ורבה (מחוז רובנו)
 | |
| ורבה, ספטמבר 2011 | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז | רובנו |
| נפה | דובנו |
| תאריך ייסוד | 1442 |
| שטח | 4.73 קמ"ר |
| גובה | 211 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,863 (2001) |
| ‑ צפיפות | 605 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 50°16′24″N 25°36′34″E / 50.27333°N 25.60944°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
ורבה (באוקראינית: Верба, בפולנית: Werba) הוא כפר בנפת דובנו במחוז רובנו (Рівненської області) בחבל ווהלין שבמערב אוקראינה, 18 קילומטר דרומית-מערבית לעיר דובנו.
היסטוריה
הכפר ורבה (באוקראינית: עץ ערבה), נזכר לראשונה בכתובים בכתב זיכיון שנתן קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין בשנת 1442 לאחד האצילים. בשנת 1518 העניק זיגמונד הראשון, מלך פולין לכפר מעמד של עיר. בשנת 1549 התגוררו בוורבה 1,282 תושבים והיו בו כנסייה וסניף דואר. בחלוקת פולין השנייה בשנת 1793 נכלל ורבה בתחום האימפריה הרוסית.
במלחמת העולם הראשונה נמצא ורבה בקו החזית ובשנת 1915 נכבש על ידי הצבא הגרמני והצבא האוסטרי. לקראת סיום המלחמה ובעקבות המהפכה הרוסית נכלל ורבה בתחום הרפובליקה העממית של אוקראינה קצרת הימים.
בתום מלחמת העולם הראשונה שרר באוקראינה תוהו ובוהו מכיוון שצבא הרפובליקה העממית של אוקראינה, הבולשביקים, הלבנים, הצבא הפולני וקבוצות אנרכיסטיות נלחמו כולם אלה באלה על אדמתה כדי לשלוט בה.
בשנת 1921, כתוצאה מהמלחמה הפולנית-סובייטית, נחתם הסכם ריגה וחלקה המערבי של אוקראינה, כמו גם חלק גדול מהווהלין כשוורבה בתוכו, סופח לרפובליקה העצמאית של פולין שהוקמה בשנת 1919. ברפובליקה הפולנית התקיים משטר קפיטליסטי, שבו נהגו יזמה פרטית ומסחר חופשי, בניגוד למשטר שנהג באותה עת ביתר חלקי אוקראינה הסובייטית.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בעת שהוורמאכט פלש לפולין, נכנס הצבא האדום למזרח פולין עד נהר הבוג המערבי, בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין ברית המועצות וגרמניה. חבל ווהלין סופח לברית המועצות וורבה היה תחת שלטון סובייטי. הסובייטים הנהיגו בווהלין את משטרם הכלכלי, האוסר מסחר חופשי ואת משטר הדיכוי של הנקו"ד.
עם ראשית פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941, במבצע ברברוסה, נכבש ווהלין על ידי הוורמאכט. באזור הכולל את ורבה ואת הערים לוצק וברודי שבסביבתה התחולל ב- 29 ביוני 1941 אחד מקרבות הטנקים הגדולים בהיסטוריה שבו הכריעו הנאצים את הצבא האדום. לאחר התבוסה נתון היה ורבה במשך שלוש שנים תחת שלטון הדיכוי והרצח הנאצי.
עם התהפכות גלגל המלחמה שבו הסובייטים וכבשו את ווהלין בשנת 1944. ורבה נכלל בתחומי ברית המועצות עד התפרקותה בשנת 1991 וכינון הרפובליקה העצמאית של אוקראינה. בכפר שני מפעלים לציוד חקלאי, מוסדות חינוך, בית חולים ותחנת רכבת. דרך המלך קייב-לבוב, החוצה את אוקראינה ממרכזה למערבה, עברה בעבר בכפר. בשנת 2010 הושלמה סלילת כביש עוקף ודרך המלך עוברת מצפון וממערב לכפר.
יהודים
המידע המוקדם ביותר על קהילה יהודית בוורבה הוא מן המאות ה-17 וה-18. בראשית המאה ה-20 התגוררו בוורבה כ-2,000 יהודים והם היוו את רוב תושבי העיירה. בתקופת השלטון הפולני התנהלה בוורבה פעילות ציונית ערה ופעל בה סניף של תנועת "החלוץ". בתחום העיירה הקימה התנועה את מה שנקרא בלשונה "קיבוץ". היה זה משק שנשכר מאיכר מקומי ובו עבדו חברי "החלוץ" הצעירים בעבודות חקלאיות, כדי להכשיר עצמם לעבודת האדמה כאשר יעלו לארץ ישראל. אחזקת הקיבוץ ומימונו נעשו באמצעות תרומות של יהודי העיירה.
