז'יטומיר
היישוב היהודי התקיים מתחילת המאה ה-18, אם כי אישור רשמי לגור בעיר התקבל רק ב-1792. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מלאכות זעירות או היו בעלי אכסניות ובתי מרזח. ב-1753 הואשמו היהודים בעלילת דם, אשר הובילה לרציחתם בעינויים של 12 מיהודי העיר.
ב-1789 מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-1791 (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-1847 9,500 איש. במאה ה-19 תנועת החסידות התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי זאב וולף, מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ורבי אהרן, מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ב-1847 עבר בית הדפוס של סלוויטא לז'יטומיר.
שלטונות האימפריה הרוסית החשיבו את ז'יטומיר (וכמוה גם את ווילנה) כמרכז יהודי רשמי בתחום המושב. הממשלה הרוסית ראתה בז'יטומיר את מרכזה של האוכלוסייה היהודית של דרום-מערב רוסיה. לפיכך, רק בז'יטומיר ובוילנה התירו השלטונות הרוסיים הדפסת ספרים עבריים בין השנים 1845–1862, ושתי הערים הללו נבחרו על ידי השלטונות כמקום מושבם של בתי מדרש לרבנים, בחסות השלטון: באמצע המאה ה-19 הוקם בית המדרש לרבנים בז'יטומיר ובמקביל פעלו בעיר מוסדות חינוך רבים נוספים: עשרות חדרים, חמישה בתי-ספר לבנות ומכון למורים.
בעיר התיישבו סופרי יידיש רבים, כמו מנדלי מוכר ספרים, גוטלובר ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. מאיר דיזנגוף שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית.
כחלק מגל הפוגרומים המכונה פרעות פטליורה התרחשו בעיר שלושה פוגרומים, כל אחד אכזרי ואלים יותר מקודמו: שניים בחודשים ינואר ומרס 1919 ואחד ביוני 1920. קהילת ז'יטומיר לא רק נשדדה ונבזזה, אלא הפורעים גם התעללו בכ–400 מיהודי העיר לפני שרצחו אותם.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים. הנותרים, כ-5,000, רוכזו בגטו. ב-19 בספטמבר 1941 לפנות בוקר, הוקף הגטו בשוטרים גרמנים ואוקראינים, היהודים הובלו לבורות הריגה שהוכנו מראש, נרצחו שם ונקברו בשישה קברי המונים.[3]
הקהילה היהודית הז'יטומיראית כיום מונה כ-5,000 נפשות. הקהילה מאוגדת במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה" וברבנות העיר והמחוז (ז'יטומיר היא עיר מחוז במערב אוקראינה) מכהן הרב שלמה וילהלם, שהגיע לעיר כשליח חב"ד בשנת 1994. בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומינטרית "חסד" והסוכנות היהודית.
הקהילה מחזיקה בבית כנסת עתיק במרכז העיר, שעבר שיפוץ בשנת תשע"ט[דרוש מקור] ובו מקוה טהרה חדש.
בסמוך לעיר ז'יטומיר הקים הרב שלמה וילהלם את "כפר החינוך אור אבנר" ע"ש אביו של לב לבייב ובו מוסדות לימוד ליתומים, מקוה טהרה, בית כנסת, מלונית ומסעדה כשרה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של ז'יטומיר- "ימיו האחרונים של השטייטל: ז'יטומיר"(הקישור אינו פעיל) תמונת מצב של ז'טומיר 2011
- ז'יטומיר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- ז'יטומיר (Zhitomir), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- כפר החינוך 'אור אבנר' ז'טומיר (אורכב 20.09.2016 בארכיון Wayback Machine) האתר הרשמי
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ז'יטומיר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1579–1581), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ז'יטומיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "ז'יטומיר נכבשה, דבר, 14 בנובמבר 1943
- ^ מסע הנצחון של הרוסים לגבול פולין, דבר, 2 בינואר 1944
- ^ על רצח יהודי ז'יטומיר, באתר יד ושם
31301142ז'יטומיר