כל הפעילות הזאת נפסקה עם סיפוח ווהלין לברית המועצות בפרוץ מלחמת העולם השנייה. לא זו בלבד שנפסקה הפעילות הציונית, אלא שגם הוטלו הגבלות על קיום טקסי הדת היהודיים ועל החיים היהודיים והרע מכול – קיפוח החיים והשמדת כל יהודי העיירה שאירעו בעקבות כניסת הנאצים לעיירה ביוני 1941, זמן קצר לאחר פתיחת מבצע ברברוסה.
בשואה
לפני השואה התגוררו בוורבה כ-2,000 יהודים והם היוו את רוב רובה של אוכלוסיית העיירה. עם כניסת הגרמנים לוורבה נכלאו יהודי העיירה בגטו והיו נתונים למשטר של דיכוי, הרעבה ועבודות כפייה. במשך התקופה עד יוני 1942 היו בוורבה רציחות של בודדים וקבוצות כעונש על עבירות כביכול, כגון אי-ציות לגרמנים והברחת מזון. ב-6 ביוני 1942 החל החיסול הכולל של יהודי העיירה בבורות הריגה. החיסול נמשך חמישה חודשים, במספר פעמים, שמדי פעם לא נכללו בו יהודים נושאי אישורי במפעלים ששירתו את הנאצים. על מהלך החיסול שמע אחד התושבים שלא נכלל בין המובלים להורג, מאחר שנשא לו אישור עבודה, והוא סיפר לימים:
- " כמה מבעלי אישורי העבודה וכמה תושבים מקומיים שלא היו שונאי יהודים תיארו לי את הזוועות שליוו את ריכוז הקורבנות בכיכר הגטו, וסיפרו על אכזריותם של חיילי הס"ס ושל משתפי הפעולה האוקראיניים. הם סיפרו איך דחפו ודחסו את היהודים למשאיות כמו חציר רקוב, בלי להתחשב בזקנים, בחולים, בילדים הקטנים ובנשים ההרות ובלי להניד עפעף. אחר כך הובילו אותם למרחק של כ-17 קילומטרים מורבה, אל תעלות עמוקות שאורכן עשרות מטרים, תעלות שהיו אמורות להספיק לכל יהודי ורבה. הם השליכו את היהודים מן המשאיות לאורך התעלות, וירו בהם. האימה הייתה גדולה. אנשים נפלו לתעלות, מי בעמידה ומי בשכיבה. אימהות החובקות את ילדיהן, משפחות שלמות שלובות זרוע. רבים נפלו לתעלות פצועים, אך עדיין בחיים. קול דמם זעק מן האדמה. אחר כך כיסו הפועלים המקומיים את כולם באדמה. כפריים רבים עמדו בצד ונהנו. לא הבנתי איך הביטו תושבי המקום בעיניהם המבוהלות והבוכות של הקורבנות שהכירו ומילאו אחר הוראות הנאצים בלי להסס ובלי רחמים"..[1]
אחרוני יהודי העיירה הומתו ב-5 בנובמבר 1942. בזאת בא הקץ לקהילת ורבה לאחר כשלוש מאות שנות קיום יהודי בה.
לקריאה נוספת
- מרדכי פלץ, שובר שתיקה: מסע הישרדות, הוצאת יד ושם 2009. סיפורו של פליט בגטו ורבה.
קישורים חיצוניים
- על ורבה באתר יד ושם.
- "ורבה (מחוז רובנו)", באתר JewishGen (באנגלית)
- על ורבה באתר flagspot.
- מפת ורבה וסביבתה באתר mapquest.
- הדף של ורבה(הקישור אינו פעיל) באתר של פלך דובנו (באוקראינית).
- בית העלמין היהודי בוורבה(הקישור אינו פעיל) באתר של המיזם הבינלאומי של בתי עלמין יהודיים.
- תמונת חברי הקיבוץ בורבה בשנת 1932 באתר יד ושם
- משחק מלחמה על קרב ורבה 1941 המתבסס על נתוני אמת אודות המערכה
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), ורבה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1491–1492), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
